גמר מוזר / סיכום משחק מספר 1
האופציה התשיעית בהתקפה הופך לקלע המוביל, קרי ותומפסון קולעים 20 נק' ביחד, והשלישייה המובילה של קליבלנד נראית מתפקדת, אבל היא לא באמת תפקדה. ואיך רמי פורטיס קשור לכל זה? שרון דוידוביץ' מסביר, לפחות מנסה, את הניצחון של גולדן סטייט באחד ממשחקי הגמר המשונים אי פעם
וזה בערך הסיפור של משחק מספר 1 בגמר 2016. כרטיסים באלפי דולרים נמכרו, מיליוני צופים ברחבי העולם התכוננו, אלפי ישראלים התעוררו - ובסוף עוזרי התאורן של גולדן סטייט ניצחו 89:104 את קליבלנד.
ככה זה כששון ליווינגסטון, האופציה התשיעית בהתקפה, הופך לקלע המוביל (20) ורושם את אותו מספר נקודות של סטפן קרי וקליי תומפסון. ביחד. ככה זה כשהוא ולאנדרו ברבוסה הופכים ל"ספלאש בראדרס". ככה זה כשהאריסון בארנס הוא האופציה המובילה בחמישייה הראשונה, וככה זה כשהספסל קולע כמעט חצי מסך הנקודות (45).
ככה זה - אחד ממשחק הגמר המוזרים בהיסטוריה.
מזרח הוא מזרח
והרי מבזק שהגיע זה עתה: גולדן סטייט זה לא אטלנטה, אפילו לא טורונטו. המערב הוא לא מזרח והשמש לא זורחת בו. מינימום שוקעת. ורק עכשיו הבינה קליבלנד שהמאמץ הקליל שהושקע ב-12 הניצחונות בצד החלש של הליגה, לא יספיק אפילו לניצחון אחד בצד המפחיד של הליגה.
עם משחק בידודים עייף וצפוי, קבוצה שקלעה 50% עד כה בפלייאוף, נתקעה על 38%. פתאום היא נתקלה בהגנה שגם יודעת להפוך להתקפה מהר - כזו שהשיגה 17 נק' מ-9 האיבודים הראשונים שלה ותרגמה את זה ליתרון דו ספרתי.
לכאורה, השלישייה של קליבלנד עשתה את שלה. אבל 26 הנק' של קיירי ארווינג, לא מסתירות את ההגנה המביכה שלו. 17 הנק' -13 הריב' של קווין לאב, לא משכיחים את חוסר העזרה בצבע ו-2 הנק' בלבד ברבע האחרון. ואפילו לברון ג'יימס, שסיים עם כמעט עם טריפל דאבל (23, 12, 9), ביצע טעויות רבות בסיום ונראה היה עם אנרגיות שכלל לא דמו לגמר 2015.
גישה עתיקת יומין בכדורסל אומרת - "בוא ניתן לאחרים לנצח אותנו". על פניו רעיון טוב של טיירון לו, שאפשר לאחרים לנצח. הבעיה? הם באמת ניצחו. ההגנה אולי עשתה את שלה, אבל בלי עזרה התקפית של ג'יי. אר. סמית' וריצ'ארד ג'פרסון, לקאבס אין סיכוי.
וכעת יש לה שתי דרכים להתבונן על המשחק: אופטימי - "הצלחנו לעצור את קלי וקרי, יחד. כמה פעמים ברבוסה עוד יוכל לנצח אותנו?". פסימי - "אנחנו פרייארים".
קרי, קום
אבל עם כל הכבוד להתעלות של ליווינגסטון והסיפור המרגש על שחקן שכמעט גמר קריירה בפציעה מחרידה לפני כמה שנים, המשחק הזה היה אפור, משעמם ונטול אנרגיות. למעט
כמה מהלכי הגנה גאוניים של אנדרה איגוואדלה, שבירת הלוח העצבנית של סטיב קר וניסיון שבירת הביצים של איגוואדלה על ידי דלאבדובה - קצת חבל שלא המשכנו לישון.
סטיב קר היה אמיץ מספיק בכדי לספסל את קרי ב-5 הדקות הראשונות ברבע הרביעי, בכדי לראות את החמישייה השנייה רצה 6:14 וסוגרת סיפור. אבל כדי להעיר אותנו - קרי חייב להתעורר. זה פשוט לא יעשה טוב למעמד ההיסטורי שלו, אם פעם שנייה ברציפות גולדן סטייט תזכה מבלי שהוא MVP בגמר. ונכון להבוקר - יש לפחות 7 מועמדים ראויים ממנו לתואר. רק בגולדן סטייט.
