מה צריך לעשות השר להגנת הסביבה הבא?
בינתיים הודיע השר כחלון שיכהן גם כממלא מקום השר להגנת הסביבה. שיפור איכות האוויר, שינוי מערך הטמנת הפסולת וגם התערבות בנושאי תכנון ובנייה - הם חלק מהאתגרים העומדים בפני העומד בראש המשרד
רק שנה חלפה מאז שהתמנה אבי גבאי לשר להגנת הסביבה וכבר התפקיד התפנה וממתין לשר הבא. אמנם גבאי, שהתפטר בסוף שבוע שעבר, הציב תמרור אזהרה לממשלת נתניהו הרביעית ולכולנו, אבל הזמן הקצר שבו כיהן כשר לא מאפשר לסכם את פועלו בתחום איכות הסביבה. עם זאת ניתן לציין שלושה נושאים מרכזיים שהוביל: התחלת היישום של התוכנית לצמצום זיהום האוויר והסיכונים הסביבתיים במפרץ חיפה; קידום שיתוף פעולה בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד הבריאות לביצוע מחקר בנושא השפעת הזיהום במפרץ חיפה על הבריאות (שממצאיו טרם פורסמו לציבור) והכנת תסקיר סביבתי חדש לתוכנית להקמת מכרה הפוספטים בשדה בריר; עצירת תוכנית הדגל של המשרד להפרדת הפסולת הביתית במקור והעלאת החלופה של שריפת פסולת.
אפשר להתווכח אם השר היוצא היטיב עם הסביבה או לא, אבל כל זה כבר מאחורינו. אין ספק שבקדנציה כל-כך קצרה, קשה מאוד להוביל שינוי ולהטביע את חותמך. על כן, חשוב שהשר להגנת הסביבה הבא ילמד היטב את הפעילות שמקדם המשרד במהלך השנים, לפני שהוא מתחיל עם רעיונות חדשים ומהפכות, יקבע סדר עדיפות ויתחיל לעבוד. נכון, יש לא מעט נושאים סביבתיים שעומדים על הפרק, אך אם צריך לסכם לשר הבא את הדברים בקצרה, להלן ארבעת התחומים המרכזיים: איכות אוויר, טיפול בפסולת, תכנון ובנייה ועירוניות מקיימת.
איכות אוויר
איכות האוויר היא ללא ספק הנושא הסביבתי המרכזי שעומד על הפרק. האוויר הוא המשאב הטבעי שאנחנו משתמשים בו בכמות ובתדירות הגדולה ביותר, והוא הכרחי לקיימנו בכל רגע ורגע. מזהמי האוויר רבים וכך גם מקורות הזיהום, וזיהום האוויר גורם למחלות רבות ולתמותה. יתרה מכך, כאשר אנחנו עוסקים באיכות אוויר אנחנו למעשה עוסקים במגוון נושאים וביניהם: קידום תחבורה ציבורית, מעבר לשימוש בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות, הפחתת פליטות גזי חממה והפחתת הזיהום התעשייתי.
המשימה העיקרית שעומדת בפני השר הבא להגנת הסביבה היא להפעיל תוכנית לצמצום זיהום האוויר בערים הגדולות בישראל, ולא רק בחיפה, שעיקרה העדפת תחבורה ציבורית על פני רכבים פרטיים. לשם כך חשוב לשים דגש על הזמינות, התדירות, האמינות והגיוון של אמצעי התחבורה, ועל חיבור חכם בין האמצעים השונים. לדוגמה, שימוש ברכבת כאמצעי תחבורה מרכזי מהפריפריה ומערי הלוויין למרכז, מחייב מערך אוטובוסים תואם אל ומתחנות הרכבת, אך גם אפשרות לחניה של הרכב הפרטי בתחנות הרכבת ולהעלאת אופניים אל הרכבת.
פסולת
בעוד שברור לכל שפסולת היא כבר מזמן לא מפגע אלא משאב, ולאחר שבמשך יותר מעשור המשרד להגנת הסביבה מוביל תוכנית לאומית לניהול הפסולת בישראל, לרבות הפרדת פסולת במקור ומיחזורה, מרבית הפסולת שלנו עדיין מוטמנת ובעיקר באזור הנגב. הסיבות העיקריות הן הקושי לשנות הרגלים לצד הבירוקרטיה והסחבת בהקמת מתקני קצה מתאימים והיעדר גיוון של פתרונות קצה.
כיום קיימים בעולם טכנולוגיות ויישומים רבים לטיפול בפסולת, אך בכדי להפוך את הזבל הביתי לביו-גז, לדלק נוזלי או לדשן איכותי צריך להבטיח ולהעדיף את השימוש במוצרים אלה במשק המקומי ואף לסבסד את החדירה שלהם לשוק. לשם כך, ניתן להשתמש בקרן לשמירת הניקיון, שלמעשה מרכזת את הכסף שכל אחד מאיתנו משלם כשהוא זורק פסולת לפח דרך היטל ההטמנה, ולהחזיר לנו את התשלום באיכות סביבה.
תכנון ובנייה
ועדות התכנון השונות בישראל עוסקת הלכה למעשה בחלוקה של משאבי הקרקע הלאומיים לטובת עיור, חקלאות, תעשייה ונופש ופנאי, אך גם אחראיות על שמירה על שטחים פתוחים ועל המגוון הביולוגי שבהם לטובת הטבע והדורות הבאים. למרות שלא חסרים איומים על השטחים הפתוחים בישראל, נדמה כי הבעיה המרכזית כיום בהקשר של תכנון ובנייה היא היעדר תכנון סביבתי-חברתי במרחב העירוני.
מצד אחד מקדמים בנייה מהירה של שכונות חדשות וצפופות ללא תכנון מתאים של נתיבי תחבורה, שטחים ציבוריים ועוד, והשכונות הופכות בסופן למלכודת מגורים מנוכרת. מנגד מקדמים ישובים כפריים קטנים על שטחים נרחבים, דבר המחייב פרישה מיותרת של תשתיות רבות. המשרד להגנת הסביבה צריך להיות פעיל יותר במוסדות התכנון ולקדם מודלים של ציפוף עירוני וערוב שימושים, ולהזכיר תמיד שעל מה שמשלמים היום בזול משלמים מחר ביוקר.
עירוניות מקיימת
החברה המודרנית מרוכזת רובה ככולה בערים, וכך גם מרבית הפעילות הכלכלית והחברתית-תרבותית. האתגר המרכזי של העירוניות בשנים האחרונות הוא לחבר בין רשת של תשתיות פיזיות לבין קהילה משגשגת. קיימות עירונית עוסקת בשינוי של סגנון החיים ושל סדר העדיפויות בעיר, והמשרד להגנת הסביבה בראשותו של השר הבא יכול להוביל פרויקטים רבים של יזמות וחדשנות סביבתית בעיר. כל אלה צריכים להיות מבוססים על שיתוף פעולה מתמיד בין הרשויות הלאומיות והמקומיות לבין האזרחים תוך יצירת יחסים הדדים שיבטיחו איכות ולא רק כמות.
לפנייה לכתב/ת 
