איש מפלגת העבודה אשר ידלין הלך לעולמו
ידלין, שהיה אחד מהאנשים החזקים במפלגה בשנות ה-70, הלך לעולמו בגיל 93. ידלין היה מועמד לנגיד בנק ישראל, אך נעצר בחשד לעבירות שוחד וריצה עונש מאסר. ידלין החליט לתרום את גופו למדע ולא תתקיים לו הלוויה
ידלין נולד בראשון לציון בשנת 1923. את פעילותו הציבורית החל בתנועת "המחנות העולים". מאוחר יותר היה מפעילי "התנועה המאוחדת" וממייסדי קיבוץ חמדיה. הוא היה כמה שנים בשליחות התנועה בארצות הברית. עם שובו לישראל הצטרף ידלין למפלגת מפא"י והשתלב במנגנון המפלגה.
ב-1966 נבחר ידלין לוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית ונעשה למזכיר "חברת העובדים", תאגיד של כל החברות שהיו שבבעלותה של הסתדרות העובדים. בשנים 1976-1972 כיהן כיו"ר וכגזבר של מרכז קופת חולים כללית ונחשב לאחד האנשים החזקים במנגנון מפלגת העבודה וההסתדרות. תוך כדי כהונתו, בשנים 1975-1974, התפרסמו בתקשורת הישראלית כמה כתבות שייחסו לידלין עבירות שונות והובילו לבסוף לפתיחת חקירה משטרתית נגדו.
במהלך 1976, כאשר היה אחד המועמדים המובילים לכהונת נגיד בנק ישראל, הואצה החקירה. מינויו לתפקיד אושר בהחלטת ממשלה, אולם ב-18 באוקטובר 1976 בטרם נכנס לתפקידו, נעצר בחשד לקבלת שוחד בעסקות נדל"ן שנגעו לנכסי קופת חולים כללית וחברת "שיכון עובדים". ידלין הודה כי בכמה עסקות נדל"ן קיבל מעורך הדין המטפל חלק משכר הטרחה, וכן הודה בשלושה אישומי קבלת שוחד נוספים מידידתו שפעלה כמתווכת. להגנתו טען ידלין כי הכספים שקיבל לא הגיעו לכיסו האישי אלא נועדו לקופת מפלגת העבודה, כחלק משיטה חשאית שפותחה להעברת כספים מקופת חולים ומההסתדרות, למימון מנגנון המפלגה.
בפברואר 1977 הורשע ידלין על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בארבע עבירות שוחד (בסכום כולל של 280,000 לירות ישראליות) ובקשירת קשר לביצוע עוון, ונידון לחמש שנות מאסר וקנס של רבע מיליון לירות ישראליות. בפסק הדין הגדירה השופטת את ידלין, שהיה מקורב לפנחס ספיר וללוי אשכול ובעל קרבה משפחתית למייסדי תנועת העבודה אליהו גולומב ודוד הכהן, כבן ל"אצולה הישראלית החדשה".
ב-1980, בעודו במאסר, פרסם ידלין את ספרו "עדות", ובו הציג את גרסתו לאירועים. בשנת 1981, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר וחצי, שוחרר ידלין, היגר לארה"ב ושב לישראל כעבור כמה שנים.
"פרשת ידלין" הייתה נדבך מרכזי בגל פרשות שחיתות שבהן היו מעורבים בכירי מפא"י וההסתדרות (דוגמת השר אברהם עופר שנחשד בפרשה דומה) בשנות ה-70. גל זה תרם לביסוס דימויו הציבורי של מנגנון מפא"י וההסתדרות כממסד מושחת ומסואב, הפועל לטובתם האישית של בכירי המפלגה. דימוי זה נחשב לאחד הגורמים להדחת "המערך" (מפא"י לשעבר) מן השלטון, לאחר שהייתה בעמדה זו מקום המדינה, בבחירות לכנסת ב-1977.
לפנייה לכתב/ת 
