"המירוץ למיליון": ריבים, דגלים וטעויות ליהוק
חמש דקות לתוך העונה ונעמי כבר מתייאשת בפעם השלישית, אבל הפעם זה נגרר לפסים מכוערים במיוחד. מצד שני - לפחות היא סיפקה קצת עניין בפרק שכולו דגלים. וגם: תנו לנו עוד מהאחים שפלן וקצת פחות מקים. "המירוץ למיליון" - טור שבועי
בוקר טוב, אחיי גיבורי המירוץ. בוקר טוב לתקציבאים שמשימת מסלול המרוצים גמרה להם על הקופה הקטנה והשאירה כסף רק לדגלים (ישראלים רוקדים עם דגלים - הם בכל מקום) ותחפושת של גלדיאטורים, ובוקר טוב לנעמי וחן, הגיסות שהצליחו לייצר את הריב השני המשמעותי בעונה הזאת. בעיקר בוקר טוב לנעמי, שאני אמנם מודה מודה מודה לה על שהפיקה איזו שהיא דרמה, אחרת אלוהים יודע על מה הטור הזה היה נכתב, ומאידך יש לי תחושה שהיום כדאי לה לשמור מרחק מהאינטרנט בכלל ומטוקבקים בפרט.
לא יודעת, איכשהו נראה לי מוזר שחמש דקות אל תוך העונה הזאת נעמי מצליחה להתייאש ולדרוש לפרוש לביתה בפעם השלישית, משאירה את חן להתחנן בפניה שתאסוף את עצמה ותמשיך. זה עצבן כבר בפעמים הקודמות – זה קרה עוד בארץ, פור גוד סייק, את כבר בבית, לאן את רוצה ללכת? - והפעם נגרר לפסים מכוערים במיוחד: נעמי מפסידה בכוונה שני סיבובים במשימה כדי להעניש את חן על זה שדיברה אליה מלוכלך. אם הבנתי נכון, הדיבור הלא נקי כלל תלונות על מהירות התזוזה של נעמי, כי באמת אין עזות מצח גדולה מלדרוש מבת הזוג שלך להזיז את התחת במשימה שמצריכה תגובה מהירה.
אין לי מושג מה מחכה לנעמי בבית חוץ מפיקניקים מפתיעים בחורשה שמתחת לבית שלה או אימונים מפרכים לאולימפיאדת הבורקס. יכול להיות שממתין לה משהו מסעיר במיוחד והיא כבר לא יכולה להתאפק. ועדיין, אם כבר הגעת עד לפה לפחות תנסי להיות קצת פחות תבוסתנית. את נראית בחורה נבונה אז את בטח יודעת שלהפוך את האישה שרצה אתך לבת-ערובה זה דוחה ומכוער ובעיקר מצטלם מה זה גרוע.
אני מבינה שהביקורת של הפרטנרית שלך פגעה בך, אז תנשמי עמוק, תעשי את המשימה הארורה ותפתרו את זה אחר כך. תתלשו האחת לשנייה את שיער הפטמות מצדי. בכלל, אני ממליצה לכל המתמודדים שיוצאים למירוץ להחתים את הבנזוג שלהם על התחייבות להגביל את מספר הפעמים שבהן מותר לו להגיד את המשפט "אני רוצה הביתה". הפרה של ההתחייבות מתירה לפרטנר שלו לדפוק לו קסדה של גלדיאטור בראש.
מפרק לפרק מתבהרת תמונת הברקות הליהוק מול טעויות הליהוק, כשלא ברור איך כל הזוגות לוהקו על ידי אותו מקור. תנו לי עוד מהאחים שפלן שכל מקום שבו הם מניחים את העכוז שלהם הוא בית, או הצרפתים שפורשים להפסקת קפוצי'נו כי הם יודעים מה חשוב. קצת פחות מקים ("תראו את מונדה, היא אשה שנוהגת! פחחחח") ושון ("קים, אלוהים אדירים, פשוט תסתמי קצת"), שמִפֶּרק לְפֶּרק מעניינת אותי פחות ופחות התשובה לשאלה היחידה שעניינה אותי בהקשר שלהם מלכתחילה: האם הם שכבו, או דניאל וגלי שעצם העובדה שזכרתי את השם שלהם היא נס קטן.
תנו לי עוד מציון ואביב, וז'רגון הכדורגלנים שלהם (פרצפת תכל'ס נשמע יותר כמו מילת ביטחון ופחות כמו הנעה לפעולה, אבל ניחא) או
דור וספיר, שכל גברי העולם הורסים בעיניה, ושלצערי ממוקמים כרגע במקום האחרון עוד לפני שקיבלו או לא קיבלו את העצור. אני מאוד מקווה שזמן המסך שהם מקבלים הוא הוכחה שהם פה כדי להישאר למרות שאנשים לא כל כך מתחברים אליהם*. אם נגזר עלינו לבלות עם האנשים האלה עוד חודשים ארוכים ולשמוע אותם מתארים את המשימות שוב ושוב, לפחות שלא יזיעו תוך כדי.
בפרק הבא – כביסה.
בקטנה:
*"אנחנו לא כל כך מתחברים אליהם" – לעומת האחרים שיצא לנו כבר לבלות אתם במשותף כשלוש דקות מלאות שם התוודענו לאהבתנו המשותפת לג'אז מוקדם. (מתוך ספרי, "מילון הקלישאות הגדול של 'המרוץ למיליון'").
"הכל כל כך ציורי" – אין לי מושג איפה אנחנו ואני רק מתפלל שאיפה שהוא בציור הזה אני אראה חץ בצבעים אדום וצהוב.
"אני סומך עליך בעיניים עצומות" – ולו רק כדי שאוכל להאשים אותך אחר כך כשנבצע אותה אחרונים.
"משפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים" / "אני תמיד נזכרת באבא שלי כש-" – כשהתחקירניות לוקחות אותי לצד ומסבירות לי שאם אני מפרה חוזה הם תובעים את האמ-אמא שלי, אז אין לי ברירה ואני יורדת מהעץ באמצעות החלקה על הענף המשפחתי.
"חני נחמיאס זה הדבר הכי טוב שקרה לנו ביום הזה" – עמית גל על גאווה ישראלית.
"הכרתי פעם מישהו שהוא מקום שני בארץ בניווטים" – ספיר עם הפרשנות שלה לניימדרופינג.
"יש לי יכולות מבני עקיבא" – נעמי, אחרי שבני עקיבא הכינו אותה לחיים מלאי ניווטים, אבל כנראה הניווטים הלא נכונים.
