הענק הירוק / סיכום משחק מספר 2
הוא מוסר, חודר, יוצר וצולף מכל מקום מקום. לא קוראים לו סטפן קרי וגם לא לברון ג'יימס - זהו דריימונד גרין, מפלצת כדורסל מודרנית שרומס יחד עם גולדן סטייט את קליבלנד המביכה. טיירון לו או דייויד בלאט? גם פיל ג'קסון לא היה עוזר במצב של הקאבלירס. סיכום ה-77:110 של הווריורס
תארו לכם שהיה לכם שחקן בגובה של קצת יותר משני מטר, לא ממש גבוה אבל מתפקד כמו גבוה, שלוקח ריבאונד, מריץ מתפרצת, מנהל התקפה, מוסר, חודר וצולף שלשות - וכל זה עם המספר 23 על הגב. עכשיו תארו לכם שהשחקן הזה הוא לא לברון ג'יימס.
- גולדן סטייט כבר ב-0:2 על קליבלנד
לפני שני עשורים בדיוק מפיקי הסרט ספייס ג'אם רצו לאייר את יצורי הכדורסל המפחידים ביותר. אז הם ציירו להם פרצופים מרתיעים, עם ראשים עצומים והגדילו אותם באנימציה למימדי ענק. הם קראו להם - "המפלצות". ב-2016 כבר לא צריך ראשים גדולים או מימדי ענק - מפלצת הכדורסל המודרנית היא דריימונד גרין.
28 נק', 7 ריב', 5 אס' ו-5 מ-8 מהשלוש ל"סנטר" בגובה 2.01 מ', לא באמת יצליחו להעביר את ההשפעה של גרין על ה-77:110 לפנות בוקר. הבחור שיודע לשנן את כל 34 שמות השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט 2012, הופך בסדרה הזו לשחקן ש-34 מיליון איש ברחבי העולם, לפחות, משננים את השם שלו.
הוא הוביל התקפה מרתקת של גולדן סטייט עם 54% מהשדה ו-26 אסיסטים, אבל בעיקר היה המגדלור בהגנה הקטלנית. זו שהחליפה שוב ושוב שחקנים על לברון עד שזה התייאש, זו שבודדה את קיירי ארווינג למשחק טרחני של אחד על אחד (4 מ-27 מהשדה בסדרה הזו כשהוא זורק ללא מסירה).
אבל שני משחקים לתוך גמר 2016, הווריורס שולחים לנו מסר. עם 25 דקות בלבד ונתון בינוני של 18 נק' (אחרי ה-11 במשחק הקודם), סטפן קרי הוא בגדר שחקן משלים, כרגע. וזה משנה את התפיסה של כל מה שהכרנו על ה-NBA. זה אומר שאתה יכול לנצח גם אם השחקן הכי טוב שלך הוא לא הכי טוב על המגרש, העיקר שהקבוצה שלך הכי טובה על המגרש.
לא לו
היו זמנים שהמזרח היה נותן פייט למערב. notorious big בוודאי מתהפך בקברו למראה היכולת של קליבלנד. ההופעה שלה הייתה פאתטית, מביכה, משפילה ועוד מילים שאליעזר בן יהודה
לא הגה. לא היה שם כלום. אפס. שנה שעברה, עם סגל קצר וללא שני שחקנים ראשיים, גם לא היה כדורסל איכותי, אבל לפחות הייתה תחושה של "אנחנו נגד העולם" שהוציאה 200% משחקנים. השנה אין לא את זה ולא את זה. זה שוב לברון לבד נגד כולם, כי שוב אין לו ברירה אחרת.
טיירון לו נחנק. הוא עבר לשחק סמול בול עם לברון כסנטר מאוחר מדי, וכשהבחין שזה לא עובד, לקח לו דקות ארוכות מדי לשנות, כשבינתיים גולדן סטייט סגרה את המשחק עם יתרון 19 מול החמישייה הנמוכה. לו לא מאמן שמתאים למועמדת לאליפות. אף פרשן כדורסל בעולם לא חושב את זה כיום, אף אחד לא אמר את זה כשהחליף את בלאט. הוא רק היה המאמן המתאים לסיטואציה אותה רצו השחקנים. זה לא היה עניין מקצועי, אלא רק אישי. זה מה שהם רצו, זה מה שהם קיבלו.
אבל עם קבוצה כל כך חסרת מעוף כמו קליבלנד, גם פיל ג'קסון, פט ריילי או רד אאורבך לא היו עוזרים. גם לא פפ גווארדיולה. ולא - גם לא דייויד בלאט. עם כל הכבוד (ויש). רק דבר אחד יכול להציל את קליבלנד מאובדן מוחלט של הכבוד שלה. רק מפלצת כדורסל שלובשת מספר 23 על הגב. מפלצת שלא קוראים לה דריימונד גרין.
