"משחקי הכס": בשבילי הכוכב זה הסטארק
אריה מסתבכת עם האנשים הלא נכונים, ג'ון וסאנסה ממשיכים בעבודת השורשים, מחווה מפתיעה לשבוע הגאווה ועוד דמות אהובה שחוזרת לחיינו - בגרסה אחרת משזכרנו. "משחקי הכס" - הטור השבועי
1. "משחקי הכס", תרגשי אותנו
העונה הזו התחילה מבטיח. אפילו מדהים. כשפים, חזרה מהמתים, טוויסטים בעלילה, דמויות חדשות, קרבות מדממים, דלתות שצריך להחזיק וכן הלאה. ואז הגיע פרק 6 המנומנם להפליא והדבר היחיד שאפשר להגיד לזכות פרק 7 (טוב, אולי לא ה-יחיד, אבל בהחלט העיקרי) זה שהוא לפחות ממשיך את הקו של הפרק הקודם - משעמם!
בפרקים הקודמים:
בסדר, בסדר. לא משעמם. מלא התרחשויות, אבל מדובר בהתרחשויות שמרגישות כמו פור פליי מייגע, וזה מגיע אחרי שבוע גדוש בספקולציות על חזרתה האפשרית של קייטלין סטארק, שאמורה להיות כעת ליידי סטונהארט. אז מתרחשים המון דברים, אבל הם רק מעמיסים עלינו עוד מידע ונתונים. בסוף זה יוביל לאנשהו, אבל אלה בדיוק מסוג הרגעים שבהם שואל את עצמו הצופה: למה אני עושה את זה לעצמי? למה אני ממשיך להתעקש על הסדרה הזו? ואז המון אנשים מתים והכל חוזר לסדרו.
2. דה האונד איז באק
אז אוקיי, דה האונד עדיין בחיים - שום דבר שלא ידענו, אלא אם כן הצלחנו לאטום את עצמנו לחלוטין לשמועות ולחשושים. זה היה מרגש בדיוק ל-30 שניות, כשאת יתר הזמן הקדשנו לניסיונות להבין מי אלה האנשים שהוא מסתובב איתם עכשיו, מה הם מנסים לבנות לכל הרוחות ומה הפואנטה של כל זה.
הרמז הראשון היה בשם הפרק: "The Broken Man" זה הוא, הרי, האיש השבור שאפילו מצליח לצחוק על כך שהובס בידי אישה. מהמידע שאפשר היה ללקט, דה האונד נמצא על ידי הספטון החביב כשהוא כבר כמעט מת. זה הציל את חייו ומאז הוא מסונג'ר לעבודות קבלן של מקדש מסוג כלשהו עם הדבר הכי קרוב שיש לסדרה להיפים, ושיחות עומק על כך שאלימות היא מחלה מדבקת. כל הפרק הוא מעין דילוג מעצבן חזרה אליו, שאמור לגרום לנו להבין האם סנדור קשישא, שמת להנחית איזו חרב על מישהו, השתנה ואימץ לעצמו צד רוחניקי וסחי, רק כדי בסוף לגלות שבסדרה הזו, כמו בחיים, האלימות היא היחידה שיכולה לנצח.
3. בום עליך, אריה
שלא באורח פלא בכלל, אלא באופן מכוון ישיר מאוד, בצד השני של שבע הממלכות, בבראבוס, אריה משוטטת לה בנמל כמו תרמילאית בתחנה המרכזית באילת, זחוחה, מבסוטה ונטולת דאגות, משליכה שקי כסף על כל מיני בעלי ספינות ומצווה אותם לקחת אותה משם, עוצרת להתפעל מהנוף. ממש יצאה לחופשת הכל כלול מהחיים.
המחשבה הראשונה שעולה היא: בואי, אחות, בעוד שנייה יבואו כל מיני אנשים בלי שם וישחטו אותך, מה עובר עלייך? זה כמובן בדיוק מה שקורה אחרי 30 שניות. האישה הרעה מהמקדש מופיעה, בדמות אישה זקנה - כי אין את זה ביותר קלישאה - ואריה אפילו לא מהססת לשנייה ולא חושדת בכלום ומוצאת את עצמה נדקרת כמה פעמים. מה קרה מאז הפרק האחרון? התחלקת על המחט שלך? אריה מצליחה להשתחרר מהאחיזה של הביץ' הרעה וצוללת לתוך הנהר, מגיחה מתוכו מדממת וכולם כמובן מתעלמים ממנה. לאן היא הולכת? לא אל מותה, זה בטוח. כנראה לחפש את להקת השחקנים וליידי קריין.
4. אל תביאו למרג'ורי ורד
איזה משחק מרג'ורי משחקת? זה מה שאני באמת רוצה לדעת. מתחשק לי כל כך לראות אותה דוקרת את ההיי ספארו וחותכת לו את הטחול או משהו, בדיוק כשהוא בטוח שהוא מגדל לעצמו עציץ קטן וצייתן עם כתר על הראש. זה באמת ישמח אותי מאוד. מה שיפה במיוחד בסיפור הזה הוא שנטלי דורמר, שמגלמת את מרג'ורי (ודומה דמיון מטריד לרייצ'ל בלום מהסדרה "אקסית מטורפת") היא שחקנית מספיק טובה כדי לגלם דמות שמשחקת משחק, באופן כזה שזה פשוט ברור לגמרי ועדיין לא ברור בכלל. לבסוף אנחנו מגלים שהחשד הזה היה מדויק, ושהיא ממש לא מוג'דה ילדת הפלא של הדרור העליון, דרך סבתא שלה, מלכת הקוצים, שמקבלת ממנה פתק עם ציור של ורד. רוצה לומר: הכל בסדר עיניים שלי, אני שולטת פה. זה נראה מאוד מבטיח.
5. לפגוש את הסטארקים
בינתיים בצפון, ג'ון וסאנסה ממשיכים ב-Tour שלהם בין המשפחות כפויות הטובה של האזור, במה שמרגיש כמו עבודת שורשים שהם עושים על משפחת סטארק, עם ניסיון שלנו ושלהם להבין מה בעצם נשאר מהמשפחה הזו וממי שאמורים להיות נאמנים לה. יש איזו תחושה שאנחנו הולכים ומתקדמים לקראת תחייה מחודשת של הסטארקים וזה משהו שיהיה משמח מאוד לראות.
אהבנו מאוד גם את ליידי מורמונט של אי הדובים, שהיא למעשה ילדה בת 8 עם אטיטוד של דיווה אמיתית. הזגזוג הבלתי נלאה הזה של הסדרה בין מעמדות, כוח, גילאים והבדלים בין המינים הוא משהו שקשה לפעמים לעקוב אחריו. אם מרג'ורי מדקלמת משפטים שבהם האישה היא זו שמרפאת את פצעי בעלה, באה ליידי מורמונט ומוכיחה שילדה קטנה יכולה לשלוח באי שלם. כנראה שהכל תלוי איפה ולמי נולדת, ומי בעצם יהיה הראשון שיבגוד בך.
ועוד שלושה בקטנה
א. כבר היה ידוע שיארה לסבית? גילוי נחמד לרגל שבוע הגאווה ותודה לה על מעט הלהט שסיפקה לנו בפרק הזה. כבר שכחנו איך זה נראה.
ב. ג'ימי מגיע לכבוש את ריווראן וכמעט משכנע בביטחון העצמי שלו, עד שהוא נתקל בבלאקפיש שלא סופר אותו והמבט המיוסר של הלוחם האגדי שאיבד יד אחת, חוזר ומתפשט לו על הפנים.
ג. פרק שלם בלי אף נאום חוצב להבות של דאניריז? אתם בטוחים שזה אמיתי?
