הדרך להתמודדות עם שגרה והרגלים

פרשת השבוע ממשיכה באתו נושא של זו הקודמת לה, ומספרת על בני שבט לוי והתפקידים שלהם במסגרת המסעות לפי משפחות השבט. בפרק ה' מובאת סוגיית הצרוע והזב שאינם יושבים בתוך המחנה ויש להוציאם.

כתבות נוספות בערוץ כלכלה

לאחר מכן, מופיעה פרשת אישה סוטה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר, פרק ה', י"א-י"ד). במקרה זה, מביאים את האיש והאישה ובוחנים אצל מי הבעיה.

בפרק ו', סוגיית נזיר ודיני הנזירות: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה': מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ: כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה': (במדבר, פרק ו', א'-ח') והפרשה מסכמת בהקרבת קורבנות הנשיאים. כל נשיא הקריב את אותם דברים ובכל זאת, הקורבנות מפורטים לכל נשיא ונשיא.

פרשנים רבים עמדו על הניסיון לבחון את ההקשרים בין הפרשיות. ההרגל, השגרה והשינוי. נראים כחוט המקשר בין השתיים. ההקשר מציע דוגמאות לזמנים בהם מנסים לשנות את השגרה ומקבלים תוצאות לא צפויות ומתוכננות.

תמונת השגרה וההרגל

התורה מראה ומציינת שכל זב וצרוע צריכים לצאת מן המחנה. ישנם שגרת חיים, קהילה, תהליך של חניה ונסיעה במדבר - אך במידה ואנשים חטאו לקהילה (על פי רוב - המצורע קיבל את צרעתו בשל לשון הרע (על פי המפרשים). לגבי אלה שאינם יכולים להתערות בקהילה - יש להוציא אותם מהשגרה. אם אדם חושד באשתו, ניתן להסיק שמערכת היחסים בעייתית. מערכת שנכנסה לשגרה והרגל ולא מצאה מקום להתפתחות אישית וזוגית.

גם פרשיית נזיר עוסקת בשינוי ההרגל. אדם לוקח על עצמו להתנזר למשך חודש ימים מהיין, הגילוח, הטומאה ופועל למעל קדושה. כנראה, שחיי השגרה זימנו לו את המציאות החדשה אליה נדרש (לא בכדי, נזיר מביא קורבן חטאת בסוף ימי נזרותו, כיון שזו לא יכולה להיות דרך חיים מלאה). לאחר מכן, אנו מוצאים את עצמנו קוראים שוב ושוב את אותו הקורבן המובא על ידי הנשיאים, וכל נשיא מביא את אותו הקורבן - חזרה של שגרה.

אפשר לנסות להסתכל מעט אחרת על התמונה ה"שגרתית" הזו, ולדבר על האופן בו יש להתמודד עם ההרגל. הרגל אינו בהכרח דבר רע. יש לו יתרונות גדולים - תהליכי עבודה שיטתיים מאופיינים בהרגל (בצה"ל, תדריך לפני משימה, ביצוע המשימה, תחקיר המשימה), אך גם בלמידה מתמדת ובחינת החיים השוטפים שלנו בצבע מיוחד.

יש להסתכל על ההרגל כמאפיין חיובי שיכול לבוא עם הרבה כוח, רצון להתמדה, עקביות ואפשרויות מינוף. אך מדי פעם, יש לשבור שגרה, שינוי, לבחון מחדש את ההרגלים שלנו - כך עושה הנזיר, וכך אולי מלמדת אותנו התורה על זוגיות - שגרה היא בסיס טוב לחיים משותפים, אך יש צורך לבחון את הזוגיות כל הזמן במובן החיובי ומשם לבנות את הקומה הבאה של הזוגיות במשותף.

גם הקורבנות המובאים מייצגים כל אחד שבט אחר - תרבות אחרת שיש בה מן המשותף אך גם מן השונה, שיכול להיות באופיו של המנהיג (הנשיא) או ביום בו הוא הקריב (כל נשיא הקריב ביום אחר).

חיי השגרה, המתבטאים לרוב בסדר יום קבוע, התנהלות כלכלית קבועה (הוצאות קבועות, ימים קבועים של קניות), מפגש חברים קבוע, משחק כדורגל או כדורסל קבועים - אך בכל אחת מהפגישות אפשר להפיח חיים חדשים וללמוד לנהל את שגרת חיינו כדי שלא נגיע למקומו של המצורע המורחק מהמחנה.

ההתמדה, העקביות והאחריות הינן בסיס השגרה וההרגל, אך גם בניית הקומה לשינוי חיים.