אינטרס לאומי: הכסף הסיני הגדול
כל מועדוני הכדורגל במעצמה הכלכלית השנייה בעולם שייכים לחברות ענק שמגלגלות מיליארדים ומשקיעות סכומי עתק כדי לרכוש כוכבים זרים ולשלם להם משכורות. כיום אף אחד כבר לא מזלזל בליגה הסינית, אולי חוץ ממדינה מסוימת במזרח התיכון
כשישה מיליון דולר נטו לעונה. זה הסכום המדהים שאמור ערן זהבי להרוויח אם יחתום בקבוצה הסינית גוואנגז'ו R&F. ואם הדיווחים שפורסמו השבוע בתקשורת הישראלית מדוייקים, מדובר בסכום הגבוה פי ארבעה מהשכר שהוא מרוויח במכבי תל אביב.
לא מעט אנשים כאן עיקמו את האף כששמעו על האפשרות שזהבי יוותר על ליגת העל הישראלית ויעבור לשחק בליגה שאף אחד לא צופה בה, אף אחד כמעט לא יודע מה קורה בה ושנמצאת אלפי קילומטרים מכאן – ומהצד הלא נכון, המזרחי.
זהבי עוד לא חתם, וצריך להמתין ולראות איך הסיפור הזה יתגלגל אולם רצוי שנפסיק לזלזל בליגה הסינית רק משום שהיא לא נמצאת באירופה. הליגה הסינית היא כבר לא קוריוז. היא כבר לא איזור נוחות, ששחקני עבר קשישים באים אליו כדי לעשות קופה יפה לפני שהם מסיימים את הקריירה. סין היא המעצמה הכלכלית השנייה בעולם, והיא החליטה לקחת את הכדורגל ברצינות.
תשמעו מה היה לארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, לומר בנושא: "כולם צריכים להיות מודאגים, גם אנחנו בפרמייר ליג. עושה רושם שלסינים יש עוצמה כלכלית כזו שהם יכולים להעביר אליהם ליגה אירופאית שלמה. אם מאחורי זה קיים גם אינטרס פוליטי חזק, יש לנו בהחלט ממה להיות מודאגים".
אז כן, הממשל עומד מאחורי המהלכים האחרונים, כפי שמסביר כריס אטקינס, מומחה לכדורגל הסיני: "הממשלה מעוניינת ליצור כלכלה מאוזנת יותר, שמבוססת לא רק על ייצור, אלא גם על ספורט ובידור. אלו תחומים שהממשלה מעוניינת לראות בהם יותר השקעות ובסין כל החברות יודעות שזה הכרחי לשמור על יחסים טובים עם הממשל. לכן הן מרגישות מחוייבות לסייע עם יוזמות שתואמות את האינטרס הלאומי".
כל מועדוני הכדורגל בסין שייכים לחברות ענק שמגלגלות מיליארדים ובאופן טבעי כסף לא חסר להן. לכן השקעות הענק וסכומי העתק מיועדים בעיקר כדי לרכוש כוכבים זרים ולשלם להם משכורות.
השכר שמוצע לערן זהבי – 15 מיליון דולר נטו לשנתיים וחצי - הוא בלתי נתפס במושגים ישראלים. אולם בסין יש כמה וכמה שחקנים שמרוויחים פי שניים ואפילו כמעט פי שלושה.
קחו למשל את אסקיאל לאבצי, הקשר-חלוץ הארגנטיני בן ה-31, שעזב בפברואר את פאריז סן ז'רמן וחתם בחביי צ'יינה פורצ'ן. מאחר והחוזה שלו עמד להסתיים כמה חודשים לאחר מכן, הסינים שילמו עליו "רק" 6 מיליון דולר לצרפתים. גם בגלל סכום ההעברה הנמוך יחסית, הצליחו סוכניו של לאבצי לסדר לו שכר מטורף של 30 מיליון דולר ברוטו לעונה, או 16.8 מיליון דולר נטו. מה שאומר שלאבצי ייקח הביתה כמעט 35 מיליון דולר נטו בשנתיים בהן ישחק בסין!
אבל רגע, יש בסין שחקן שמרוויח אפילו יותר ממנו. זהו אסמואה ג'יאן, חלוץ נבחרת גאנה של אברם גרנט, שמרוויח 17.1 מיליון דולר נטו בעונה. כשהוא עזב את סנדרלנד והחליט לשחק בסין, היו לא מעט נשמות טובות, בעיקר במולדתו גאנה, שביקרו את ההחלטה שלו וטענו כי הוא "מוכר את נשמתו" לכסף ומוותר על האתגר המקצועי. מוכר לכם מאיזשהו מקום?
ג'יאן לא שתק וענה למבקריו: "לא שדדתי אף אחד, לא עשיתי משהו לא חוקי וזכותי לחשוב על העתיד שלי ושל משפחתי. היום כולם מדברים עליי ולכולם יש מה להעיר, אבל עוד כמה שנים, אחרי שאפרוש, כולכם תשכחו ממני ותעברו לבא בתור. זה הזמן שלי לנצל את האפשרויות שיש לי. אני באמת לא מבין את הביקורת. אני עובד קשה עבור הכסף שאני מרוויח".
אסמואה ג'יאן ואסקיאל לאבצי נמצאים היום בין עשרת בעלי השכר הגבוה בעולם הכדורגל, כאשר רק הגדולים באמת, כמו כריסטיאנו רונלדו, לאו מסי וזלאטן איברהימוביץ' נמצאים לפניהם. זו עוד הוכחה למעמד שיש כיום לליגה הסינית, שאף אחד כבר לא מזלזל בה. אולי חוץ ממדינה מסוימת במזרח התיכון.
אסמואה ג'יאן ואסקיאל לאבצי נמצאים ב"טופ טן" העולמי, אבל יש שחקנים נוספים שלא רחוקים משם. כך למשל אלכס טישיירה, הכוכב הברזילאי הטרי של ג'יאנגסו סונינג, מרוויח 11.5 מיליון דולר נטו בשנה ומספק הוכחה נוספת לעוצמה של הכדורגל הסיני.
טישיירה הגיע לסין בפברואר משחטאר דונייצק, שקיבלה עבורו 55.6 מיליון דולר. זו ההעברה היקרה ביותר אי פעם בכדורגל הסיני, והיא שברה שיא שנקבע רק יומיים לפני כן, כאשר ג'קסון מרטינס הקולומביאני עבר מאתלטיקו מדריד לאלופה הסינית גואנגז'ו אברגראנד ב-45.8 מיליון דולר.
ההעברה של טישיירה מוכיחה את מה שאמר ונגר, שכן הקבוצה הסינית ניצחה במאבק את ליברפול הגדולה. בפעם הראשונה – ובוודאי לא האחרונה - קבוצה סינית גוברת בקרב ישיר על אחת הקבוצות העשירות בעולם, במירוץ להחתים שחקן על.
יורגן קלופ, המנג'ר הגרמני של ליברפול, עשה הכל כדי להחתים את טישיירה אבל אפילו הצעה של 47 מיליון דולר לא הספיקה. אגב, "סונינג", החברה שמחזיקה במועדון מהעיר ג'יאנגסו, היא גם זו שרכשה כעת 69 אחוזים מאינטר האיטלקית.
וכדי לסייע לטישיירה בקבוצה, נרכש עוד ברזילאי בינלאומי, ראמירז, הקשר שהגיע מצ'לסי תמורת 36.7 מיליון דולר. ראמירז גם הוא לא מקופח מבחינת השכר ומרוויח 14.5 מיליון דולר בעונה.
ג'קסון מרטינס נכשל באתלטיקו מדריד ועדיין לא מצליח לכבוש בכמויות בסין, אבל גם הוא שיפר את מצב חשבון הבנק שלו, עם שכר של 14 מיליון דולר בשנה. זה בערך פי שלושה ממה שהוא הרוויח בספרד. כך גם ז'רביניו, חלוץ נבחרת חוף השנהב ולשעבר ברומא, שנמכר ב-20 מיליון דולר לחביי צ'יינה פורצ'ן, ומרוויח 9.7 מיליון דולר.
במהלך חלון ההעברות האחרון, הוציאו הקבוצות הסיניות 296 מיליון דולר על שחקני רכש, הכי הרבה בעולם. קבוצות הפרמייר ליג הוציאו 181 מיליון דולר. אם כי באנגליה מדובר בחלון החורף ה"קטן" בעוד שבסין זו התקופה החמה של לפני פתיחת העונה.
ויש גם הכנסות. לאחרונה נחתם חוזה חדש לשידורי המשחקים בטלוויזיה המקומית, תמורת 1.3 מיליארד דולר ל-5 השנים הבאות. אם ערן זהבי יחליט ללכת על "החוויה הסינית", או שיוותר על הכסף הענק ויתנחם בשדרוג נאה של החוזה שלו במכבי תל אביב, את זה נדע בקרוב מאוד. מה שבטוח זה שהליגה הסינית היא לא אפיזודה חולפת, והנהירה למזרח רק תלך ותגבר. עם זהבי או בלעדיו.
לפנייה לכתב/ת 
