השנה זה שלנו / טור

לא צריך צוללת מחקר מדעית כדי להבין שהקשר הבסיסי של ילדי הסבנטיז לכדורגל האנגלי נולד במשחק השבוע בימי חמישי, זה מהמערכון של לול והאופרה לה מרמור מאת פרלש. אלא שבדיוק כמו המערכון, שמסתיים בניפוץ הטלוויזיה, מתרסקת נבחרת אנגליה בכל פעם מחדש בטורנירים הגדולים, מותירה מאחור לבבות שבורים, ואין גאזה לרפואה.

באופן אירוני, ההופעות של אנגליה במונדיאל התחילו ‭1950-ב‬ עם אחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה, הפסד ‭1:0‬ לארה"ב החובבנית. איכשהו, למרות הגביע של 1966 שהושג בבית, הצל של 1950 מסרב לעזוב את האנגלים מאז. הצל שלהם ואני.

אנגליה זוכרת? הרוב כבר שכחו מזמן(צילום: Getty Images imagebank)

הרומן הפרטי שלי עם אנגליה התחיל במונדיאל הטוב אי-פעם, ספרד ‭.1982‬ ממול התייצבה צרפת הפלאית של פלאטיני, טיגאנה, רושטו. בראיין רובסון, הפלאי לא פחות, כבש את אחד השערים המהירים בהיסטוריה של המונדיאלים, כבר בדקה הראשונה, בדרך ‭1:3-ל‬ שהיה הצהרת כוונות מרהיבה. הבית המוקדם הסתיים עם מאה אחוזי הצלחה והרגשה שהנה, זה מגיע. אבל אז הגיעה הנפילה עם תיקו מאופס מול מערב גרמניה וספרד הלוזרית של הימים ההם. אנגליה הלכה הביתה, למרות שלא הפסידה בטורניר. דמעות.

זו הייתה תחילתה של ידידות לא נפלאה עם אותה תחושה עמוקה ומוכרת של אכזבה, שעטפה את האנגלים (ואותי) בכל טורניר גדול. 1986 הגיעה, ושוב אנגליה עשתה סימנים של מועמדת לתואר במקסיקו. בשמינית הגמר מחצנו את פרגוואי עם צמד של גארי לינקר ועוד אחד של פיטר בירדסלי. זה היה סגל חלומות. פיטר שילטון, גלן הודל, טרי בוצ'ר, טרבור סטיבן וג'ון בארנס, הצעיר הקשוח. הכל היה מוכן לרבע הגמר מול ארגנטינה ומראדונה, ארבע שנים אחרי מלחמת פוקלנד. אנגליה הייתה באמת מצוינת, אבל אז הגיעה יד האלוהים של מראדונה, ואחר כך השער האלוהי שלו. הלב נשבר מחדש.

בואו נדלג על יורו ‭,1988‬ שהתחיל עם סגל נוצץ ונגמר בשלושה הפסדים, כולל לאירלנד. התקוות פעמו מחדש ‭1990-ב‬ ותפחו עם הופעה הירואית מול קמרון ברבע הגמר, באחד המשחקים הטובים במונדיאל הגרוע בהיסטוריה. "אנגליה תעשה את זה‭,"‬ זעקו בממלכה.

איפה היו האנגלים ואיפה ההולנדים ביורו 88'?(צילום: gettyimages)

בחצי הגמר חיכתה מערב-גרמניה השנואה. שירתתי אז על סטי"ל עתיק, אח"י חיפה, וחזרנו במיוחד מהים כדי לראות על מסך קטנטן, בפאב עוד יותר קטן, את לינקר משווה ‭1:1-ל‬ בדקה ‭.80-ה‬ גם הפנדלים התחילו מעולה, עד שסטיוארט פירס בעט לגופו של בודו אילגנר. כריס וודל הוסיף חטא על פשע. זה לא סוף החדשות הרעות. קללת הפנדלים רק התחילה. נדלג על ההשפלה ביורו 1992 (הדחה מוקדמת בבתים) ועל מונדיאל ‭,1994‬ שאליו אנגליה, למרבה הבושה, בכלל לא עלתה. התיקון הקוסמי נקבע ‭.1996-ל‬ אנגליה מארחת את היורו, מה יותר נוח מזה? ‭18-ב‬ ביוני וומבלי רעד במשחק הכי גדול של שלושת האריות מאז גמר ‭.1966‬ רביעייה נגד הולנד, לא פחות, עשויה וול דאן מצמדים של שירר ושרינגהאם. הכדורגל חוזר הביתה.

התחושת התחזקו אחרי ניצחון מול ספרד – בפנדלים! – ברבע הגמר. חצי הגמר זימן את הגרמנים כדי להשלים נקמה. הגענו לפנדלים, אלא מה, והפעם גארת' סאות'גייט סגר את האור. בנקודה הזו, 26 ביוני ‭,1996‬ הפסקתי להאמין שמשהו ייצא מאנגליה אי-פעם.

חגג מוקדם מדי. שירר ביורו 1996(צילום: gettyimages imagebank)

התחושה הזו החזיקה מעמד שנתיים בדיוק, כי ‭1998-ב‬ קיבלנו שוב את ארגנטינה בשמינית הגמר. ילד הפלא מייקל אואן העלה ‭1:2-ל‬ בסלאלום מרהיב. הנקמה תוגש קרה. אבל חאבייר סאנטי השווה ובקהאם בעט בדייגו סימאונה. הרחקה, פנדלים. מיותר להמשיך, נכון? זה לא קרה ביורו 2000 ולא במונדיאל ‭.2002‬ ביורו 2004 ובמונדיאל 2006 הגיעו הפסדים בפנדלים לפורטוגל. הלאה. יורו ‭?2008‬ אנגליה לא עלתה. מונדיאל ‭?2010‬

השפלה מול גרמניה בשמינית. יורו 2012 הסתיים, נחשו איך, עם הדחה בפנדלים מול איטליה. במונדיאל לפני שנתיים התעופה הייתה קלה יותר, מקום אחרון בבית, הרבה מתחת לקוסטה-ריקה. אבל היי, מישהו רוצה להתערב שהפעם היורו הולך לאנגליה? מה, לא שמעתם על מרקוס רשפורד?

הפטנט שכבש את צרפת

ההצפות כבר עברו, איום הטרור מרחף כל הזמן, ועכשיו הצרפתים צריכים להתמודד עם שביתת אוספי זבל שפוגעת בפריז, בחלקים ממארסיי ובערים אחרות שמארחות משחקים. התמונה אירונית: ערימות של זבל הנערמות לממדים לא אסתטיים מצד אחד, כשממול עוסקים עשרות פועלים בשפצורים אחרונים סביב האצטדיונים. בינתיים התוצאה היא תיקו בין הצדדים, עם אפשרות להארכה לא נעימה. בינתיים, הוציאה ממשלת צרפת אפליקציה חדשה בשם ‭,Saip‬ שבין השאר תתריע על אירועי טרור ותייעץ לאוהדים איך להישאר בטוחים. האפליקציה אמורה להתחיל לפעול מחר, ומעניין אם הצרפתים שאבו את ההשראה מאפליקציית צבע אדום בצוק איתן. ערוצי הטלוויזיה הקדישו אתמול דקות ארוכות לפטנט החדש, שמתחרה בינתיים בפופולריות של אוליביה ז'ירו.