לא מחפשות בן זוג ולא מפספסות שום רכבת
שיר הרווקות שכבש את פייסבוק הוא הזדמנות טובה להכיר כמה נשים שחוגגות את עצם רווקותן, ולא מתכוונות להתנצל על כך בפני איש
"אני רווקה בת 33 וטוב לי עד מעל הראש!!!" זעקה כותרת של שיר שהעלתה הזמרת-יוצרת יפעת אורגד לפייסבוק שלה לפני כשבוע, וחולל סערה בזעיר אנפין.
יחד עם השיתופים והתגובות החיוביות, גרר הפוסט הויראלי אינספור תגובות סוערות ומזועזעות: "את רווקה בת שלושים ושלוש ומשוגעת על כל הראש! אני מקווה שעזרת לעוד רבים להבין שהם צריכים להתחתן ומהר!", כתב אחד הגולשים. "חולת נפש. עכשיו אני מבינה למה לא התחתנת", ציינה אחרת, וגולש נוסף הרגיש צורך עז לקנח בנבואת זעם: "תחכי לקמטים על הפנים, אז תתחנני שמישהו ירדוף אחריך כדי לבנות איתך בית".
יפעת אורגד לא מתרגשת מהתגובות. היא, לכשעצמה, נשואה עם ילדים, ואת השיר כתבה בהשראת חברה רווקה ששמחה וטוב לה עם הסטטוס שלה, אך מתוסכלת מהביקורת החברתית שהיא נתקלת בה כל הזמן. "אני מאמינה שהשיר עורר זעזוע בגלל שהוא נוגע בציפור נפשם של הישראלים, שזאת המשפחתיות והילדים. מאוד קשה לנו תפיסתית להבין איך יכול להיות שלבחורה טוב לבד", היא מוסרת.
דוקטור, הוא חולה במחלת הרווקים
אין ספק שזוגיות וילדים נתפסים בחברה הישראלית כאידיאל שיש לשאוף אליו, ואילו רווקות נתפסת כשלב ביניים מצער ובלתי רצוי בדרך אל הזוגיות הנחשקת. יש צקצוק כזה שאנשים עושים, בלי משים, כשהם שומעים שמישהו (ובעיקר מישהי) רווק/ה. "לא נעים", הם חושבים לעצמם בלב, "אולי אנסה לשדך לה את הבן של השכן שלי? גם הוא רווק".
בעצם, אנשים מגיבים לרווקות כמו שהם מגיבים לשפעת - מנחמים את החולה ברווקת, מבטיחים לו שזה יגמר בקרוב, מביאים לו טישו ושואלים אם להגיע כדי שלא יהיה לבד. לרווקות אין מקום או מעמד בפני עצמה, שכן מתייחסים אליה כאל תקופה של המתנה. המתנה לבחור שיגיע, ל"ואז הם חיו באושר ועושר", ואם תמתיני יותר מידי זמן "תפספסי את הרכבת".
לשמוח עם מה שיש
מי שמתייחסת אל הרווקות כסטטוס מהנה במקום כשלב מענה בדרך להגשמת החלום המשפחתי, מעזה לאיים על הסדר החברתי שאין בלתו, ולכן היא "משוגעת על כל הראש". אבל יש אנשים שהם רווקים וטוב להם. הם מנהלים חיים מלאים, מספקים ומאושרים ללא זוגיות, ופשוט נהנים מהחיים בלי מחשבות אינסופיות על הזוגיות שעוד רגע תגיע. נועה קריסטינפולר (35) למשל. "סקס והתרגשות זה כיף, אבל לא בא לי על המורכבויות של מערכות יחסים", היא משתפת.
"לא מדובר עבורי בהחלטה פטאלית שאני לא רוצה מערכת יחסים או שכן, הרי החיים דינמיים וברור שקורים דברים, אלא להיות מבסוטה ממה שיש, ולא להיות מתוסכלת או במרדף אחרי מה שאין. אם יש קראש ומגניב לנו אז סבבה להיות ביחד, אבל זה לא אומר שארצה לגור איתו או להתחייב לנצח נצחים. בוא נזרום עם מה שקורה בלי להגדיר הגדרות. נשים סביבי מבטלות את עצמן עד עפר בשביל גברים וזה עושה לי חררה. אני אוהבת את הזמן שלי עם עצמי ועם חברות. הכל טוב. לא רוצה להיכנס למערכת יחסים מתוך חוסר של משהו אלא מתוך כיף ואהבה".
גם אסף (42) לא שולל זוגיות: "חוויתי שתי התאהבויות עצומות בחיים וזה יותר מהרבה אנשים", הוא מצהיר, אבל מוסיף ש"זוגיות זאת מוכנות נפשית, אבל לא כולם מוכנים לשלם את המחיר - להיכנס לסטטיסטיקה של אחת משלוש, לקום לצד מישהו שאתה לא מכיר, לאבד את החופש, וכל התשובות נכונות. אנשים מתחתנים צעירים, כי משהו שם אומר להם שאצלם יהיה בסדר. אני לא חושב שהם באמת מבינים מה זה אומר. חתונה, ילדים, מצב כלכלי. כשאתה מתבגר אתה נהיה ריאליסט להחריד".
כגבר, לא מופעל עליו לחץ או נמתחת ביקורת על "הרווקות הכרונית" שלו, כלשונו. "הסביבה בכללי פחות מציקה לגברים. זה נע בין שידוכים לבין עשית בשכל ואל תתחתן. נהגי מוניות לרוב מבינים אותי. הם לפעמים שואלים אם אמא לא מציקה לי או אם אני לא רוצה ילדים, אבל תמיד זה מרגיש כאילו מישהו גורר אותך לסירה טובעת. אני מרחם על הנשים בישראל, כי בעוד שבחו"ל אפשר להיות רווקה בסבבה ולא יציקו לך, בארץ לצערי חתונה וילדים נחשבים לסטנדרט של הצלחה בחיים, ונשים מאוד סובלות מזה".
סגור לרגל שיפוצים
האם אנשים שהם רווקים מבחירה אינם מעוניינים בזוגיות? מירב בלומנפלד (39) סבורה שלא. "אין בן אדם שבאמת לא רוצה זוגיות. פשוט מדובר על תקופות בחיים שהלב סגור, ואנחנו משכנעים את עצמנו שעדיף ואפשר בלי", היא אומרת ומצטטת שורה משיר: "בנית לך מרחב, אין כניסה לאף אחד, מפחדת מליפול, להימרח על הרצפה, הדלתות מסתובבות, אבל אף אחד לא בא".
מירב משתפת שלאחר שבמרבית חייה היתה מצויה בזוגיות, היא לפתע מצאה את עצמה רווקה במשך תשע שנים. "בגיל 30 התחתנתי, ובגיל 30 וחצי כבר היינו ברבנות. היה בזה אובדן התמימות, ושברון הלב היה כל כך גדול שבמשך שנה לא יכולתי להתקרב לגברים בכלל. הלב נסגר. גם אחרי שחזרתי לצאת עם גברים דאגתי ללכת על רומנים סוחפים שהיה ברור שיסתיימו מהר. קל יותר להתאכזב בהתחלה בגלל שיצאת עם גבר לא רציני, מאשר ללכת עם גבר טוב שעלול להתהפך עליך ולאכזב אותך, ובגלל שנפגעתי חזק בעבר, ידעתי שאין מצב שאני עוברת לגור עם מישהו וזה נגמר רע".
"בשנתיים שלוש האחרונות נמאס לי כל הזמן להתאכזב והעדפתי להיות בלי חבר. טיפחתי חיים של רווקה, שבהם הלב שמור והכל סבבה. עשיתי הכל כדי שיהיו לי חיים ממש מדהימים, עם חברות, מסיבות ופסטיבלים, והיה לי כל כך טוב עד שאמרתי לעצמי שזה הכי טוב שיכול להיות, ומבחינתי זה יכול להימשך ככה כל החיים. אחרי תשע שנים נכנסתי לזוגיות ולא מזמן עברנו לגור ביחד. חברה שפגשה אותי אמרה לי שאני נראית מאושרת, ועניתי לה שהייתי מאושרת גם קודם".
מירב עושה כיום קואצ'ינג לזוגיות ומשתמשת בתובנות שרכשה מניסיונה האישי. "צריך לדייק מאד בבחירות. לא להיות תלוי ולהזדקק לזוגיות, לא לתת לזה לנהל אותך. לעשות הכל כדי שהחיים יהיו יפים בלי זה, ולהגיע למקום הזה מחיבור אמיתי", היא מסכמת.
15 שנה ללא בן זוג
מי ששכללה את היכולת ליהנות מחייה לרמה מקסימלית היא שלי (שביקשה שלא אחשוף את שמה המלא). "אני רווקה בת 45, שמחה ומרוצה ברווקותי. אין לי ילדים ולא מתכננת שיהיו לי", היא מספרת בגאווה. מערכת היחסים המשמעותית האחרונה שהיתה לשלי הסתיימה לפני כ-15 שנה. היא הגיעה להבנה ולהשלמה עם כך שאין לה צורך בזוגיות, ואינה יוצאת כלל עם גברים.
"זה לא היה עניין של החלטה שיום אחד החלטתי שאני לא רוצה להיות בזוגיות. זה היה מן מצב כזה, פשוט לא עשיתי שום מאמץ כדי לשנות אותו, וכך זה נשאר עד היום. מדי פעם, בדקתי עם עצמי האם אני מרגישה שאני מפסידה שאני לא יוצאת עם גברים או לא נמצאת בזוגיות, ולא הרגשתי שום הפסד. החיים שלי כרווקה מרגישים לי הרבה יותר רחבים ושלמים מאלה שהיו לי כשהייתי בזוגיות. אז, בזוגיות, התמקדתי בבן הזוג ובקשר שלנו, וכל השאר נראה לי טפל וחסר עניין, ואני לא רוצה להגיע שוב למקומות האלה. הצבתי לעצמי מטרות כמו שלוות נפש, זמן פנוי, עצמאות, עניין וחברה, ואני שוקדת בהתמדה על הגשמתן. אין זה אומר שאני בודדה, להיפך. אני מאוד חברותית".
"אני מדברת הרבה בטלפון עם חברות כשאני בבית, פעולה אהובה עלי שהיה לי קשה לתחזק בזמן שהייתי בזוגיות, ומקיימת חברויות עמוקות ורציניות עם שיתוף הדדי שבני זוג יכולים הרבה פעמים רק לשאוף אליו. אני עוסקת במוסיקה ושרה באופן פעיל ורציני מאז שהייתי ילדה, עם הפסקה לכל אורך תקופת הזוגיות, וגרה בדירה מקסימה שמעוצבת בול לפי חלומותיי".
לקראת סיום מבקשת שלי להעביר דרכי מסר: "המחשבה שאנחנו זקוקים לזוגיות וילדים כדי להיות בני אדם שלמים היא המחשבה האוטומטית שאנו נולדים ומובנים לתוכה, ויכול להיות שהיא אפילו נכונה, בחלק גדול מהמקרים. אבל כשדברים לא מסתדרים כמו שרצינו, כדאי לפתוח את המחשבה לעוד כיוונים, לעוד אופציות, ולא לתלות את עצם קיומנו באופן הכרחי ואוטומטי במישהו אחר. אין שום פחיתות כבוד בחיים ללא בן זוג. אולי להיפך".
לפנייה לכתב/ת 
