שוקולית ולחם
סביר להניח שרוב הילדים מתוך ה-285 אלף שחיים באי ביטחון תזונתי חמור גם לא ילכו לקייטנה, אפילו אם היא מסובסדת, פשוט כי הם והמשפחה שלהם נמצאים ב"הישרדות", אבל על אמת
מי לא רוצה לתת לילדים שלו חוויית ילדות של קייטנת גלישה, אמנות או ספורט? לרובנו גם "סתם" קייטנה תספיק, עם "המרוץ למיליון" ו"מאסטר שף" בכאילו, קצת בריכה, שוקו ולחמנייה. העיקר שיבלו קצת ושאנחנו נוכל, בלית ברירה, ללכת לעבודה כשהם בחופש. הגיוני. ומי יכול לדמיין את הילדים שלו תקועים כל הקיץ מול הטלוויזיה, בלי שיוכל לחלום אפילו על חופשה משפחתית, אבל גם שלא יהיה לו מספיק אוכל מזין לתת לילדים על בסיס יומיומי?
עוד בערוץ הדעות:
ממעמד הר סיני למעמד מדשאות קמפ דייויד
סביר להניח שרוב הילדים מתוך ה-285 אלף שחיים באי ביטחון תזונתי חמור גם לא ילכו לקייטנה, אפילו אם היא מסובסדת, פשוט כי הם והמשפחה שלהם נמצאים ב"הישרדות", אבל על אמת. מי שנמצא באי ביטחון תזונתי חמור, זה אומר שהוא בתחתית. שאין לו נגישות מספקת למזון הדרוש לקיום בסיסי, ושהוא נלחם בכל הגזרות האחרות במקביל: לשלם שכר דירה, ארנונה, מים וחשמל, למצוא כסף לתרופות, לספרים וציוד לבית הספר, להתמודד עם חובות. זו הסיבה שרוב המשפחות שמקבלות סיוע במזון, לא משפרות בפועל את מצב הביטחון התזונתי שלהן.
אוכל נחשב "הוצאה גמישה", מכיוון שאף אחד לא מכריח אותך מה וכמה לקנות. אם לא יהיה לך מספיק לשכר דירה לעומת זאת, יפנו אותך מהדירה ואם לא תשלם את חשבון החשמל או תטעין את ה"מונה תשלום מראש", ינתקו לך את הזרם. אז אתה והילדים שלך פשוט תאכלו פחות, ותאכלו פחות טוב. בלי חלבונים טריים כמעט, בלי פירות וירקות. הרבה פסטה ואורז, לחם וממרח. ובבוקר, ב"קייטנה" בבית, תכין להם שוקולית עם פרוסה של לחם אחיד וקצת גבינה לבנה. שירגישו קצת את החופש.
יש קשר ישיר בין המדיניות וההתנהלות הממשלתית בנושא הקייטנות ואי הביטחון התזונתי. בשני המקרים למדינה לא אכפת והנושא לא נמצא בסדר העדיפויות הלאומי. וגם אם הוא מגיח לשם לרגע, חילופי השלטון התכופים ואי המשילות, לצד שלטון הפקידים, החשבים והיועצים המשפטיים שתוקעים מקלות בגלגלים - מבטיחים שהמצב רק ילך וידרדר.
אם רוצים שכל משפחה מתוך ה-243,000 שנמצאות באי ביטחון תזונתי חמור תקבל מזון בשווי 500 שקל לחודש - חצי מהפער שדרוש לה כדי להיות בביטחון תזונתי - נדרשים 1.5 מיליארד שקל. אם רוצים לטפל רק ב-110,000 המשפחות שהוגדרו על ידי המועצה הארצית לביטחון תזונתי, יש צורך בחצי מיליארד שקל. השנה הובטחו 25 מיליון שקל לנושא. למה 25 מיליון? סתם. שרירותית.
וגם זה עדיין תקוע כבר חמישה חודשים ומי יודע אם, מתי וכמה מזה יגיע לשטח. לכן, הדרך היחידה להבטיח שהמדינה תיקח אחריות על הנושא, היא להכניס אותו לבסיס תקציב המדינה החל מתקציב 2017-18, במסגרת מיזם לאומי לביטחון תזונתי המתבסס על הצלת מזון, שמקדם משרד הרווחה. למה הצלת מזון דווקא? פשוט כי זה הפתרון היעיל ביותר, שמבטיח הגעה למקסימום משפחות, ועל הדרך גם מביא תועלת סביבתית, כלכלית וחברתית. אם המדינה, אגב, תחליט להעלות קצבאות במקום או לתת כרטיסי מזון לכל מי שנזקק, שילכו על זה. רק שייקחו כבר אחריות על הסממן החמור ביותר של העוני, שאינו מאפשר קיום בסיסי בכבוד, ויאפשרו לנו לסגור את הבאסטה וללכת לים. או לפתוח קייטנה בזול.
עו"ד ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת
לפנייה לכתב/ת 
