אפקט ליברמן: 20 אלף פלסטינים במצור
צה"ל מכתר את העיר הפלסטינית יטא, חמש שנים לאחר הכתר האחרון החמור והממושך על יישוב פלסטיני. בהתחשב בכך שהמחבלים כבר נעצרו, ניתן להסתכל על המהלך כפעולה הרתעתית ברוח שר הביטחון החדש. מדובר בשינוי מסלול מנקודת ראותם של צה"ל, השב"כ ומערכת הביטחון בכללה
הצעד המשמעותי ביותר שנקטו צה"ל והשב"כ בעקבות הפיגוע במתחם שרונה היה הכתר שהוטל על העיר הפלסטינית יטא מדרום לחברון. 20 אלף איש נמצאים למעשה במצור (היציאה מותרות ברגל בלבד), וכוחות גולני והנדסה שנכנסו לכפר מבצעים שבו סריקות מבית לבית, שאפשר לשער שהן גורמות לסבל ניכר לאוכלוסייה. בנוסף, בוצעו מעצרים בקרב החמולה המורחבת של המפגעים, שגם ראש העיירה משתייך אליה, נשללו רישיונות עבודה בישראל לבני החמולה הזו ובוטלו אישורי ביקור בישראל לעשרות אלפי פלסטינים שחולקו לרגל חג הרמאדן.
הכתר הפיזי על יטא הוא צעד משמעותי. אמנם היו כתרים גם בגל הטרור האחרון, כמו במקרה העיירה קבטיה, אך צה"ל הסיר אותם כעבור ימים ספורים. הפעם יש כוונה שהכתר יהיה חמור יותר במשמעותו בהתחשב בעובדה שביטא יש יותר מ-20 אלף תושבים. הפעם האחרונה שצה"ל הטיל כתר על ישוב פלסטיני בסדר גודל דומה הייתה באפריל 2011, אחרי הרצח הנתעב של בני משפחת פוגל, זוג הורים, שני ילדים קטנים ותינוק שנדקרו ושוספו למוות במיטותיהם. עקבות המרצחים הוליכו לכפר עוורתא, אבל בניגוד למה שקרה אמש במתחם שרונה, לא היה שביב של מידע על זהות המרצחים ועל מי שסייעו להם לחדור ליישוב, להשיג כלי נשק ולרצוח. לכן הסגר על עוורתא היה נחוץ בראש ובראשונה לצרכים מודיעיניים.
הרצח של משפחת פוגל יצר תסכול וזעם בשכבות רחבות מאוד בציבור הישראלי, משמאל ומימין של המפה הפוליטית, ולכן היה נדרש פענוח מהיר בלי שלשב"כ ולצה"ל היה קצה חוט. הפענוח היה נחוץ גם לצרכי הרתעת הפלסטינים שהפיגוע באיתמר עלול היה לשמש להם מודל לחיקוי. סיבה נוספת להעניש את תושבי עוורתא הייתה להרתיע מפגעים מכפרים אחרים. ואמנם, הפעולה הנחרצת ולעתים אגרוף הברזל שצה"ל הפעיל, אפשרו לשב"כ במבצע מודיעיני מבריק לחשוף כעבור כמה שבועות את כל ההתארגנות, החל מהדודים שרכשו את הנשק ועד לפלסטינים, בני אותה משפחה, שביצעו את הרצח באיתמר.
זה כאמור היה לפני חמש שנים, מאז צה"ל לא נקט בצעד דומה, אבל אחרי הפיגוע שלשום (ד') שבו נרצחו ארבעה ישראלים, המליצה מערכת הביטחון לעשות את מה שנמנעה ממנו במשך כל גל הטרור האחרון - להטיל כתר על עיירה פלסטינית עם עשרות אלפי תושבים. הצעד הזה נעשה למרות שהתנאים בפיגוע במתחם שרונה הם שונים לחלוטין, אפשר להעריך בוודאות די גבוהה שמהדקות הראשונות אחרי הפיגוע, לא היו לשב"כ, למשטרה ולצה"ל קשיים מודיעיניים: המחבלים נתפסו וזוהו, ומותר גם להניח שלפחות אחד מהם לא שמר על זכות השתיקה.
למעשה אפשר להניח ששניהם, גם הפצוע, מסרו מידע כלשהו כך שהכתר שהוטל על יטא עוד אתמול בלילה היה נחוץ אולי בשעות הראשונות כדי להעיר סייענים מקרב תושבי העיירה ולהזמין אותם לחקירה, אבל החקירה המודיעינית והמענה על שאלות כמו - היכן רכשו את הנשק, איך החדירו את המפגעים עם כלי הנשק, מי הדריך אותם, מי אסף עבורם מודיעין על היעד ומי יעץ להם התלבש כפי שהתלבשו - כל זה לא מצריך כתר.
מכאן שהכתר הוטל במידה רבה לצורך המחשה לאוכלוסייה הפלסטינית איזה מחיר פיגועי הטרור הללו גובים ועוד עלולים לגבות מהם. יש מי שיקרא לזה ענישה קולקטיבית, ויש מי שיגדיר את זה כהכרח בל יגונה כדי להשיג הרתעה. חומרת הפיגוע והרצחנות שלו מצריכה נקיטת אמצעים חריגים, כמו בשעתו אחרי הפיגוע באיתמר באפריל 2011. אבל יש גם מי שיראה בכך שינוי כיוון של מערכת הביטחון בהשראת שר הביטחון החדש, אביגדור ליברמן.
אין ספק שהאישור שהוא נתן לביצוע הכתר על יטא מהווה מימוש ממותן ואפילו מידתי של המדיניות שלה הטיף חבר הכנסת ליברמן, כשעוד היה באופוזיציה. לכן הכתר על יטא יימשך כנראה גם כשיהיה ברור שהאירוע פוענח ועצם הטלתו על העיר הפלסטינית מהווה שינוי מסלול מנקודת ראות של צה"ל, השב"כ ומערכת הביטחון בכללה.
מאז אוקטובר 2015 ועד היום סוכלו עשרות פיגועים שתוכננו להתבצע באמצעות נשק חם ומטעני נפץ וגם לא מעט פיגועי סכינאות ובקבוקי תעברה ואבנים, אבל תמיד - גם כשמסך הסיכול הוא צפוף וחזק, יהיה פיגוע שיחמוק דרכו ויגבה מחיר דמים מאיתנו. זה קרה בעבר וזה יקרה גם בעתיד, אפילו אם מדינת ישראל תעביר לידי הפלסטינים את כל השטח, עד המטר האחרון של קווי שביתת הנשק ב-4 ביוני 1967.
אין זאת אומרת שלא צריך לנסות ולסתום את הפרצות בגדרות ואת הפערים בכיסוי המודעיניים שהתגלעו בפיגוע בשרונה ובמהלך גל טרור הבודדים. במקרים מסוימים, למשל של הפרצות בגדר הביטחון באזור הר חברון ובאזור יתיר, כבר החליטו לפחות 10 פעמים לסגור את הפרצות אבל בג"ץ לא אפשר והיועץ המשפטי לא אישר, והתוצאה היא שאלפי שב"חים פלסטינים חוצים את הגדר מדי יום. השניים שביצעו את הפיגוע בשרונה לא היו שב"חים, הם נכנסו לישראל מפני שמישהו סייע להם להיכנס, והמישהו הזה הכיר היטב את תל אביב ואת סביבותיה.
אף על פי כן המחדל באי סגירת הפרצות בגדר, באזור יהודה בעיקר, הוא פאשלה שמישהו צריך לתת עליה את הדין. שום החלטה כזו או אחרת - כן להחזיר סופות, לא להחזיר גופות - לא תחפה על מחדל הפרצות בגדר הביטחון. והנה באמת, ביום חמישי בערב מודיע הקבינט חגיגית שכבר יש כסף וכבר מתבצעת עבודת התכנון ואוטוטו מתחילות העבודות. בוקר טוב נתניהו, בוקר טוב ליברמן.
באשר לשאר האמצעים שעליהם החליט הקבינט, ספק אם הם באמת ישנו בצורה מהותית את המצב. הריסת בתי מחבלים ומשפחותיהם אפקטיבית רק אם היא מתבצעת תוך 48 או לכל היותר 70 שעות מזמן ביצוע הפיגוע. אחר כך האפקט הפסיכולוגי וההרתעתי מתפוגג, כשהקשר וסמיכת הזמנים בין המפגע לעונש אינו ברור, הריסת בתים הופכת לבומרנג שפועל נגדנו, ולכן מה שהחליט הקבינט אתמול אינו מחדש דבר, אלא אם יוחלט סוף סוף לבצע הריסת בתים במהירות ולהתנצל אחר כך (במקרה הכי גרוע) אם בג"ץ יחליט שהעונש היה לא מידתי, כפי שהציע השר יובל שטייניץ, מדינת ישראל יכולה לבנות את הבית שהרסה מחדש ולשלם פיצויים. המחיר כדאי, כדי שבמקרים שבהם הפיגוע הוא חמור במיוחד תתבצע ההריסה אחרי
הליך משפטי מינימלי ותוך זמן קצר בלבד.
הנושא האחרון שמעסיק עכשיו את מערכת הביטחון וגם את הקבינט הוא מניעת התעוררות של גל פיגועים כתוצאה מניסיון לחקות את "הצלחת" המפגעים במתחם שרונה. לשם כך חייבים להציף גם את יהודה ושומרון וגם את מרכזי הישובים הגדולים בישראל בכוחות שעצם נוכחותם, ניראותם הבולטת בשטח ועינם הפקוחה, ירתיעו פיגועים.
לא מדובר רק בפלסטינים אלא גם יהודים: אפשר להניח שיש מי שזומם נקם בקרבנו על רצח הארבעה בלב תל אביב. אם יש כאלו בינינו, הם עלולים לגרום להצתה מחודשת של גל פיגועי הבודדים, ולכן הנוכחות המוגברת של צה"ל והמשטרה בשטח צריכה להרתיע את שני הצדדים, גם טרוריסטים פלסטינים וגם חמומי מוח יהודים.
צה"ל כבר הוסיף שני גדודים לכוחותיו ביהודה ושומרון וגם המשטרה מתכוונת להגביר נוכחות, אבל הימים הקרובים יהיו קריטיים. חג הרמדאן הוא תקופה מועדת לפורענות, אבל חג השבועות בסוף השבוע הנוכחי עשוי להקטין מעט את אדי הדלק באוויר, מפני שמדובר בשלושה ימי שבתון שבהם מעט מאוד פלסטינים נכנסים לשטח ישראל. בכל מקרה, כאמור, צריך להתכונן לגרוע מכל ולקוות שגל פיגועי הבודדים לא יתלהט מחדש.
לפנייה לכתב/ת 
