"לעשות כל מה שאני רוצה". הצצה למידברן 2016
7,500 בני אדם משתתפים במזג אוויר יוקד ומדברי בפסטיבל האמנות והביטוי הרדיקלי. על הפרק: מסיבות מקפיצות, ריקודים בטופלס, יצירות אמנות מרהיבות ופעילויות משפחתיות. אביתר, שהגיע לאירוע עם אביו, הביע סיפוק מהפעילויות: "לחלק מהמחנות אני לא יכול להיכנס, אבל זה ממש כיף"
חום המדבר הלוהט וסופות האבק המחניקות שמכסות את הקרקע וחונקות את הגרון, לא מנעו מאלפי בני אדם אמנותיים בנפשם להתקבץ יחד גם השנה לפסטיבל מידברן. אל אחד המישורים הצחיחים באזור שדה בוקר, בשטח המועצה האזורית רמת נגב, נהרו לדברי המארגנים 7,500 איש לחגיגה אוטופית.
הפסטיבל בארץ הוא השלוחה הישראלית הרשמית של אירוע "האיש הבוער", שמתקיים מדי שנה בנוואדה שבארצות הברית. כמו באמריקה, גם בישראל יישרף בסוף הפסטיבל החגיגי פסל ענקי. למידברן המקומי הצטרף השנה השם "אברקדברה".
הקהילה שמארגנת את האירוע ההמוני בארץ מקפידה על כללי הבסיס של ה"ברנרים": כל אחד יכול להיות חלק מהמידברן, אפשר להעניק מתנות שאינן בעלות אופי מסחרי, הסתמכות עצמית וביטוי עצמי-רדיקלי, מאמץ קהילתי, אחריות אזרחית, וכמובן שאיפה לניקיון המתחם בסוף האירוע.
המשתתפים באירוע מחולקים מראש למחנות נושא כדוגמת "לדעת לגעת", "השיט הול", "שטיפל'ה" ו"לנוח בקבר". המחנות מורכבים מקבוצות אורגניות של חברים שהחליטו להקים באמצע המדבר ובהשקעה עצומה מיצגי אמנות נועזים ושטחי סדנאות ומסיבות.
מחנה עץ הלימון, שאירח את כתב ynet, הוא דוגמה קלאסית לרוח הייחודית של המידברן. כ-50 צעירים בשנות ה-20 לחייהם, ובכללם קבוצת חברים מבאר שבע ותיירים מכל רחבי העולם, משתתפים לאורך כל היממה במסיבות מקפיצות. לימונים צהובים מסוגים שונים מקדמים את באי המחנה, ובשעות הלילה עץ הלימונים שבמתחם מואר במאות נורות לד ירוקות. המבקרים מהמחנות הסמוכים מתכבדים בלימונדה קרה.
רבקה גריפיס, אזרחית שוויץ שמנהלת את המחנה, סיפרה כי "לפני כמה שנים נסעתי לפסטיבל 'האיש הבוער' בארצות הברית ועברתי 'חוויה משנה מציאות'. הכרתי שם בחור ישראלי, היה לנו מדהים, ועברתי לגור איתו בישראל. זאת השנה השנייה שהמחנה שלנו פועל, זה מאוד מרגש".
גריפיס אמרה עוד כי "האנשים שלנו הגיעו לאתר המידברן כמה ימים לפני מועד הפתיחה הרשמי, על מנת להקים את המחנה ואת המיצגים והתפאורה. כולם עובדים ביחד וכולם נהנים. מה שמייחד את החוויה הזאת לעומת פסטיבלים אחרים בעולם זה עניין האמנות והביטוי העצמי".
לקראת השקיעה מתאספים חברי מחנה עץ הלימון לאכול ביחד פסטה, ומנקים את הכלים במים "משומשים", שנאספו במהלך היום במיוחד לצורך המטרה. אחרי שנשמעות מחיאות הכפיים לצוות המטבח, גריפיס מתחילה בתדריך קצר ומשעשע לקראת המשימה הבאה: ארגון רשימת התורנויות של המחנה שכולל צוות ניקיון, סחיבת קרח, צוות ברמנים וצוות תקלוט. "זה מרשים שהישראלים בונים הכול לבד", אמרה מנהלת המחנה. "מבקשים מהם משהו והם מיד ניגשים למשימה".
אופנת הלבוש בקרב ה"ברנרים" הכבדים במידברן מושפעת במידה מסוימת מסגנון הסטימפאנק הוויקטוריאני, וכוללת חצאית טוטו צבעונית לנשים ולגברים, מגבעת אנגלית גבוהה, משקפי אבק ישנים, שמשיית מלמלה וכוס אלומיניום עם ידית שקשורה בשאקל לחגורה. החיבור יוצר רעש קצוב של פעמון ברזל בזמן הצעידה.
בשעות הלילה נוהגים ה"ברנרים" לשלב עם התחפושת תאורת לד צבעונית, שהופכת את המדבר למרבד אורות מרקד. בחשכה המדברית האוויר מתקרר, רוחות האבק נחלשות וזה בדיוק הזמן לצאת לסיבוב מסיבות וביקור חברים וקרובים בעשרות מחנות הנושא האחרים.
ו... גם השנה באים לידי ביטוי במתחמים סגורים נושאים של מיניות ועירום מגיל 18. בין היתר כוללים מתחמים אלה סדנאות טנטרה, אמבטיות קצף משותפות, ריקודים בטופלס, ציורי גוף ופעילות BDSM קבוצתית. הפעילות מתבצעת בהפרדה מלאה מהרחוב הראשי של הפסטיבל, והיא מוסתרת בהקפדה באמצעות חומות בד אטומות.
אחרי הלילה חוזרים בבוקר לשלוט האבק והפודרה. בפלאייה, הרחוב הראשי, ניתן לראות ילדים משחקים עם הוריהם. החוגגים הרכים בשנים נהנים ממסיבת התחפושות הענקית ומשלל
הפסלים והמתקנים המעוצבים לטיפוס ולמשחק.
אסי סלהוב הגיע למידברן עם בנו אביתר, ויחד הם השתלבו במחנה "בלינג ביץ'". לדברי האב, השהות בפסטיבל היא חוויה משפחתית מעולה. "אנחנו מאמינים בתרבות הזאת של נתינה. האנשים כאן נפלאים, אדיבים ומנומסים. אני לא רואה שום סיבה שהילדים לא יהיו חלק מזה".
הבן אביתר הצטרף לנימה החיובית ונראה כי הוא מאוד נהנה. "זה כיף שכולם נחמדים אליי, וכל המבנים הענקיים שיש כאן גורמים לי להרגיש טוב. למרות שלחלק מהמחנות אני לא יכול להיכנס, יש לי אפשרות לעשות כל מה שאני רוצה, זה ממש כיף".
לפנייה לכתב/ת 
