"להחליף את המאמן, להחליף את המדינה"
האוהדים הרומנים ממש לא התלהבו מההפסד בכבוד לצרפת, וחשפו מה עמד מאחורי החזרתו של "גנרל יורדנסקו" לתפקיד. "הנבחרת שלו תמיד שיחקה כמו טנק שתקוע במחפורת, כולם עסוקים בהגנה"
היה מרתק לעקוב אחרי המאמן הוותיק במהלך המשחק ממקום מושבי באצטדיון (בדיוק מעל הספסל הרומני). בן 66, יורדנסקו - למרות שהוא נראה הרבה יותר - אך לאורך כל 93 הדקות הוא לא ישב לרגע. בעוד שדידייה דשאן בקושי קם מהספסל, עמיתו הרומני התרוצץ חסר מנוחה באזור הטכני המתוחם, ומדי פעם אף יצא לטיול קטן מחוצה לו. בסטאד דה פראנס, חשוב לציין, האזור הטכני אינו מסתכם במלבן קטן לפני הספסל אלא מזכיר יותר את רחבת ה-16.
אחת ל-8-7 דקות, הוא גם הצמיד ידיים לצדי הפה, וצרח הוראות לשחקניו תוך כדי נפנוף הזרוע הימנית ימינה (כלומר תלחצו אותם) ושמאלה (רדו להגנה). אפילו בהוצאת כדורי החוץ הוא סימן לשחקן עם הכדור: "תזרוק קדימה". ברוב המקרים נראה היה שהחיילים במגרש אפילו לא שומעים מה המפקד רוצה, אבל יורדנסקו המשיך לצעוק בלהט. גם על צוות השיפוט ההונגרי הוא צרח, וכשהם היו רחוקים ממנו - כמו למשל בשער הבלתי חוקי של אוליבייה ג'ירו - מי שחטף ממנו מנה היה השופט הרביעי מהולנד.
בדקה ה-70 קרה דבר מוזר: המאמן התזזיתי התעייף או שאיבד את קולו, אז הוא נטש את משמרתו על קו האורך בחזית ונעמד ליד הספסל. מדי כמה דקות הוא הקפיץ משם את עוזרו, לחש באוזנו הנחייה מסוימת, והמתורגמן לצעקות הוא זה שהעביר את המסר לפועלים.
שוב, לגמרי לא בטוח שהם שמעו, אבל המערך הטקטי של האנדרדוג אתמול עמד איתן מול הלחץ הצרפתי במגרש וביציעים. ראו שזאת נבחרת ממושמעת, ושאף שחקן אינו מעז לחמצן את השיער או לענוד עגילים, בדיוק כמו שקשטן ושרף - חברו הטוב של יורדנסקו - אוהבים.
הווטרנים מהצבא מינו את החבר גנרל
אבל אז, ביציאה מהאצטדיון ברובע סן-דני, הצטרפתי לפרלמנט של רומנים עם דגל כחול-צהוב-אדום, שממש לא נראו מאושרים מהפסד בכבוד ובעיקר לא מהשיטה. הם אמנם הריעו בסיום לשחקנים, שעשו את שלהם, אבל גם סיפרו לי מה בדיוק עמד מאחורי מינויו של יורדנסקו: "פוליטיקה נטו... החברים הווטרנים שלו מהצבא מינו את החבר-גנרל לתפקיד... זאת באמת הייתה הדרגה שלו, גנרל, כשאימן בסטיאווה בוקרשט, הקבוצה של הצבא... הקבוצות והנבחרות שלו היו תמיד משעממות והציגו כדורגל הגנתי... יש מאמנים צעירים טובים ברומניה, כמו דן פטרסקו וקוסמין קונטרה, אבל אין להם קשרים בצמרת כמו שיש לגנרל יורדנסקו... עובדה שחוץ מהחברים שלו בהתאחדות, לא רצתה אותו אף קבוצה רצינית ברומניה או מחוצה לה... בסוף לקחה אותו קבוצה מסעודיה, כי יש שם הרבה נפט... ככה זה בכדורגל אצלנו, כמו בכל המדינה, הכל רקוב ומושחת".
אז צריך להחליף את המאמן?
"להחליף את המאמן, להחליף את המדינה, להחליף את היבשת".
ואני חשבתי שתהיו מרוצים. בכל זאת, צרפת, אצלה בבית, הוצאתם להם את הנשמה.
"מה פתאום מרוצים?.. זה יכול היה להיגמר ב-2, 3 או 0:4. ולא היה אכפת לנו, אבל מה שראית היום זה לא כדורגל. רק להתגונן... זו רמה של נבחרת ירדן או פלסטין.... היינו חלשים מאוד בקישור ובהתקפה... טוב שהפסדנו, כי 1:1 היה הורס אותנו. הם עוד היו חושבים ששיחקו טוב".
אבל היריבה היא אחת הנבחרות הטובות ביבשת, ושיחקה בבית שלה.
"אז מה? אנחנו רוצים כדורגל, לא בונקר. כבר בשנות ה-90 נבחרת רומניה שיחקה כמו טנק שתקוע במחפורת. כל ה-11 עסוקים בהגנה. זאת לא חוכמה. תראה שנגד אלבניה יהיה לנו הרבה יותר קשה".
"כי זאת ליגה מאוד קטנה וחלשה. בנבחרת הוא עושה רק הגנה".
"טאטה פויו", כך מכנים האוהדים הרומנים את המאמן שלהם, שפירושו מבחינתם הוא "תרנגולת זקנה", וההפסד בכבוד לנבחרת הביתית רק תיסכל אותם יותר. לרוע מזלו של יורדנסקו, החבר הכי טוב שלו בישראל, לא עובד כפרשן גם בטלוויזיה הרומנית.
לפנייה לכתב/ת 
