תבע גירושין: אשתי הצטרפה ל'נשות הטאליבן'

על רקע כללי צניעות מחמירים והיגיינה קלוקלת שאימצה האישה בכת, פנה הבעל לבית הדין וטען: היא מאוסה עלי. למה החליטו הרבנים לדחות אותו?

עו"ד ירון אלירםפורסם: 14.06.16 , 08:28

בית הדין הרבני בירושלים דחה לאחרונה תביעת גירושים של גבר שטען שמאס באשתו בשל השתייכותה ל"כת השאלים" (המוכרת כ"נשות הטאליבן"), שבמסגרתה היא מקפידה על כללי צניעות מחמירים מחד ומנגד על היגיינה בעייתית. הדיינים קבעו שלא מדובר בסיבה מספקת, ושאישה מוכנה להשתנות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האישה הצטרפה לכת זמן קצר לאחר שנישאו, בקיץ 2008. מאז היא מנהלת אורח חיים ייחודי, שכולל בין היתר הקפדה קיצונית על כללי צניעות. בעלה סלד מאורח החיים הזה ובאפריל 2013 תבע להתגרש ממנה. הוא טען שכניסת אשתו לכת הובילה להידרדרות בחיי הנישואים ובקיום יחסי האישות. הוא סיפר שבכל פעם שרצה בכך היא נהגה להיוועץ עם יועצים מן הכת, שאישרו לה לקיים יחסים "רק בשבת קודש".

תביעה

בשביל גט: הוציאה סמסים מהטלפון של בעלה

עו"ד אילנית מנדלסון

אישה ביקשה להוכיח שבעלה משקר, וביקשה להציג בבית הדין מסרונים ומיילים שלו שהוציאה ללא אישור. הדיינים הסכימו: האמת גוברת על הפרטיות

בשביל גט: הוציאה סמסים מהטלפון של בעלה

הבעל הוסיף שאשתו עסוקה כל היום בתפילה ולא דואגת לילדים. לדבריו, מאחר שהכת אוסרת על התערבות רפואית, היא לא מחסנת את הילדים או לוקחת אותם לרופא. אם לא די בכך, היא גם לא מאפשרת להדליק קירור או חימום בבית, והיא מסריחה משום שהיא נוהגת להתרחץ רק אחת לשבוע.

האישה הבהירה לאורך כל שמונת הדיונים שהתקיימו בשלוש השנים מאז הגשת התביעה, כי אינה מסכימה להתגרש. היא הכחישה את כל הטענות שהעלה כלפיה הבעל וטענה שהוא אוהב אותה, ולראיה הציגה מכתבים שכתב לה גם שנים לאחר שהצטרפה לכת. היא הבהירה שהיא מוכנה לשנות את מלבושה כדי שבעלה יחזור הביתה.

אב בית הדין הרב יוסף גולדברג, והרבנים דוד בירדוגו ומרדכי רלב"ג, זיקקו את תלונות הבעל וחילצו מהן רק טענה אחת מוכחת, והיא מלבושי האישה. כל יתר הטענות, קבעו, הוכחשו על ידי האישה ולא הוכחו. למעשה, הבעל סבר שאם האישה "מאוסה עליו" בשל האופן בו היא מתלבשת, יש לו עילת גירושין טובה, אך הדיינים הבהירו לו שטעות בידו.

"יש הטועים לחשוב שאפשר לזרוק בכל מקרה לחלל האוויר טענת 'מאיס עלי' ויש בטענה מילולית גרידא כדי לחייב בגט, אך טעות גדולה בידם, משום שלכל טענה הלכתית של 'מאיס עלי' ישנה הגדרה מדויקת בהלכה", נכתב בפסק הדין.

כדי לחייב את האישה בגט בשל "מאיסות" יש לבחון אם מדובר בעניין ש"נחרת בטבע", כלומר שלא יכול להשתנות ויהי מה, שהרי אם מדובר בסתם כעס "בעקבות איזו סיבה חיצונית" – אין מקום לחיוב בגט.

במקרה הזה הדיינים לא סברו שהעילה מתקיימת. בפסק הדין הם כתבו: "אף על פי שבמשך כל השנים הוא סלד מאופן המלבוש של אשתו, בכל זאת קיימו ביניהם יחסי אישות וכמו כן כתב לה 13 מכתבי אהבה והערצה. עובדות אלו מבהירות באופן ברור שלא הייתה אצל הבעל כל מאיסות עמוקה בטבעו".

משכך נקבע כי עילת הגירושין "מאיס עלי" לא הוכחה ואין לחייב את האישה בגט, כך שהתביעה נדחתה. מאחר שהצדדים גרים בנפרד כבר תקופה ארוכה הומלץ להם להגיע בהקדם להסכמות בנוגע להמשך החיים המשותפים, שכן "ברור לכול שאי אפשר להמשיך לאורך זמן בחיי נישואין כשהצדדים מתגוררים בנפרד".