צפו: כשפאייט הפך לאגדה ברגע
לפני המשחק, הזחיחות הצרפתית הידועה צצה לה: "ניתן להם שלוש, מי זו רומניה?", במשחק עצמו החיוכים והחגיגות הפכו לדממה ודמעות. כל זה עד לדקה ה-89 כשהגיע המושיע הלאומי, וחברות האלכוהול? הן חייבות בונוס שמן לכובש שער הניצחון. שליח ynet ליורו מדווח
הפאבים האפלוליים בנמל הישן של מארסיי התפקעו אתמול (ו') מתמהיל של מתח, לחץ ועצבים. 2 דקות לסיום משחק הפתיחה, הרומנים היו בעמדה טובה של הרס החגיגות בצרפת. דשאן כבר ספג קללות על משחק שמרני מדי, בשולחן לצידי נקוו דמעות בעיניה של בחורה הצבועה בגווני אדום-כחול-לבן וכולם התגעגעו, שוב, לזיזו.
ואז הגיע, אוהו, דימיטרי פאייט. בשנייה שבה הכדור נשק לחיבורים, קפצו עלי שני צרפתים לחיבוק מוחץ ועוד אחד הגיע לתת לי נשיקה בראש, מלווה בענן ריחני של בירה. מדממת מוות של ים המלח, הפכה שדרת הפאבים בנמל של מארסיי לרצועת במות ביום העצמאות. הברמן המיואש עד לפני דקה מילא כוסות של בירה ופשוט העיף לתוך הקהל.
לכמה דקות אפילו לא שמעו את האנגלים שהשתלטו על מארסיי וכנראה שראיתי - או שזה היה חלום - מאבטח שמועל בתפקידו ומרשה לעצמו להשתחרר לשנייה ומניף יד בתנועת ניצחון קטנה. דבר אחד בטוח: חברות האלכוהול בצרפת חייבות היום לפאייט בונוס בגובה האגו של דשאן, שלא ספר אותו בשנים האחרונות.
שלוש שעות לפני המשחק, אין מסעדה או פאב שלא הוציאו מסכי ענק. שעתיים לפני, לך תשיג שולחן. אנשים הזמינו 3 מנות עיקריות רק כדי לא לזוז מהעמדה שתפסו מול מסך. בפאבים קשה למצוא מקום עמידה. הצרפתים זחוחים לפני, "לפחות 3", אומר לי אוהד אחד, "רומניה זה לא רציני". בקבוצה שאיתו מהמרים על רביעייה עם שלושער של גריזמן. ואם לסמוך על רמת העידכון שלהם, לפחות בכדורגל הישראלי עם הצעיף "מכבי חיפה אלופה" תלוי מעלינו, קצת קשה להאמין להם. התערבות אנגלית מהצד - "הצרפתים הם ראביש" - נבלמת בבוז. כולם שרים את המארסייז בווליום גבוה של גאווה פטריוטית, יצאנו לדרך.
אחרי שתי דקות בגזרת הפאבים, כמעט הלם כשרומניה קרובה קרובה. החמצות של גריזמן ואנמיות של פוגבה מוציאים את הצרפתים מדעתם. מישהו מטיח בקבוק בזעם, נשבר ללא נפגעים. אני חוזר לשולחן של הזחוחים, הם בסטטוס של לבן על לבן, מפסיקים את הזמנת הבירות.
אוליביה ז'ירו מפעיל את כפתורי השאגה אחרי בישול של פאייט, אבל הפנדל של סטנקו מעביר את הצרפתים למיוט, כשברקע קולות שמחה של האנגלים, לפחות אלה שלא שיכורים מדי כדי להבין מה קורה. פאייט מבקיע את השער החשוב בקריירה שלו, הופך ברגע לאגדה ויוצא החוצה בדמעות. צרפת בוכה מאושר.
לפנייה לכתב/ת 
