אנגליה, סרט מלחמה
הכתבים הבריטים בצרפת מוצאים עצמם מדווחים משדה הקרב, ובנבחרת מתנחמים בכך שהתקשורת לא שותה להם את הדם אחרי ה־1:1 המאכזב עם רוסיה. שליח "ידיעות אחרונות" מביא עדויות מהמחנה האנגלי המוכה
ביום שאחרי מכות הרצח במארסיי, התקשורת הבריטית בצרפת הייתה עסוקה בחשבון נפש. "כבר שנים מתגאים במשטרה ובהתאחדות שהם הצליחו למגר את החוליגניזם, ששמו יד על המנהיגים שלהם, שכל מי שייתפס יתחרט על זה כל חייו", אמר לי אחד העיתונאים שהמתין לאוטובוס של שחקני הנבחרת, ששב לעיירה השלווה שאנטילי משדה הקרב. "אבל מה קרה בפועל?", הוא שאל וגם ענה: "פשוט פירקו את הארגונים שלהם, אז נשארנו עם אותם חוליגנים, רק שבניגוד לרוסים, החוליגנים האנגלים לא מאורגנים". כמי שהיו עדים רק לפני כמה שעות למראות הקשים בסטאד ולודרום, סגנון הדיבור היה בנוסח מלחמת עולם.
"כשהרוסים תקפו, האנגלים פשוט לא היו מוכנים", דיווח לחבריו עיתונאי אחד, שנראה כמו שועל קרבות ותיק. "היו שם איזה 50 ביריונים בחולצות שחורות, שעל גבן היה כתוב 'מוסקבה' ובידיים הם החזיקו סכינים. ממולם ראיתי בערך 500 אוהדים עם צעיפים של ליברפול, אבל הם היו חסרי אונים. אז האנגלים פשוט התחילו לברוח וזרקו עליהם כיסאות מבתי הקפה שהיו על המדרכה. בגלל שהם לא היו מאורגנים, כל אחד רץ לכיוון אחר".
כן, פתאום האנגלים מרגישים כמו קורבנות, רק שהפעם אין להם איזה צ'רצ'יל שיציל אותם. הוא אמנם הכין אותם לדם, יזע ודמעות, אבל בטח לא מכיוונם של השוטרים הצרפתים שלפני המשחק, לפי העדויות, פשוט ריססו את האוהדים בגז מדמיע ללא אבחנה. אחת הנפגעות הייתה רבקה וארדי, רעייתו של חלוץ לסטר והנבחרת, שישבה ביציע. "זאת הייתה חוויה נוראית", סיפרה. "הם השתמשו בגז מדמיע בלי סיבה, כלאו את האוהדים והתייחסו אליהם כמו לחיות".
גם אוהדים לא מוכרים דיווחו על חוויות קשות. אחד מהם, תושב לוטון בן 45, הוכה בראשו באלת בייסבול על־ידי חוליגן רוסי. "זה היה סיוט", הוא סיפר. "פשוט עמדנו ביציע ושרנו, ופתאום ניגשו הגיעה אלינו חבורה של 300 רוסים בערך, והתחילה להרביץ במקלות ובאגרופים. הם היו ממש מאורגנים וברור שהכל היה מתוכנן. חלק מהם אפילו לבשו חולצות של נבחרת אנגליה כדי להפתיע אותנו".
הפרלמנט של אנשי התקשורת הבריטית ביורו התכנס כאמור באופן ספונטי, אתמול במחנה האימון בשאנטילי, כ-30 ק"מ צפונית לפריז. שם, על שפת אגם ליד טירה כמו באגדות, בחר רוי הודג'סון לשכן את הנסיכים שלו. מלון "אוברז' דו ז'ה פום", שיש לו לא פחות כוכבים מהנבחרת שמתאכסנת בו. מחיר חדר ללילה: 500 ליש"ט. כל זה במקום קסום ואריסטוקרטי, שכל גאוותו היא
סוסים. בין השאר תמצאו בשאנטילי היפודרום ענק, פסלים של סוסים, שבניגוד לאנדרטאות לזכר הקיסר מרקוס אורליוס או אלכסנדר זייד, לא נבנו כדי להאדיר את רוכביהם, אלא לכבוד נושאים בנטל. וגולת הכותרת: מוזיאון סוסים ענק, עם מוצגים היסטוריים מרשימים. רק תיעוד של האורווה בפ"ת לא מצאתי.
חדש בצרפת: איסור על מכירת אלכוהול
ב-14:00 בערך הגיע האוטובוס של הנבחרת, והשחקנים שירדו ממנו נראו עייפים ומאוכזבים. מבחינתם דווקא מתאים שהתקשורת לא שותה להם את הדם, כפי שהתרגלו בטורנירים גדולים, אלא מלקקת את פצעי המהומות. "יום לפני המשחקים על הסכנות הביטחוניות, שאלו את ראש הוועדה המארגנת של היורו על מצב הביטחון", מעיר בציניות טיפוסית כתב של ה"סאן". "ומה הוא ענה? 'אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: המקום הכי שמור ובטוח יהיה בתוך האצטדיונים עצמם'. ראינו".
לפני שהשחקנים ירדו לאימון של אחר הצהריים, החל הדיון על האלכוהול. זה קרה בערך שעתיים לפני ששר הפנים הצרפתי החליט לעשות מעשה ולאסור מכירת אלכוהול ליד האצטדיונים. מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי. "באנגליה האיסור הזה קיים רק בכדורגל", אמר אחד מצלמי הטלוויזיה, לפני שהתביית על צילום פפראצי של וויין רוני יוצא מהמלון. "במשחקי ראגבי, למשל, אין שום איסור כזה".
אלא שכאן בצרפת, כל אחת מהערים המארחות הפכה לעיר בירה. שלשום השתוללו עשרות אוהדים אלבנים שיכורים אחרי ההפסד לשווייץ בלאנס וגרמו נזק לרכבים, ולפני המשחק אמש בין גרמניה לאוקראינה, התפתח במרכז העיר ליל עימות אלים, כשעשרות חוליגנים גרמנים התגרו באוקראינים, ותוך זמן קצר התפתח קרב כיסאות. גם חיפוי אווירי של מסוק לא עזר. כתב של ערוץ הטלוויזיה הגרמני "ספורט 1", שנקלע למהומה, ספג חבטות רציניות בפנים ובצלעות, והסמראטפון שלו התנפץ לרסיסים. כשפגשתי אותו במרכז התקשורת בליל, הוא ביקש שלא אזכיר את שמו, אבל הפנה את כל הביקורת למופרעים בני ארצו: "האוקראינים לא התגרו ולא עשו שום פרובוקציה. הם פשוט ישבו בכיכר ושרו. פתאום הגיעו לשם כ-60 חוליגנים גרמנים, שכולם היו לבושים בשחור, והתחילו להכות בכל מי שנקרה בדרכם. אמרתי להם שגם אני גרמני, אבל זה לא עניין אותם".
באופ"א מיהרו להודיע שהם אינם אחראים למה שקורה מחוץ לאצטדיונים, ציינו שההתאחדויות האנגלית והרוסית יצטרכו לשאת באחריות שילוחית, ושאם המהומות יימשכו אף ייתכן שיורחקו מהטורניר. ביורו, כידוע, אין עונש רדיוס בלי קהל.
מי זוכר היום שרק לפני שבוע כולם דיברו רק על האיום של דאעש.
לפנייה לכתב/ת 
