"הסתרתי את ההריון מהבמאית"
אוליביה קולמן חששה לחשוף את ההריון שלה בפני יוצרי "מנהל לילה", אך בסופו של דבר מצבה רק תרם לדמות אשת הביון הקשוחה שהיא מגלמת בסדרת הריגול. בראיון היא מספרת על החיבה להומור נמוך ועל ההתמודדות עם ההצלחה בעקבות התפקיד בסדרה אחרת - ברודצ'רץ': "לא יצאתי מהבית"
תארו לכם לילה קודר, תעלומה מסתורית ובלש שדולק בעקבות פושע. מכירים את התמונה? עכשיו דמיינו שלמעשה מדובר בבלשית שדולקת בעקבות פושע. התעלומה אותה תעלומה, הלילה עדיין קודר, והבלשית הנועזת בהריון מתקדם. קצת פחות מוכר.
אולי זו הסיבה לכך שהשחקנית הבריטית אוליביה קולמן הסתירה בתחילה את ההריון שלה, כשניהלה מגעים עם מפיקי מיני-סדרת הריגול "מנהל לילה". לקראת המפגש הראשון עם הבמאית סוזאנה בייר, הבינה שעליה לגלות את הסוד. "ההריון היה קצת מפתיע גם עבורי, והסתרתי אותו מסוזאנה עד שידעתי פחות או יותר איך היא תגיב", מספרת קולמן. "לזכותה ולזכות המפיק של 'מנהל לילה', ייאמר שזה זה לא שינה דבר. הם אמרו: 'מצוין, אפילו עוד יותר טוב'. גם פרנסס מקדורמנד הייתה בהריון כשהיא הצטלמה לסרט 'פארגו', והיא הייתה מושלמת ועשתה עבודה נהדרת".
נעשו שינויים בתסריט בעקבות ההיריון שלך?
"לא, זה לא שהייתה בתסריט המקורי סצנת צניחה חופשית, ובגלל ההריון שלי נאלצו לבטל אותה. אני חושבת שגם הדמות שלי ב'מנהל לילה', באופן דומה, לא לוקחת את ההיריון בחשבון. היא במשימה, ורק בשלב מאוחר יחסית היא מבינה שמשהו קורה. היא גם לא רוצה שדבר יעמוד בדרכה. למזלי ההריון היה קל והצילומים עברו בשלום".
"מנהל לילה", שתעלה היום (ד') בערוץ AMC של HOT ו-yes, מגיעה מבית היוצר של ה-BBC ונוצרה על בסיס ספר הנושא את אותו השם מאת יצרן רבי המכר ג'ון לה קארה.
בספר, שיצא לאור ב-1993, רקח לה קארה שתי דמויות בריטיות מרתקות - ג'ונתן פיין (אותו מגלם בסדרה טום הידלסטון), חייל בריטי העובד כמנהל לילה במלון פאר בשווייץ, וריצ'רד אונסלו רופר (יו לורי, "האוס"), שתחת מסווה של איש עסקים מכובד ופילנתרופ מתוקשר, רוקם עסקאות אפלות של נשק וסמים. פיין נשלח על ידי אנשי ביון בריטיים ללכוד את רופר, הבלתי ניתן להפללה.
במעבר מהספר למסך בחרו יוצרי הסדרה להעתיק את העלילה לימינו ולהפוך את הדמות של הבוס של פיין לאישה, אנג'לה בר - בגילומה של קולמן. אשת הביון היא זו שמשכנעת את פיין לצאת למצוד מסוכן אחרי סוכן הנשק המפוקפק. "אני חושבת שהשינוי הזה זה הוסיף הרבה לדמות", היא אומרת. "אחרת, כל הדמויות הראשיות היו גברים וזה לא מייצג את המציאות, וזה נפלא שעושים צעדים כדי לשנות את הייצוג הזה. היות שבר היא האנטיתזה לרופר, זה היה נכון שתהיה שונה בכל מובן. אני אסירת תודה שנעשה שינוי כזה ויצא לי לשחק אותה".
"יש לי עמדה איתנה - גברים ונשים צריכים להיות שווים לחלוטין, בכל תחום, לכן חייב להיות ייצוג שווה גם על המסך. אני לא רוצה שילדיי יגדלו ויראו שישנו הבדל בין גברים ונשים. גידלו אותי להאמין שאין כל הבדל, וזה עדיין מפתיע אותי בטירוף כשאני מוצאת אנשים שמאמינים שיש".
בסרטים הישנים שראינו ובספרים הישנים שקראנו - תמיד היה הבדל.
"כן. וזה תמיד הכעיס ובלבל אותי. חשבתי לצמי: 'טוב, אולי זה רק לשם הסיפור, אני בטוחה שאף אחד אחר לא חושב כך".
ובהקשר הזה את מוצאת הבדל בין עבודה עם במאית לבין עבודה עם במאי?
"לא, אני לא מוצאת שום הבדל. סוזאנה, אגב, כנה עד צחוק. אהבתי את התכונה הזו בה. אין לה פילטר. אין בה שום חנופה. יום אחד היא אמרה: 'את יכולה ללכת בצורה פחות הריונית?'".
קולמן מודה שלא עשתה הכנה מיוחדת לקראת "מנהל לילה" ולא נפגשה באישון לילה במקומות מסתור עם סוכנים חשאים. "אני לא טובה במיוחד במחקר", היא אומרת. "אני חושבת שהתסריט טוב דיו. לה קארה הוא מלך ספרי המרגלים, אז מה אוכל לגלות בתחקיר שהוא לא יודע? הכל היה שם בתסריט, והדמות הייתה שלמה. היה לי קל מאוד להתחבר למה שנכתב".
גדלת על ספריו של ג׳ון לה קארה?
"לא. אני מתביישת לומר שמעולם לא קראתי את ספריו. ראיתי רק עיבודים תיאטרליים של הסיפורים. הספרים שלו נותרו פופולריים מאוד, אז אני מניחה שהוא עושה משהו נכון. מסתבר שהוא עדיין בשיאו והאומה הבריטית מאוד גאה שהוא אחד משלנו".
היית מסוגלת להיות מרגלת?
"אני לא חושבת שאני אמיצה מספיק. יש לי דעות חריפות בנוגע לטוב ורע, ויש לי עקרונות די איתנים, אבל אם הייתי צריכה לעמוד ליד מישהו עם אקדח, לא הייתי יודעת איך להתמודד עם זה. אני מעדיפה להיות שחקנית מאשר מרגלת".
קולמן מעידה שנהנתה מהאווירה הקוסמופוליטית של "מנהל לילה". "עבורי, להגיע פתאום לשווייץ, למרוקו ולניו יורק היה דבר מדהים. נפלא. זה העניק לסיפור יוקרה. לרופר יש סגנון חיים מפתה ויוקרתי, וכולנו צופים וחושבים: 'וואו, יהיה נחמד לחיות כמוהו'. ואז אתה נזכר איך הוא הצליח להשיג את הכסף. ואני מקווה שכולנו נחשוב: 'אוקיי, אני לא מעוניין באורח החיים הנהנתני והמושחת הזה".
לצערה של קולמן, היא חלקה רק אחת משותפת עם יו לורי, שמגלם כזכור את האיש שהיא נחושה להפיל. "זה מאוד העציב אותי. האמת היא שהייתי מאוד חרדה לקראת צילומי הסצנה המשותפת, בגלל שאני מעריצה גדולה של יו. לכן הייתי רוצה הזדמנות נוספת לעשות אותה. אני לא חושבת שביצעתי אותה טוב במיוחד. בעבודה על 'מנהל לילה' נעשינו חברים, ואף יצאנו יחד לבלות במהלך נסיעה לניו יורק".
קולמן, 42, נולדה במחוז נורפוק שבאנגליה. במהלך הקריירה הזדמן לה לא אחת לגלם תפקיד של מלכה ("אני שחקנית. נותנים לי עבודה, משלמים לי - אז מתאים לי. ואם הבמאי אומר תגזימי קצת עם המלכותיות - אעשה את זה), אבל במציאות היא אישה משעשעת ונחמדה, חפה מגינוני כוכבות. "אני אוהבת הומור טיפשי, בדיחות פלוצים. אני מתה על איימי שומר וקריסטין וויג. אבל מעולם לא נהניתי מהומור שבא על חשבון אחרים".
אחר שכיכבה רבות על הבמה, החלה קולמן למשוך תשומת לב בזכות הסדרה "פיפ שואו". מאז, הרזומה הטלוויזיוני שלה כולל סדרות כמו "דוקטור הו", "סקינס" ו"המשרד". בקולנוע היא זכורה מ"אשת הברזל" בה גילמה את קרול תאצ'ר, בתה של ראש ממשלת בריטניה, לצדה של מריל סטריפ, וכיכבה גם כאישה מוכה ב"טיראנוזאור" החזק והמטלטל. "זהו הסרט האהוב עליי, ועד יום מותי נראה לי שהוא יוותר הפרויקט שאני הכי גאה בו", היא מספרת. "זה היה אחד הדברים הקשים והחשובים שעשיתי. בעקבות החוויה הזאת, הפכתי לתומכת נלהבת של עמותות סיוע לנפגעי אלימות במשפחה. זה קורה כל הזמן, בכל המעמדות, בכל העולם, וזה משהו שאנשים לא ממש רוצים לדעת עליו".
את עיקר תהילתה קולמן חבה לסדרת המתח עטורת הפרסים "ברודצ'רץ'", שהייתה הדרמה הנצפית של 2013, הוכרזה כסדרה הבריטית המדוברת ביותר בטוויטר בכל הזמנים, ובימים אלה עובדים על עונתה השלישית.
קולמן מגלמת בה את אלי מילר, השוטרת המקומית שחוקרת בעונה הראשונה את רציחתו של ילד בן 11. "כבר כשיצא הפרק הראשון, קיבלנו מקהל הצופים תגובות נפלאות. מעולם לא עשיתי משהו שצפו בו כל כך הרבה אנשים כמו הסדרה הזאת", משחזרת קולמן. "זה היה נפלא שאהבו אותה כל כך. אני מאוד גאה בסדרה. עשינו עבודה טובה, התסריט מצוין ושמחתי מאוד שכולם חשבו כך כשצפו בה".
קולמן התקשתה להתמודד עם הפרסום שהתרגש עליה, ועם העובדה שהסדרה הפכה לתופעה ולאובססיה בממלכה. "בסופו של דבר זאת הייתה חוויה מטורפת, ונמנעתי מלצאת החוצה כי כולם שאלו אותי: 'מי הרג את הילד'?'. ולא יכולתי לספר. זו תחושה מוזרה כשכולם מתחילים לזהות את הפנים שלך".
איך התמודדת עם ההתנפלות עליך?
"לא טוב במיוחד. פשוט נשארתי בבית. זה הצד המצער והמלוכלך של העבודה שאני כל כך אוהבת. אם אשנא את זה באמת אאלץ להפסיק לשחק, אבל לצערי אני לא יכולה לעשות שום דבר אחר. אני מלצרית גרועה. אני לא יכולה להקליד, כלומר אני יכולה, אבל לאט, ואף אחד לא ישכור אותי. לכן אני נאלצת להתמודד עם תופעות הלוואי".
