אל תיתנו לנו למות

בשיתוף חברת "טבע"

"כבר בגיל חודשיים שמנו לב שמעיין לא מתפתח לפי הספר. בגיל 11 חודשים הוא התחיל לסבול מדלקות ריאות קשות ואושפז. היינו נואשים. הבנו שהילד לא בסדר אבל לא ידענו מה יש לו. הניורולוגית שטיפלה בו העלתה השערה שאולי יש לו דיס־אוטונומיה משפחתית, וביקשה שנעשה בדיקת דם לגילוי הגן. כך התוודענו לראשונה למחלה האיומה ששינתה את חיינו".

להוריו של מעיין, הדר (38) ותומר (41) קופולוביץ מהישוב יקיר, היו כבר שלושה ילדים כשמעיין נולד. בדיקת הדם שעשו העלתה ששניהם נשאים של הגן הגורם למחלה. "זה היה שוק", הם נזכרים, "מעולם לא שמענו על המחלה הזו ופתאום חטפנו 'בום'".

משפחת קופולוביץ (צילום: הדס נבון)

דיס־אוטונומיה משפחתית היא מחלה תורשתית נדירה וחשוכת מרפא שתוקפת יהודים ממוצא אשכנזי. בעולם כולו יש כיום כ־400 חולים בלבד, מתוכם 150 בישראל ו־150 בארה"ב. המחלה נגרמת כתוצאה ממוטציה בגן והסימפטומים שלה מתחילים כבר עם התפתחות העובר. ילד הסובל מהמחלה צפוי לסבול מחוסר בשיווי משקל, מהקאות בלתי רצוניות, מאוסטאופורוזיס, מבעיות במערכת העצבים שילכו ויחמירו, מבעיות מוטוריות קשות ועוד. תוחלת החיים הממוצעת של החולים במחלה לפני כ־20 שנה הייתה חמש שנים בלבד. עם השנים בזכות שיפור באיכות הטיפול, היא עלתה ל־20 שנה לפני כעשור, וכיום היא עומדת על 40 שנה.

לרוע מזלו של מעיין, כיום בן 8.5 ושל החולים האחרים במחלה, דיס־אוטונומיה משפחתית נחשבת ל"מחלה יתומה". מדובר במחלה שמספר החולים בה נמוך מאוד, כך שלאף גוף אין אינטרס להשקיע בפיתוח תרופה למחלה. "אנחנו חיים בתחושה שכל רגע עלול לקרות משהו למעיין", אומרים ההורים. "הוא מנהל חיים רגילים והוא ילד שמח, אבל כל אירוע חריג יכול לגרום לו להתקף שיוציא את הגוף שלו מאיזון, ואז הדרך היחידה לעזור לו היא להרדים אותו לכמה שעות עד שהגוף יתאזן בחזרה. אנחנו מנסים לא לחשוב על העתיד, אבל מתפללים שיצליחו לפתח תרופה למחלה הארורה הזו כדי שתהפוך למחלה כרונית אבל לא סופנית".

גם מחלת ניוון השרירים על שם דושן היא "מחלה יתומה", שמתחילה בגיל הילדות ואין לה מרפא. המחלה גורמת להרס תאי שריר ומביאה להיחלשות הדרגתית, איבוד יכולת ההליכה ומוות מוקדם. תוחלת החיים של החולים בה עומדת על 27 שנה. בארץ יש כ־400 חולים במחלה, ובעולם כולו מדובר על אלפים בודדים. אחד החולים האלה הוא בנו של יואל אלחנני, המשמש כיו"ר עמותת דושן.

"אצל הבן שלי, כיום בן תשע, המחלה אובחנה בגיל שנתיים, ומאז אנחנו מתמודדים איתה יום־יום, שעה־שעה", מספר אלחנני. "אגב, רק אחרי שהילד נולד עשו לאשתי בדיקה גנטית וגילו שהיא נשאית של הגן. זו בדיקה שלא נמצאת בסל הבדיקות הגנטיות, ומגלים את הנשאות רק אחרי שנולד ילד חולה. היום הוא עדיין לא בכיסא גלגלים, אבל אנחנו יודעים שהמצב יילך ויחמיר. כשהוא אובחן לא ידעתי כלום על המחלה. רק אחר כך גילינו שמדובר במחלה יתומה, שאין לה אמא ואבא. בחיפוש אחרי תמיכה הקמתי יחד עם עוד כמה משפחות את עמותת עד"י (עמותת דושן ישראל) ואני משמש יו"ר הארגון. המטרה שלנו היא לעשות הכל כדי למצוא תרופה למחלה האיומה הזו, ואנחנו עוסקים בגיוס כספים לפיתוח מחקרים".

בשורה חדשה

כמו במחלת הדיס־אוטונומיה המשפחתית, גם במקרה של מחלת דושן, לחברות התרופות לא משתלם להשקיע בפיתוח תרופה למחלה, שכן קהל היעד מלכתחילה קטן בעוד שעלויות הפיתוח גבוהות מאוד. המשמעות היא גזר דין מוות לחולים.

מי שהחליטה בכל זאת להרים את הכפפה היא חברת טבע, שתומכת במחקרים שמטרתם למצוא תרופות למחלות היתומות. טבע הקימה את רשת NNE (הרשת הלאומית למצוינות במדעי המוח) במטרה לקדם את המחקר בתחומי מדעי המוח, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה בישראל. הרשת, שהחלה לפעול ב־2013, מייצרת מסגרת לפעילות משותפת של טובי המומחים מתחומים אלה, מקשת רחבה של מוסדות אקדמיה ומרכזים רפואיים בישראל, ותומכת בתוכניות מחקר המשלבות בין חוקרים ממספר מוסדות, מעניקה מענקי מחקר לחוקרים בכירים, חוקרי פוסט־דוקטורט ותלמידים לתואר דוקטורט המבצעים מחקרים מובילים בתחומים אלה. טבע התחייבה להשקיע בפרויקט עד 15 מיליון דולר על פני חמש שנים.

פרופ' גיל אסט, מהמחלקה לגנטיקה של האדם וביוכימיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב, עורך במסגרת הרשת מחקר על הדיס־אוטונומיה המשפחתית. "אנחנו פועלים בתחושת שליחות", הוא אומר. "ליצור תרופה מאפס כרוך בעלות של מאות או מיליוני דולרים, אבל המחקר שלנו גילה שטיפול בעכברים בתרופה בשם פוספטידילסרין שפיתחנו, השפיע על הגן הפגוע שגורם לדיס־אוטונומיה, כמו גם על גנים נוספים שמעורבים גם במחלת הפרקינסון, למשל, וזו בהחלט בשורה.

"הגענו גם להבנה שניתן לתת את התרופה בטיפות דרך האף, כך שהתרופה תגיע ישירות למוח. התרופה נמצאת כבר בשני מחקרים קליניים, אחד באוניברסיטת ניו־יורק, והשני, שיתחיל בתקופה הקרובה ויימשך חמש שנים, ייערך בבית החולים שיבא בהשתתפות 40 חולים מישראל".

רופ' יורם נבו, מנהל המכון לנוירולוגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, עוסק במחקר שמטרתו למצוא תרופה למחלת דושן. "לשמחתנו, חברת טבע מגלה עניין בפיתוח תרופות למחלות בתחום הנוירולוגיה, שמחלת דושן נמנית עימן", הוא אומר. "המחקר הרפואי המעבדתי והקליני הביא כבר להארכת תוחלת החיים מגיל 20 לגיל 27. המטרה שלנו היא להפוך את דושן למחלה כרונית ולא סופנית.

"המחקר שלנו משלב בחלקו שימוש בתרופות קיימות להתוויות אחרות, ובחלקו פיתוח טפולים חדשניים. בעזרת חברת טבע חקרנו את תרופת הדגל של החברה, קופקסון, והראנו בעכברים, שהם מודל לניוון שרירים דושן ולניוון שרירים מולד, שהפחתת התהליך הדלקתי שמלווה את הרס השריר שיפרה את מהלך המחלה. כעת אנחנו שוקדים על המשך המחקר, שבתקווה יביא בהמשך לניסיונות טיפולים קליניים גם בחולים. מדובר בפיתוח עתידי של תרופה שתילקח ככדור או כסירופ ולא בהזרקה".

מימין: יונתן זונשיין, סיון ינאי בן משה, מאיה דוניו אברהם ופרופ' גיל אסט מהמחלקה לגנטיקה של האדם וביוכימיה בבי"ס לרפואה באונ' ת"א(צילום: קרן מקאחל לירון)

מה באשר לאבחון מוקדם של מחלת דושן?

"באופן תיאורטי ניתן כיום לבדוק נשאות לגן לניוון שרירים דושן, אבל הבעיה היא, שעקב מספר רב של מחלות גנטיות שונות, והעלות הגבוהה של הבדיקות האלה, לא נעשית בדיקה מוקדמת למחלות הנדירות אלא רק לשכיחות ביותר. לכן לא מבוצעות היום בדיקות לאבחון מוקדם של דושן אלא כשקיים סיכון יתר, כמו במשפחה שיש בה כבר חולה במחלה. עם זאת, אנחנו נמצאים בתחילת תהליך של מהפכה גם ביכולת האבחון הגנטית. יש בידנו עתה אפשרות לבדיקות גנטיות חדשניות הבודקות אלפי גנים בבדיקה בודדת. להערכתי, במהלך השנים הבאות יכולת האבחנה הטרום־לידתית ואף טרום־הריונית תשתפר בצורה משמעותית".

מה הזמן המשוער לפיתוח התרופה?

"בהליך רגיל, הזמן הממוצע לפיתוח תרופה הוא בסביבות 12 שנים. לכן חשוב שיתוף הפעולה ההדוק עם חברות התרופות, לצד האפשרות שניתנות במחלות נדירות להקלות מסוימות בביורוקרטיה הכרוכה בפיתוח תרופות. לעיתים אנו משתמשים בתרופות שכבר אושרו מבחינת הבטיחות שלהן להתוויות חדשות. כך למשל במקרה שלנו חקרנו את תרופת הקופקסון שאושרה לטרשת נפוצה, מכיוון שבטיחות השימוש בתרופה כבר הוכחה, וכך מתקצר זמן הוכחת בטיחות התרופה (אם כי עדיין צריך להוכיח שהתרופה בטוחה גם לילדים) ומתמקדים בהוכחת יעילות הטיפול.

"במחקרים שבהם הבטיחות של התרופה כבר אושרה, ולחילופין יש כבר מחקרים בחיות מעבדה המראים יעילות ראשונית, הדרך למחקר קליני מתקצרת. עדיין, המרחק בין מחקר מעבדתי לבין תרופה שמאושרת הוא מספר שנים. זאת מכיוון שלא כל תרופה שמראה יעילות במעבדה אכן תביא לשיפור במצב החולים".

פצצה מתקתקת

עבור החולים ובני משפחותיהם, תוצאות המחקרים הללו, עלותם הגבוהה וכן משך הזמן שייארך תהליך הניסויים והאישורים, הן שאלה של חיים ומוות.

"אנחנו חיים במציאות שבה עלות המחקר גבוהה ביותר", מסביר פרופ' נבו. "כל ניסוי פשוט ביותר בעכברים, בניסיון לפתח תרופה, עולה בסביבות 200־300 אלף שקל. אם רוצים לבדוק תרופה בבני אדם, זה כאמור כבר יכול להגיע לעלויות מחקר גבוהות ביותר. אנחנו נעזרים מאוד בגורמים מקומיים כמו עמותת ההורים לילדים עם דושן, משרדי הבריאות והמדע וכאמור חברת טבע, אבל המקורות מעטים ומוגבלים מאוד. בשל נדירות המחלה, הניסויים מתבצעים בשיתוף פעולה בינלאומי, בעשרות מרכזים ברחבי העולם במקביל. אל מול התהליך הארוך והיקר הזה של פיתוח תרופה חדשה יעילה ובטוחה, התחושה של ההורים שילדיהם חולים במחלה היא שהם ניצבים מול שעון חול".

ואכן, את שעון החול הזה מרגישים על בשרם יום־יום גילה ואורי גלבנד, שבן הזקונים שלהם, משה בן ה־24, סובל מדיסאוטונמיה־משפחתית. "הילד נולד בלידה די מורכבת, ואחריה אושפז כשלושה שבועות בניסיון לאתר מה הבעיה", הם מספרים. "חיפשו ולא מצאו שום דבר ובסוף שחררו אותנו בידיעה שלילד אין שום בעיה. בהמשך, בטיפת חלב, הילד התעלף והרופא עשה לו החייאה. הוא לא הצליח לאכול מבקבוק, היה משתנק כל הזמן, החום עלה לו ושוב ושוב היינו חוזרים לבית החולים.

משפחת גלנבד(צילום: צביקה טישלר)

"באחת הביקורות בבית החולים, כשמשה היה בן שלושה חודשים וחצי, אמרו לנו שהוא סובל ממחלה קשה שאין לה מרפא ותוחלת החיים בה קצרה. לא היה לנו מושג מה זו המחלה הזו. לא שמענו עליה בחיים. העולם שלנו לא חרב, בכלל לא היה עולם. עד שקיבלנו את האבחון הסופי שמדובר בדיס־אוטונומיה משפחתית. זו מחלה עם תופעות לא פשוטות. היום הוא בן 24, ונחשב בוגר מאוד לחולים במחלה הזו, ואנחנו מתפללים לנס שתימצא מהר תרופה למחלה. אנחנו מרגישים כמו עם פצצה מתקתקת. אנחנו יודעים שאנחנו עלולים להיפרד ממנו בכל רגע. כשאנחנו קמים בבוקר אנחנו מקווים שגם הוא יתעורר. שלוש פעמים בלילה אנחנו בודקים שהוא נושם".

חדש: המורים של המדינה במסלול המדעים

תחרות "המורה של המדינה" יצאה לדרך, זו השנה השמינית, במטרה להוקיר ולתת כבוד למורים שלנו. השנה, בפעם הראשונה, ייבחרו גם מורים במסלול המדעים ביוזמת חברת "טבע".