מחול דיגיטלי: כשאפליקציה עולה על הבמה
"פיקסל", מופע מחול לא שגרתי שנחת בארץ מצרפת, משלב בין אפקטים מתקדמים של אפליקציה לבין תנועות הגוף של רקדנים. התוצאה מרהיבה ואף גורמת לתחושת סימום, אבל לצד זאת עולה גם שאלה מטרידה: מה נהיה מאיתנו שאנחנו חייבים כזו מסה של גירויים כדי להרגיש את ה"וואו"?
איזה מן שם זה "פיקסל"? מה כבר אפשר לצפות ממופע שבחר לעצמו כינוי כל כך מצועצע, שהגימיק ממש זועק ממנו. גג שניים-שלושה פיקסלים של תחכום יכולים להיות שם, בידור משפחתי לערב יוני קיצי. יתרה מכך – מופע שמשלב ריקוד עם אפקטים שנוצרים מתוך אפליקציה? כמה סיכוי באמת יש לזה? גבות יורמו על ימין ועל שמאל, צרכני תרבות מהוקצעים ימהרו לפסול מראש, ועולם המחול יוכל לרקד תוך אנחת רווחה חזרה אל שגרת יומו. אבל מה יהא על מי שכן יצפה ב"פיקסל", המופע של להקת המחול הצרפתית "קאפיג" שהגיע לארץ, בניצוחו של הכוריאוגרף מוראד מרזוקי? ובכן, צפויה לו חוויה מסעירת חושים, מבלבלת לעתים. הכל תוך ישיבה פאסיבית על הכיסא.
הקונספט הוא כזה: 11 רקדנים עולים על הבמה ורוקדים היפ-הופ עם נגיעות מעולם הקרקס. יש שם בחור על רולרבליידס, אחר עם חישוק ענקי וגם אשת גומי שמסובבת ראשים. זאת אומרת, לא במובן הפלרטטני, הבחורה טכנית מסובבת את הראש שלה, כמו גם את שאר גופה, בזוויות בלתי נתפסות. אבל כל אלה הם תוצרים מוכרים של מופעי קרקס קלאסיים שמזמן התיישנו. כצפוי, הריגוש שב"פיקסל", ושם טמון גם סודו, הוא בשימוש באפליקציה בשם "eMotion", שתפקידה ליצור יחסי גומלין בין אובייקטים גרפיים לבין מידע בעולם האמיתי. במילים אחרות – זו אפליקציה שמלווה את תנועות הרקדנים וממש מקיימת איתן דיאלוג, כך שנוצרים אפקטים ויזואליים מרהיבים.
באחד הקטעים הרקדן כמו מצייר עיגול באוויר (למעשה הוא עושה זאת על גבי מסך שקוף שניצב לפניו), עד שנוצר מעין חישוק בתוכו הוא רוקד. ובקטע אחר גשם כבד של פיקסלים לבנים ממטיר על הרקדן, והוא מתגונן מפניו בעזרת מטרייה שמגיבה אל הטיפות הממוחשבות והודפת אותן. "ספקטקל" היא אולי המילה המדויקת ביותר לתאר את מה שקורה שם, והיא אפילו לא בעברית, אבל דומה שאין לה מקבילה ראויה בשפה, אז נסתפק ב"מדהים", שנשמע לא אחת מקרב הקהל המשתאה תוך כדי המופע.
אומרים שהיום כל דבר זוכה לכינוי "מדהים". בעולם שכולו מדהים, יש צורך לאתגר בכל פעם מחדש את סף הריגוש. במובן הזה "פיקסל" עושה עבודה מופתית, שכן הוא מתאים עצמו לצרכי האדם בעידן הטכנולוגי – עומס גירויים רב חושי, גדול, כמעט מפחיד. לפרקים התחושה בעת הצפייה במופע היא היפנוטית ממש – כשאשליות אופטיות מקיפות מכל עבר, במן ריטואל קבוע, בצירוף מוזיקה שהיא שילוב של נגיעות אלקטרו עם "צלילים של הטבע" וכלי נגינה קלאסיים – ההרגשה הבלתי נמנעת היא מעין טראנס, חוויה שבין האנושי לעל-אנושי. התכנסות פנימה. אולי זו דרכו של המוח להעמיד חומה אל מול הגירויים מחשש להשתלטותם, ואולי באמת יש "אפקט מסמם" בנוסחה שרקחו יוצרי המופע.
מה שיפה בפיקסל, הוא שגם אם מנקים את כל ה"רעש" הטכנולוגי, מקבלים חבורת אנשים שאפשר רק להתקנא בכישרון שלה. רמת השליטה הגופנית שמפגינים הרקדנים היא גבוהה מאוד, עד כי לעיתים הם נראים כמריונטות המפעילות את עצמן. הבחירה לתת לאחד הרקדנים לרקוד על גלגליות היא מיותרת, שכן היכולת הפיזית של המבצעים כה טובה עד שהגוף לבדו מספיק ואין צורך בריקושטים ארכאיים כאלה. גם נוכחות נשית הייתה חסרה – רק שתי רקדניות מתוך 11, אחת מהן בתפקיד נערת גומי, שהוא "נשי" במהותו. ומה לגבי רקדניות נשים בקטעי ההיפ-הופ שהם לב לבו הבועט של המופע? כנראה שעוד חזון למועד.
כך או כך, החוויה בכללותה היא מהסוג שכמעט גורם לריחוף. והדבר מפליא במיוחד בהתחשב בכך שאלו תחושות ששמורות בדרך כלל לסדנאות ניו אייג' אינטימיות כאלה ואחרות, ובטח שלא לבילוי אורבני עם קהל זר בתיאטרון העירוני. דומה כי המופע בעצמו מקיים יחסי אהבה-שנאה עם הטכנולוגיה – מצד אחד השימוש באפקטים הוא טוטאלי, כמעט ברוטאלי, האפליקציה היא רקדנית בעצמה, והרקדנים האחרים נמשכים אליה, אבל גם בורחים ממנה או מנסים להיאבק בה, כפי שמשתקף בחלק מהקטעים. גם הקהל שותף ליחסים הדואליים האלה - האפליקציה יוצרת חוויה אסתטית כל כך יפה וטובה לעין, ומצד שני היא גם מכעיסה – מה נהיה מאיתנו שאנחנו זקוקים לכזו מסה של גירויים כדי להרגיש את ה"וואו"?
באחד הקטעים האפקט הוויזואלי יוצר מראה הדומה לפתיתי שלג יורדים, לבנים ומלאים כאלה, כל פתית - פתית. במרחק כמה קילומטרים משם, בהצגה שעולה בתיאטרון אחר, גם רצו ליצור שלג, אז עובדי במה עמדו בחלקה העליון ופיזרו מטה קונפטי מבריק, לאט ובקצב מדוד, נזהרים שלא לשפוך יותר מדי. השיטה הזו עובדת כבר שנים, וזה חלק ממהות התיאטרון, שנוצר כולו ביד ובלב האדם. מהאחראי על הפאות ועד השחקן. האם הגיע הזמן להתקדם ולצעוד בקצב הטכנולוגיה? והאם האותנטיות והקסם יישמרו? במקרה של "פיקסל" זה עבד בצורה מעוררת השתאות. ולמרות זאת, טוב שמדובר במופע יחיד מסוגו. כי עדיין אסור לוותר על הקונפטי, עדיין לא.
המופע "פיקסל" יתקיים בין ה-14-18 ביוני, בהיכל לאמנויות הבמה בהרצליה.
