קריסה: המצב העגום של נבחרת ברזיל

דונגה מצא יד להיאחז בה כדי לתרץ את הכישלון. יד אמיתית. בדקה ה-75 של המשחק מול פרו אתמול לפנות בוקר, השופט מאורוגוואי אנדרס קוניה לא ראה שמנואל רוידיאס כבש בעזרת ידו, וברזיל קופחה בגדול בדרך להפסד 1:0 במסצ'וסטס. משמעות הדבר: נבחרת ברזיל, פעם כוח אימתני, מלהיב, שם נרדף לכדורגל התקפי ומסעיר, סיימה את דרכה כבר בשלב הבתים של הקופה אמריקה.

המאמן הברזילאי רתח, ובצדק: "כולם ראו את היד של רוידיאס חוץ מהשופט. הבעיה בברזיל היא שכולם רוצים לשנות דברים בשתי דקות, אבל צריך סבלנות. אני לא חושש מפיטורים, רק מהמוות".

דונגה צודק, אבל הצרות של ברזיל ממש לא מסתכמות בטעות שיפוט(צילום: AP)

אבל לצד התירוצים, אי-אפשר להתעלם מהיכולת העלובה של הנבחרת הזו, החל מאותו חצי גמר מונדיאל ב-2014, ועד ההפסד לפרו, שהוא נקודת שפל חדשה. הפעם האחרונה שבה ברזיל הודחה מהקופה בשלב הבתים הייתה לפני 29 שנים, כאשר קשר צעיר בשם דונגה הופיע בשורותיה.

היד מהווה הסחת דעת מהנושא האמיתי. השאלה הבוערת שצריך לעסוק בה פשוטה: האם מדובר בברזיל הגרועה ביותר אי פעם? האם ללא ניימאר (ישחק הקיץ רק באולימפיאדה) היא הידרדרה לרמה של הנבחרות החלשות בדרום אמריקה?

מגרמניה ועד האיטי

בסופו של דבר, הכל נמדד במעבר בין 1:7 אחד ל-1:7 השני. התבוסה מול גרמניה לפני שנתיים הייתה אכזרית, אבל משקפת יותר את מצב הכדורגל הברזילאי מאשר הניצחון הגדול על האיטי בטורניר הנוכחי. גרמניה הראתה לברזיל איפה היא עומדת מבחינת הטופ העולמי, עד כמה התרחקה ממנו. האיטי הייתה סוג של נבחרת קונוסים.

מתחרה ראויה על תואר ברזיל הגרועה אי פעם(צילום: EPA)

אז התשובה לשאלה הבוערת היא כדלהלן: קשה למדוד לאורך ההיסטוריה, אבל גם אם לא מדובר בברזיל החלשה בכל הזמנים, הנבחרת ששיחקה בקופה יכולה להיאבק בכבוד על התואר.

וזה מחזיר אותנו לנקודה אחרת - ניימאר. כי ברזיל איתו ובלעדיו הן שתי נבחרות שמכתש רמון מפריד ביניהן. בנובמבר האחרון ברזיל הביסה בקלות את פרו 0:3, כשניימאר ב־11. הוא אפילו לא היה צריך להבקיע או לבשל כדי להשפיע. בהרכב ששיחק אתמול לפנות בוקר שיחקו שמונה שחקנים שעלו גם אז, אבל איזה הבדל. שניים מהשלושה שנעדרו הם ניימאר ודאגלס קוסטה, השמות שיודעים להצית את הדמיון.

ברזיל איבדה את היצירתיות, והיא אובדת עצות וחוזרת על צעדיה. דונגה הוא הדוגמה הטובה ביותר. הוא לקח איתה את הקופה ב-2007 ואת גביע הקונפדרציות ב-2009, אבל הסגלים שלו היו עדיפים אז, אפילו בקופה אליה הגיע עם רשימה מלאת חיסורים. במונדיאל 2010 הוא נכשל, והנבחרת הציגה כדורגל איום. הוא סירב לזמן שחקנים הרפתקניים יותר, נצמד לקשרים האחוריים ויישם סגנון משמים.

יש נבחרת ברזיל ויש נבחרת ברזיל עם ניימאר(צילום: רויטרס)

אולי כשההתאחדות חזרה אליו ב-2014 היא רצתה את היציבות הזו, כדי לנסות להתאושש מההשפלה, אבל הבעיה היא שמה שהצליח לפני תשע שנים כבר לא מביא לו תוצאות, וקשה להבין מדוע ציפו בברזיל ליותר מכך. כל התקוות של הנבחרת מתנקזות לגאון אחד, וכשהוא לא נמצא בגלל פציעה או עומס, הפנים האמיתיות של ברזיל נחשפות.

רק תעיפו מבט על הסגל הנוכחי כדי להבין. השחקן המצטיין השנה מבין ה-23 שנבחרו לסגל היה קאסמירו, הקשר ההורס של ריאל מדריד, וזה אומר הכל. יש שם יותר מדי שחקנים בינוניים מהליגות בברזיל ובסין. כוכבים צעירים שיעשו לדונגה כאב ראש חיובי כבר לא צומחים באותו הקצב, והסגנון של הנבחרת לא מעודד אותם לפרוץ.

יותר מדי שחקנים בינוניים בנבחרת שאמורה להיות מהטובות בעולם(צילום: AFP)

"עכשיו הרבה אנשים יתחילו ללכלך, אבל שילכו לעזאזל. זה הכדורגל. אני ברזילאי ואלך איתכם עד הסוף". זה מה שכתב ניימאר באינסטגרם אחרי ההדחה. הוא שוב הראה את המנהיגות שסיגל לעצמו, את האחווה. בריו הוא גם ינסה להחזיר חלק מהכבוד עם זהב אולימפי. אבל עם כל הכעס, גם הוא יודע שברזיל הגיעה לנקודה בה גם הוא עשוי שלא להספיק. פשוט כי כבר אין מי שיסייע לו.