הילדים הפסיקו לדבר והתחילו לצעוק
הם מתלהבים, מנסים להשיג תשומת לב ומרגישים לפעמים במאבקי כוח. אם גם אתם תוהים למה הילדים שלכם צועקים במקום לדבר, כדאי להבין מה הסיבה לכך ולהגיב בהתאם. מדריך להורים שרוצים לחזור לטונים שפויים בבית
אנחנו רוצים להאמין שלימדנו אותם אחרת. שלא צריך לצעוק כדי לקבל את מבוקשם, שחשוב לדבר עם אמא ואבא בכבוד, שצעקות לא נעימות לאנשים שסובבים אותך, שיש עוד דרכים להתבטא, ושבסך הכול יהיה הרבה יותר נעים לכולם וגם להם אם הם ינמיכו קצת את הקול. אז למה זה לא מצליח?
הנה כמה סיבות טובות לכך שהילדים שלנו צועקים, וכמה המלצות שיגלו כיצד להגיב נכון.
מתוך התלהבות
נציין גם את המובן מאליו, כי גם כשהם צועקים במהלך משחק ומתוך הנאה צרופה, הצעקות שלהם יכולות להוציא אותנו מהדעת. אם המשחק מתנהל ברחבת הבית, תמיד אפשר לבקש מהם לשחק בחדר או בחוץ, שם הצעקות יפריעו לכם פחות. אם אין אפשרות להעתיק את מקום המשחק, לגיטימי לגמרי לבקש מהם להנמיך קול ולהפסיק לצעוק.
אנחנו לא תמיד מעירים, כדי לא לפגום בהנאת המשחק, אבל ההערה לגמרי במקומה, כי הצעקות לא נעימות לנו, וחשוב שנלמדם להתחשב באחרים.
אולי יעניין אותך גם:
כדי לבטא רגש
כעס, תסכול ולחץ, יכולים לגרום לכולנו לצעוק. גם שמחה. כשהצעקה נובעת משמחה, זה מתקבל בדרך כלל בסלחנות. אבל בכל מקרה אחר, הלחץ מתפרש אצלנו כחוסר הערכה וחוסר כבוד. חשוב שלא נייחס כל הרמת קול לחוסר כבוד. זה נכון לכל הגילאים ולמתבגרים בפרט. גם הדציבלים שלהם כבר יותר גבוהים, ואנחנו נוטים לייחס כל טון לצעקה.
חשוב להקשיב לתוכן הדברים שנאמרים ולא רק לעצם הרמת הקול. הרגש תמיד לגיטימי, גם אם הוא לא נעים, ואם התוכן מכובד ומכבד והצעקה רק נועדה לשחרר קיטור, אפשר ורצוי להתמקד בתוכן ולא להפוך את הצעקה למרכז הדיון. ביננו, מי יכול לכעוס או לשמוח בשקט?
כדי לקבל תשומת לב
כשהם קטנים הם צועקים ובוכים. הם לא יודעים עדיין לתת ביטוי מושכל לרגשות שלהם, ולבקש את מה שהם רוצים. כשהם עייפים, רעבים או סתם משועממים, מהר מאוד הם מבינים שצעקות ובכי מניבים תגובה מהירה.
כאן הצעקה היא אמצעי תקשורת איתנו, ובכוחה של התגובה שלנו לשמר או למגר את התופעה. אם נכעס ונגער כל הזמן על עצם הצעקות, או לחילופין ניעתר לכל בקשה כדי שיהיה שקט – הצעקות תישארנה.
התגובה הנכונה היא במסר שבבית שלנו לא מדברים בצעקות. כשהם קטנים, להגיב עניינית, ולתת או לא לתת את מבוקשם לפי שיקול דעתכם. לא להתרגש מהצעקה, לא להתרגש מהאנשים בסביבה, להרים אותם, לחבק, "לקחת פיקוד" על הסיטואציה, להיות אמפטיים כשאפשר ולעבור מהר לעניין הבא (הסחת דעת היא טריק מעולה).
לא להתעלם אף פעם, כי אז הם חושבים שלא שמעתם וצועקים חזק יותר. כשהם גדולים יותר, להבהיר שלא תקיימו שיחה בצעקות. כשכולם יירגעו והטונים ירדו, תוכלו להמשיך לשוחח.
מאבק כוח
לפעמים צעקות הן ביטוי למאבק כוח. מאבק כוח קורה כשהילדים שלנו לא מרגישים שיש להם תפקיד או ערך בבית, ודרך המאבק הם מנסים להביע את ערכם.
אם אתם מרגישים שהם נאבקים בכם ורוצים לומר את המילה האחרונה ולהחליט בעצמם, דעו שהם לא עושים נגדכם אלא עבורם, וגם אם דרכם לא נכונה, הם מבקשים להביע את עצמם. זה הזמן לתת להם לצאת מהמאבק בכבוד ולא להתנגח.
כשתשוחחו אחר כך תשאלו אותם מה הם רוצים, תנו להם לבחור בין אלטרנטיבות. תחזירו להם את תחושת הערך על ידי הקשבה, התייעצות, שיתוף ובקשת עזרה. תהפכו את זה לעניין שבשגרה, ומאבקי הכוח (והצעקות) יפחתו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כי גם אנחנו צועקים
הגננת צועקת בגן כשהיא רוצה ללכוד את תשומת ליבם של ארבעים ילדים מתרוצצים, אנחנו צועקים אליהם ועליהם בבית כדי שיפסיקו לריב, ייכנסו למקלחת, יבואו לאכול, יכינו שיעורים, יזדרזו ויניחו לסלולרי, ואח"כ אנחנו צועקים עליהם "לא לצעוק", ושוב משתמשים באותה הטכניקה שפסלנו. כשכולנו צועקים כל הזמן, כולנו מתרגלים. אפשר להתרגל אחרת, להיות מודעים יותר, לצעוק פחות ולדבר יותר.
נכון שאי אפשר למגר את התופעה, אבל אפשר לצמצם אותה. הנה חמש המלצות:
1. תורידו מעליכם לחץ בכך שתתאמו ציפיות עם הילדים לענייני שגרה.
2. אל תתעקשו לדבר איתם כשהם שקועים בטלוויזיה. הם לא שומעים.
3. תיגשו אליהם כשאפשר, והשתדלו לנהל פחות תקשורת מרחוק.
4. זכרו שקשר עין ושיחה מעבירים מסר חזק יותר מצעקה.
5. לא להגיב לצעקה בצעקה. דווקא מענה שקט גורם לכולם להנמיך קול.
הכותבת
היא מנחת הורים ומרצה
לפנייה לכתב/ת 
