הישראלים כותבים על צה"ל, וקוראים "הנסיך הקטן"
דו"ח הספרייה הלאומית לשנת 2015 מספק תמונת מצב של ענף הספרות בישראל - מהספר המתורגם ביותר לעברית ועד העלייה המפתיעה במספר ספרי הביכורים שיצאו לאור
אחת הטענות המרכזיות שנשמעו בזכות ביטול החוק להגנת הספרות והסופרים, הייתה שהחוק פגע בסופרי הביכורים ובפעילות של הוצאות הספרים. דו"ח שמפרסמת היום (ד') הספרייה הלאומית וכולל את נתוני הוצאות הספרים לשנת 2015, חושף תמונה שונה.
לעומת שנת 2014, חלה עלייה - אמנם לא גדולה, אבל עדיין עלייה - במספר ספרי הביכורים שהתפרסמו בשפה העברית - מ-372 ל-388 כותרים. מתוך ספרי הביכורים בשפה העברית, 51% הם סיפורת, 40% הם ספרי שירה, ו-9% קבצי סיפורים קצרים. וזוהי לא ההתנגשות היחידה של העובדות עם מה שסיפרו לנו.
מהדו"ח עולה כי בדומה לשנת 2014, ב-2015 ראו אור 1,404 ספרים בקטגוריות פרוזה ושירה, שהם 18% מכלל הפרסום הישראלי (עלייה של שני אחוז משנת 2013) – 345 מהם אלו ספרי שירה. רובם המכריע (1,150 ספרים) בעברית, ומיעוטם ברוסית, אנגלית וערבית, כך שלא נראה שהפעילות של הוצאות הספרים נפגעה. הרוב המוחץ של הספרים בקטגורית הפרוזה והשירה נכתבו בישראל. שאר הספרים, 398 במספר, תורגמו משלל שפות. הנתונים מצביעים על כך שהקורא הישראלי חשוף יותר לספרים שתורגמו מאנגלית (למעלה מ-70%), אך גם שפות אירופיות, ובמיוחד צרפתית (כ-8%) הם מקור מרכזי לקורא הישראלי. רק ספרים מעטים תורגמו משפות אסייתיות, סלאביות ואחרות.
על מה כותבים סופרים וסופרות ישראליים? מתוך יותר מ-100 ספרי מקור שנושאם הוא התרחשות במקום מסוים, מצוין בדו"ח, 84% ממוקמים בישראל, ורק 3% אינם קשורים ליהודים, ישראלים או שואה. עם זאת, ישנה התייחסות למגוון רחב ביותר של מקורות עדתיים וחייהם בישראל ובתפוצות, בהם יוצאי טהרן, רוסיה, מצרים, עיראק, ו-5 ספרים על יוצאי אתיופיה הגרים בישראל. ואולי אין זה מפתיע, אבל הנושאים השכיחים ביותר עליהם כותבים הישראלים הם קשרים בין המינים, יחסים בתוך המשפחה, שואה והשירות הצבאי.
מהספרייה הלאומית נמסר כי לצד המו"לים הידועים – גדולים ובינוניים, ישנם "שחקנים" רבים נוספים בענף ההוצאה לאור: "הוצאות 'בוטיק' המתמחות בשפות זרות, מוסדות ציבור ושלטון, אוניברסיטאות ומשרדים ממשלתיים המוציאים פרסומים מקצועיים, וכן קיים ענף גדול מאוד בהיקפו של אנשים פרטיים המוציאים בעצמם או בסיוע אנשי מקצוע ספרים, ללא סיוע של הוצאת ספרים מוכרת". אז איך התמודדו ההוצאות עם האקלים התרבותי שאחרי החוק?
בדומה למצבו של מעמד הביניים, עולה מן הדו"ח כי נרשמה מגמה של שחיקה בכמות הספרים שפרסמו ההוצאות הבינוניות (הוצאות שהוציאו בין 11 ל-49 ספרים). זאת לעומת גידול בכמות הספרים שהוציאו ההוצאות הגדולות (הוצאות שהוציאו לפחות 50 ספרים בשנה האחרונה) והקטנות (הוצאות שהוציאו עד עשרה ספרים). נתוני הדו"ח חושפים כי המו"לים הגדולים פרסמו 54% מסך הספרים החדשים (גידול של ארבעה אחוזים משנת 2014), וגם המו"לים הקטנים רשמו עלייה: מ-21% מסך הספרים לרבע (25%) מהספרים החדשים, זאת בניגוד לטענה שהחוק פגע בהוצאות הקטנות. המו"לים הבינוניים רשמו צניחה של 7%: מ-28% מסך הספרים לשנת 2014 ל-21% בלבד בשנת 2015.
מה בנוגע לדור העתיד, מהם הספרים שמוצעים להם? מתוך 959 ספרי ילדים ונוער שנרשמו בספרייה הלאומית, 117 מהם הם סיפורים בחרוזים, ומספר ספרי השירה נמוך במיוחד, רק 23. המו"לות לילדים ונוער עדיין נשלטת באופן ברור על ידי ספרות המקור, כאשר רק 27% מהספרים מתורגמים משפות זרות. אנחנו גם נוסטלגיים (ואולי בעצם מיושנים?), שכן הספר המתורגם ביותר בשנת 2015 הוא "הנסיך הקטן", והסופרת המתורגמת ביותר היא אסטריד לינדגרן.
סופרי הילדים והנוער שיצירותיהם התפרסמו בכמות הגדולה ביותר בשנת 2015 הם גלילה רון-פדר (12 ספרים), סופר חרדי החותם בשם העט מ. ספרא, לאה גולדברג ולוין קיפניס – השניים האחרונים חבים זאת בין השאר לפרויקט "ספרית פיג'מה", שמוציא לאור הרבה טקסטים קאנונים ב"לבוש חדש". מעניין לראות שהנושאים השכיחים ביותר בספרות לקהל הצעיר הם מצד אחד עולמות פנטסטיים (פיות, דרקונים, מפלצות או חייזרים), ומצד שני – ספרים על מלחמות ישראל, גירושין של ההורים והתמודדות עם מחלות.
כפי שניתן היה לראות, הצלבת נתוני הדו"ח השנתי של הספרייה הלאומית אל מול הטיעונים הרווחים בנוגע לחוק להגנת הספרות והסופרים, חושפת את מה שמסכם מנהל הספרייה, אורן וינברג: "הדו"ח אינו מצביע על שינוי דרמטי בהיקף הוצאות הספרים בשנים האחרונות, וכמו כן אין גם שינוי משמעותי במספר ההוצאות לאור של ספרי הביכורים". שבוע ספר שמח!
