תפסיקו עם הצביעות / טור
הגיע הזמן שגונבי הדעת משני הצדדים יהיו מספיק הגונים להגיד שהם בעד סדרות או פיינל-פור כי זה מה שנוח להם, אין לזה קשר לספורטיביות. וגם: למה לשון דוסון יש עוד הרבה עבודה, ומה אפשר ללמוד ממה שקורה ביורו
כלל בסיסי בתעמולה: כשחוזרים על שקר מספיק פעמים הוא נתפס כאמת. הפיינל־פור, כך טוחנים לנו שנים, זו שיטה פחות ספורטיבית מסדרות. למה? למה קבוצה שסיימה עונה של 33 משחקים ביתרון של שלושה ניצחונות צריכה לשחק עוד חמישה משחקים בשביל להיות אלופה?
ביורוליג ישחקו מהעונה הבאה בשיטת ליגה. כולם נגד כולם, בית וחוץ. הכי ספורטיבי שאפשר, שהראשונה אחרי 30 משחקים תהיה בעצם אלופה. למה ממשיכים לשחק אחר כך סדרות ופיינל-פור?
קיימות שתי שיטות תחרות: נוקאאוט וליגה. המפסיד יוצא, או כולם משחקים נגד כולם. כל שיטה אחרת אינה ספורטיבית. ההנחה שבספורט הטוב מנצח היא מוטעית. הספורט בנוי על הסיכוי של החלש לנצח את החזק. נוקאאוט נותן הזדמנות לחלשות, סדרות נותנות פוליסת ביטוח לחזקות.
הגיע הזמן שגונבי הדעת משני הצדדים יהיו מספיק הגונים להגיד שהם בעד סדרות או פיינל-פור, כי זה מה שנוח להם. אין לזה קשר לספורטיביות. אף אחד לא הפסיד אליפות בגלל שיטה, רק בגלל המחדלים שלו עצמו. אם במכבי ת"א מאמינים שייקחו אליפות בחמישה משחקים, מה הבעיה שלהם לנצח במשחק בודד?
מתאגרפים צעירים לא מתחרים נגד מבוגרים. גברים לא מתחרים נגד נשים. משקל 100 ק"ג לא מתחרה נגד 60. אבל בכדורסל הישראלי קבוצות עם תקציב של עשרות מיליונים מתחרות נגד קבוצות של חמישה מיליון, ועוד צריך לתת יתרון לחזקים. מה ההיגיון?
תומכי הסדרות נתלים ב־NBA, רק שוכחים להזכיר שיש שם גם דראפט. נותנים לאחרונות לבחור ראשונות את השחקנים הטובים, ותקרת שכר מגבילה את תקציב הגדולות. אם באמריקה אותה קבוצה הייתה אלופה 51 פעמים כמעט ברציפות, היו מפטרים מזמן את הקומישינר. אם בתשע השנים האחרונות, למרות פערי התקציב, היו בישראל חמש אלופות שונות, זה מוכיח שהשיטה מאזנת את הפערים. בעקבות ההצלחה של ראשל"צ אולי עוד אנשי עסקים ישקיעו גם בנהריה, הרצליה ואשדוד. לא לגעת!
לא תאמינו, אני בעד סדרות. כמה ראשי קבוצות כבר הביעו הסכמה לחתום על מסמך בזו הלשון:
אני __________ מסכים בזאת שב-20 השנים הבאות, תיקבע האלופה בסדרות של הטוב מחמישה, והיא תייצג את הליגה ביורוליג.
עו"ד שמעון מזרחי, מקובל עליך?
כישרון זה לא מספיק
כמה דקות אחרי הניצחון הגדול על הפועל ירושלים, שחרר שון דוסון מה שכנראה ישב לו על הלב הרבה זמן: "אני רוצה לשמוע עכשיו את מי שביקר אותי. אני נוסע ל-NBA בשביל להיבחר בדראפט". לא יודע אם דוסון התכוון אליי, אבל כדאי שיבין שאת היכולת האתלטית הוא קיבל במתנה, השאלה מה יעשה איתה. דאנק זו קליעה שדורשת הכי פחות כישרון. כדאי שיתאמן על אספקטים נוספים.
אותן רגליים שמעיפות אותו לשמיים, מגיבות לאט כשהן זזות לרוחב בהגנה. חלק מהעבירות שהוא מבצע נגרמות מאיחור של עשירית שנייה בתגובה. זו תנועה לא טבעית שדורשת תרגול, ששחקנים לא אוהבים. שינוי קטן באחיזת הכדור ישפר את אחוזי ההצלחה במסירה ובקליעה.
עם כל הכבוד ל־5 מ־7 שלשות בגמר, ויש כבוד, כל מאמן ילחץ את ליונס ובן־שימול, יסגור לאחור על דריל מונרו, וייקח סיכון על הקליעה של דוסון מחוץ לקשת. בחמשת משחקי הפלייאוף מול מכבי חיפה ובחצי הגמר נגד מכבי ת"א, כך נראה מקבץ השלשות שלו: 0־3, 0־4, 1־4, 0־4, 0־2, 1־3. האם היוצא מהכלל זה 5 מ־7 חד־פעמי, או 2 מ־20 בשישה משחקים?
שון, מי שמעביר ביקורת לא בהכרח רוצה ברעתך. בהצלחה ב-NBA!
אירופה למתקדמים
טורנירי הנבחרות הן הספורט האמיתי. אחרי שהשייח’ מכוויית והסולטן מאבו־דאבי מיסחרו כל חלקה טובה, כיף לראות שחקנים נותנים את הנשמה בשביל הדגל ללא תמורה. סכומי הכסף ששחקנים מרוויחים הופכים את החזר ההשקעה לבלתי אפשרי ואת השחקנים לגלדיאטורים. לכן כיף לראות את סרחיו ראמוס מריאל מדריד מחבק את יריבו ג'רארד פיקה מברצלונה.
מר שחיתות, ספ בלאטר, גילה ברוב חוצפתו עוד פן של טינופת עסקנות הכדורגל: הגרלות המשחקים באופ"א, על פי בלאטר, היו מוטות. בונז'ור מסייה, אם ידעת שאופ"א מוכה שחיתות, למה התעוררת רק עכשיו? אצלכם בפיפ"א ההגרלות היו נקיות? אף אחד לא לקח לכיסו סנט בשביל שקטאר תארח את המונדיאל? חושב שאם תטה את תשומת הלב לאופ"א ישכחו מפיפ"א?
הכדורגל בינתיים לא משהו, אבל באלימות אין בתים מוקדמים. האנגלים, הרוסים והאירים כבר בכושר שיא. אם שופטי בית משפט שלום בישראל, שמשחררים לביתם פושעים רק בגלל שהם נקראים בטעות "אוהדים" שהתפרעו ליד מגרש כדורגל, חושבים שמדובר בתעלולים של חמומי מוח, כדאי שיעקבו אחרי מה שקורה בצרפת. אנשים מגיעים בלי כרטיסי כניסה למשחקים, למטרה אחת: מלחמה.
פלורנטין עדיין לא מארסיי, אבל אנחנו משתפרים.
ומה עם מנוחת הלוחם?
הוועדה לזכויות האדם חייבת להכריז על שחקני כדורגל כבעל חיים מוגן, ובשנים של יורו או מונדיאל הליגות חייבות להסתיים מוקדם. אי־אפשר לשחק ללא מנוחה גם בקיץ, ומשחקי 120 הדקות עדיין לא החלו. התייחסתי לנושא אחרי גמר הצ'מפיונס, וזה מה שכתב לי אמנון רז, לשעבר יו"ר ארגון מאמני הכדורגל: "הבן שלי מנהל מקצועי במחלקת הנוער של הפועל פ"ת. קבוצת הנוער התמודדה השנה בליגה השנייה במטרה לעלות לראשונה. בסיום העונה תפסו את המקום השני בלבד, ששלח אותם למשחקי מבחן".
"כל הקבוצות שיחקו כ־31 משחקי ליגה וגביע ויצאו לפגרה. הפועל פ"ת המשיכה למשחקי בית וחוץ מול גדנ"ע ת"א תוך 3 ימים! אחר כך, חצי גמר גביע המדינה מול מכבי חיפה אלופת המדינה, וגמר מול הפועל ת"א. כל משחק 120 דקות. שוב משחקי בית וחוץ באותו שבוע מול מכבי פ"ת מהליגה הראשונה בחום של 27־30 מעלות".
"מה הפלא שבשני משחקי המבחן האחרונים השחקנים נפלו מהרגליים (ובכל זאת הצליחו לסיים פעמיים בתיקו). היכן בעלי המקצוע שהכינו תוכנית פעילות מסוג זה לשחקני נוער, שחלקם משרת בצבא וחלקם תלמידי תיכון, שאינם מקצוענים!"
מישהו צריך להסביר למי שקובעים את לוחות המשחקים שהתאוששות חשובה לא פחות מאימון.
לפנייה לכתב/ת 
