המ"פ של החייל היורה העיד במשפט: הוא אמר לי "המחבל חי והיה צריך למות"
מפקדו של אלאור אזריה, שעומד לדין בגין הריגה, הגיע להעיד במשפטו: "ראיתי את אלאור הולך עם הנשק ושאלתי אותו מי אישר לו לירות אז הוא ענה לי שהמחבל היה חי והוא צריך למות". המ"פ אמר גם: "עמדתי מעל המחבל ולא הרגשתי סכנה". הפתולוגית: "ללא הירי, המחבל היה בחיים"
בבית הדין הצבאי ביפו נמשך משפטו של סמל אלאור אזריה – החייל שמואשם בהריגת מחבל פלסטיני בחברון. לדוכן העדים עלה בצהריים (ה') רס"ן תום נעמן, המ"פ של אזריה, שסיפר על השתלשלות האירועים. לדברי נעמן, לאחר הירי במחבל הוא הגיע לגופתו: "אני נעמד עליו ומסתכל ולא מרגיש ממנו סכנה. העיניים שלו היו עצומות ונראה שהוא גלגל עיניים. היו תזוזות ראש מצד לצד, אבל לא הייתה סכנה. אז ראיתי את אלאור והוא אמר לי: 'המחבל היה חי והוא צריך למות'".
"בהתחלה לא הבנתי מה קרה ואז הבנתי שהמחבל נפגע בראש", סיפר בהמשך עדותו. "הסקתי שז ירייה כי ראיתי מה שרואים כשראש מתפוצץ ובעיקר דם. שאלתי מי ירה, לא חשבתי שזה חייל שלי. ראיתי את אלאור הולך עם הנשק ושאלתי אותו מי אישר לו לירות ולמה עשה את זה והוא ענה לי 'המחבל היה חי, הוא צריך למות'".
רס"ן נעמן המשיך לספר בעדותו: "כעסתי עליו שהוא עשה את זה ובוצע ירי בתוך זירה בפיקודי ללא אישורי ולקחתי אותו הצידה ושיישאר בעמדה ולא יזוז. עדכנתי את הגדוד אחר כך ששני המחבלים מתים והחייל הפצוע פונה. אף אחד לא הסב את תשומת לבי למחבל שמסכן מישהו. לא הייתה טענה כזאת. לא היה לי חשש למטען או חגורת נפץ. בהערכות מצב, האיום שאנחנו מדברים עליו הוא ירי ודקירה. לא הייתה הצדקה מבצעית לירי של אלאור".
"היו צעקות בשכונה וירדתי בריצה והבנתי שיש אירוע", סיפר נעמן בתחילת דבריו. "ראיתי חייל יושב על המדרכה ומ"מ מחזיק תחבושת על הכתף שלו. יש דם בזירה, מחבל מוטל סמוך אליהם עם פגיעה קשה באזור הצוואר, ואני מגיע לנקודה ומנסה להבין מה דרגת הפציעה של הלוחם. עשר שניות אחרי שהגעתי למקום אלאור מגיע מלמעלה (מהמוצב - א"ב) ואמרתי לו לטפל בחייל וככה שחררתי את המ"מ מהטיפול ואלאור טיפל בו".
נעמן התעדכן אצל המ"מ לתמונת מצב ושמע ממנו כי ירו 5-4 כדורים במחבל הראשון בחולצה אפורה ועוד שלושה כדורים במחבל שני - א-שריף שנורה למוות בידי אזריה. "באותו הרגע, המחבל עם החולצה האפורה ידעתי שהוא מת, לגבי השני לא ידעתי והמ"מ אמר לי שהוא הרוג. בכל השניות האלה אני מבין שהם ירו עליו שישה כדורים והוא כנראה הרוג".
"הבנתי מה קרה ובמקביל מגיעים אמבולנסים", המשיך המ"פ בעדותו. "הזמנים קצרים כי יש אמבולנסים של היישוב היהודי ובתל רומידה. עם ההכרזה על האירוע, מיד מתכנסים כוחות גם מהפלוגה השכנה וכוחות נוספים. מיד אני סוגר את הזירה למנוע כניסת מחבל נוסף כי שבוע לפני היה לנו פיגוע בקריית ארבע עם שני מחבלים חמושים והזירה לא הייתה מבודדת והגיע מחבל נוסף שדרס חיילים בזירה. הבנתי שהאיום הוא מאזור אבו סנינה, שמשם הגיעו שני המחבלים ולשם כיוונתי את הכוח. עיקר הכוח הוכוון לשם".
עו"ד ההגנה אילן כץ שאל את המ"פ: מה הבנת מהמילים של אלאור "הוא צריך למות?" זאת נקמה?
המ"פ: "לא יודע אם זו נקמה, אבל הבנתי 'זה מחבל שפצע חבר שלי ולכן הוא צריך למות'. הוא לא דיבר על סכנה".
עו"ד כץ: האם הוריו של אלאור היו מודאגים ממצבו?
המ"פ: "כן".
ש: למה אחרי התלונה הוא הגיע גם עם קשר וגם עם ערכת חובש?
המ"פ: "לא יודע".
ש: האם לקח מכשיר קשר מיוזמתו?
המ"פ: "כן".
ש: האם לא הוצאת אותו לקורס חובשים?
המ"פ: "הוא יצא להשתלמות של יומיים בבא"ח".
ש: ידוע לך שהוא ביקש לצאת ולא הוציאו אותו?
המ"פ: "לא יודע".
הפתולוגית: סיבת המוות היא הקליע בראש
ראשונת העדים הבוקר הייתה ד"ר הדס גיפס, פתולוגית מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר, שהתייחסה לנתיחת גופת המחבל. ד"ר גיפס טענה כי המחבל היה בחיים כשהקליע הקטלני פגע בראשו. לדבריה, "דימום במוח מצביע על כך שלבו של המנוח עדיין היה בחיים כשהקליע פגע בראשו כי עדיין הגיע דם לאזור הזה". מוקדם יותר אמרה ד"ר גיפס: "חוות דעתי בסיכום שלה מפרטת את החבלות שנמצאו במנוח, כולל פציעת כניסת קליע ורסיסי קליעים אם נמצאו. בהמשך מפרטת חוות הדעת את סיבת המוות שהיא מעבר קליע דרך הראש ונזק מוחי".
הפתולוגית נשאלה מה מלמדים אותה הממצאים מחוות דעתה המקצועית לגבי שאר הפציעות של המחבל לפני הירי הקטלני. על כך היא השיבה: "יתר החבלות שנמצאו בגופו של המנוח לא היו קטלניות באופן מיידי ועם קבלת טיפול רפואי מתאים הוא היה נותר בחיים, גם ללא קבלת טיפול רפואי ייתכן שהמנוח היה בחיים".
עו"ד אייל בסרגליק מצוות ההגנה שאל את הפתולוגית בנוגע לתהליך קבלת הגופה. על כך השיבה ד"ר גיפס: "לא ידוע לי שהגופה הייתה בהקפאה לפני שהגיעה מצה"ל למכון. אמרו לי שעברו כמה ימים שבהם הייתה הגופה במקרר רגיל". ההגנה טענה שהגופה יצאה ונכנסה לקירור והקפאה, דבר שלא הובא לידיעת הפתולוגית מהמכון לרפואה משפטית.
על שאלת הסנגור בנוגע לירי עצמו ציינה הפתולוגית: "לגבי מספר יורים אין לי דרך לדעת, והדבר תלוי בבדיקת שרידי הקליעים ממעבדות אחרות. אם מדובר בפרק זמן של שנייה או שתיים בין היריות – לא ניתן לקבוע את הסדר שלהן. גם לאחר ירי בראש שמשתק את כל מרכזי הראש, הלב ממשיך לקבל כמה פעימות בודדות, ולכן אם המנוח היה נורה קודם בראש לא הייתי מוצאת את הדימומים שנמצאו בשאר חלקי הגוף שאינם במוח. לכן הירי בראש היה האחרון".
עו"ד בסרגליק שאל את הפתולוגית אם שמעה על "אפקט לזרוס" והיא השיבה שלא. הוא קרא מתוך "גוגל" והסביר שמדובר בהזזה בלתי רצונית של הרמת ידיים שמתרחשת אחרי מוות מוחי. "אני לא מכירה תופעה כזאת", אמרה ד"ר גיפס.
על השאלה האם יכולה להיות תנועה בגפיים אחרי מוות מוחי, השיבה הפתולוגית כי "אם הסנגור שואל אם המנוח היה בחיים ויתר הגוף פעל אז ייתכנו התכווצויות קטנות בשרירים, אבל אני מסייגת כי זאת תשובה לנוירוכירורגים שבקיאים בזה יותר ממני. יש אפשרות שהמנוח טרם מותו אף פגיעה בגוף לא אמורה לגרום שלא יוכל להזיז את ידיו לפני הפגיעה בראש. אם כוונת הסנגור להוכיח שהמנוח היה מת, לפני הירי, אז לא סביר שהוא הזיז את ידיו".
עדות המתעדים
בדיון במשפט בשבוע שעבר העידו הצלמים הפלסטינים, שתיעדו עבור ארגון "בצלם" את התקרית. צוות ההגנה במשפט הטיל ספקות באמינות הסרטונים שחוללו סערה, ותהה אם הם "בושלו בעריכה". אחד הצלמים, עימאד אבו שמסיה, העיד: "אחרי שצילמתי את הסרטון אמרתי לפעילת 'בצלם' שיש לי צילום חשוב, אבל אני בתל רומיידה – שטח צבאי סגור. לא שיניתי כלום בסרטון".
שבוע לפני כן הציגה התביעה סרטון שהראה כיצד אמבולנס עולה על הסכין שהייתה ברשותו של המחבל, ולאחר מכן אחד הנוכחים בזירה, שפניו לא נראות בסרטון, בועט בסכין לעברו של המחבל לאחר שזה כבר נורה למוות. לפני המשפט טען אזריה כי הוא ירה במחבל מחשש שזה יעשה שימוש בסכין.
התובע, סגן-אלוף נדב וייסמן, אמר במשפט: "יש טענה שהמחבל הזיז את ידו לכיוון סכין ליד ידו, אבל לנו נראה שהטענה הזאת היא טענת שקר. יש תיעוד ברור מאוד למיקומה של הסכין לפני הירי ואחרי הירי והיא רחוקה מידו של המחבל. תשובתו היחידה של הנאשם היא שהוא לא מאמין לסרטון של 'בצלם', אלא שהסכין מתועדת גם על ידי אחרים ונראה את זה לבית הדין".
אזריה, חייל בחטיבת כפיר, הואשם בחודש אפריל בהריגת המחבל עבד אל-פתאח א-שריף. לפי כתב האישום, ב-24 במרס "החייל התקרב למחבל בכמה צעדים, כיוון לראשו וירה כדור בודד מטווח קצר. את זאת ביצע הנאשם בניגוד להצדקה מבצעית ובניגוד להוראות הפתיחה באש". אזריה הואשם גם בהתנהגות שאינה הולמת.
בעדותו ציין החייל כי חשש שהמחבל הפלסטיני נושא עליו מטען משום שלבש מעיל ביום חם, ולאחר מכן סיפר כי חשש שיושיט יד לסכין וידקור חיילים. התביעה טענה מנגד כי המחבל היה מנוטרל ונשלל החשד שנשא על גופו חגורת נפץ, וכי גם הסכין הייתה רחוקה ממנו, כפי שניתן היה לראות בסרטונים קודמים מהזירה.
לפנייה לכתב/ת 
