הופחת הפיצוי לבנות הנרצחת על ידי בן זוגה

ב-2014 דקר אבנר טווק למוות את נאווה חן בתל מונד, ובנוסף ל-18 שנות מאסר הוא חויב בפיצוי 510 אלף שקל לבנות. הוא ערער על כך לעליון וזכה

עו"ד ידידיה בלויגרונדפורסם: 16.06.16 , 22:09

בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגיש אבנר טווק, שלפני כשנתיים דקר למוות את בת זוגו לשעבר נאווה חן, והורה על הפחתת הפיצוי הכספי שפסק המחוזי לשלוש בנותיה מ-510 אלף שקל ל-258 אלף שקל. ברוב של שניים מול אחד קבעו השופטים שהסכום אינו יכול לחרוג מהתקרה בחוק.

ב-22 באוקטובר 2013 המתין טווק לחן בחצר ביתה בתל מונד כשבידו סכין. כששבה הביתה הוא תקף אותה ודקר אותה על רקע רצונה לסיים את הקשר ביניהם. לאחר מכן הוא נמלט מהמקום והותיר אותה לדמם למוות. חן הותירה שלוש בנות מנישואים קודמים. במהלך המשפט הוגש "תסקיר נפגעי עבירה" שתיאר את הנזק הנפשי הקשה והמורכב שנגרם לכל אחת מהבנות בעקבות הרצח.

העסקה

הריגה בלבד: עסקת טיעון לרוצח נאווה חן

נעמה כהן פרידמן

הפרקליטות ניהלה מו"מ עם אבנר טווק, שדקר למוות את בת זוגו בתל מונד. הטיעון לעונש יהיה פתוח. המשפחה זועמת: "הם רוצחים אותה בשנית"

הריגה בלבד: עסקת טיעון לרוצח נאווה חן

במסגרת עסקת טיעון שבה הודה בהריגה גזר בית המשפט המחוזי על טווק 18 שנות מאסר וכן פיצוי של 170 אלף שקל לכל אחת מהבנות, ובסך הכול 510 אלף שקל. טווק הגיש לעליון ערעור על גובה הפיצוי וטען שחוק העונשין קבע סכום מקסימלי של 258 אלף שקל כפיצוי לנפגע עבירה, ולא ניתן לחרוג מסכום זה אף אם מדובר בכמה נפגעים.

לדבריו, קביעה כי התקרה שבחוק מתייחסת לכל אחד מנפגעי העבירה תרוקן מתוכן את הרציונל העומד בבסיסו ותהפוך את המשפט הפלילי למשפט אזרחי בפועל. קביעה כזו גם תוביל לפגיעה קשה בנאשמים אשר עלולים להיות מחויבים בסכומים של מיליוני שקלים ללא קשר למצבם הכלכלי.

שופטי ההרכב בעליון נחלקו בדעותיהם. דפנה ברק-ארז, שכתבה את דעת הרוב, ציינה שיש להבחין בין קורבן העבירה הישיר לבין הוריו וילדיו כנפגעים משניים. לדבריה, הסדר הפיצוי לנפגע עבירה מהווה פשרה בין שני שיקולים מנוגדים – הרצון להקל על הנפגע בקבלת פיצוי על נזקיו מחד, והכרה במגבלות ההליך הפלילי שבו לא מתקיים בירור ממשי של היקף הנזק מאידך.

על פי היגיון זה, יש להחיל את התקרה הקבועה בחוק ביחס לכל קורבן עבירה, כך שזו לא תשתנה בהתאם למספר הקרובים שלו. השופטת ברק-ארז הוסיפה שפרשנות שלפיה ניתן לפסוק פיצוי בגובה התקרה שבחוק גם לכל אחד ואחד מקרובי קורבן העבירה הישיר, ללא בירור הנזק שנגרם להם, אינה הגיונית ו"חותרת תחת התפיסה המקובלת במשפטנו לפסיקת פיצויים".

בהקשר זה הדגישה השופטת שהפיצוי לנפגע במסגרת ההליך הפלילי לא נועד להחליף את ההליך האזרחי, והנפגע עדיין יכול לתבוע פיצוי על הנזק המלא שנגרם לו בתביעה אזרחית רגילה. היא סיכמה כי "הלב יוצא אל בנותיה של המנוחה", אולם ההליך הפלילי אינו יכול להפוך למסגרת רחבה של פסיקת פיצויים ללא בירור ממשי של היקף הנזק שנגרם.

לפיכך התקבל הערעור בחלקו ונקבע כי סכום הפיצוי הכולל לשלוש הבנות יהיה בגובה התקרה שבחוק – 258 אלף שקל ויחולק ביניהן שווה בשווה. השופט אורי שוהם הצטרף לפסק דינה של השופטת ברק-ארז.

השופט אליקים רובינשטיין סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את הערעור, שכן לגישתו תכלית החוק היא להעניק סיוע ראשוני לנפגעי העבירה, ולכן יש לקבוע כי תקרת הפיצוי תחול ביחס לכל אחד ואחת מהם.