אליס קופר בהופעה: אליס בארץ הקלישאות
יתכן שאליס קופר הגיע להופעה בישראל באיחור של כמה עשורים, אבל מאז השיא הוא מתמיד לשמור על אותה הרמה ונמנע מנפילות גם ברעננה. המעריצים הלא רבים שהתאספו לצפות ברוקר בן ה-68 קיבלו את המופע הרגיל, המהודק והחוזר על עצמו שלו, ולכן הם יכולים לצאת קצת מאוכזבים
אל הופעה של אליס קופר בישראל 2016 יש לגשת בזהירות. גם אם האינסטינקט הראשוני של רובנו קורא לבטל את ההופעה כעוד אקט גריאטרי שמגיע לכאן בערך 20 שנים מאוחר מדי, סנדק השוק-רוק עדיין נחשב אגדה בקרב קהלים מסוימים. אלו - לפחות כפי שהעידה הנוכחות הלא גבוהה אמנם אך אחידה בהווייתה אמש (ה') באמפי פארק רעננה - עדיין שומרים לו חסד נעורים. כלומר, נעורים שלהם, כן? וגם אלו, אם לומר את האמת, חלפו מזמן.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
מלך הפארק: אלטון ג'ון ריגש בלי להתחנף
כריס קורנל בישראל: יודע מה הקהל צריך
הדיוק הזה, בשילוב עם כמויות הקאמפ, התנועות המתואמות אה לה-הייר מטאל בנד גנרית מודל 86', וסאונד שכולו נזק מוחלט לעור התוף (ברצינות עכשיו - חזק לא בהכרח אומר צורם, מה זה היה הדבר הזה?), לא הותירו לכל סוג של תחושה לחלחל. כל העסק הרגיש קצת שטוח, משוחק. הופעה על אוטומט.
ואף על פי, קשה להגיד שקופר לא הוציא את רוב הקהל מרוצה - גם אם לא בתחושה שהוא ראה אמש את הופעת חייו. משהו באנרגיה של ההופעה התרומם דווקא לקראת סופה, עם שילוש מצוין של "Ace Of Spades" (מחווה ללמי קילימסטר, סולן מוטורהד, שמת לפני מספר חודשים, אחריה באו גם גרסאות לשירים של דיוויד בואי וקית' מון), "Eighteen" וכמובן "School's Out".
האחרון, אגב, באמת יכול היה להוות רגע שיא, אלמלא עקב אחריו הדרן בדמות "Elected". כן, האימאג' של אלפי בועות סבון, קונפטי, פירוטכניקה וכדורי ענק, לצד המחווה לפינק פלויד והתחושה הזה שרובנו ננצור לנצח - של יציאה לחופש גדול ואינסופי, יכלו לשלוח את הקהל הביתה בתחושת עילוי קלה. כאילו שמבעד לרוטינה קבועה ואובר משוחקת, היינו שותפים לרגע הופעות נדיר. אלא שקופר בחר לסגור את ההופעה דווקא עם שיר שכולו ביקורת על פוליטיקאים, כשמאחוריו ומצדדיו מתקוטטים להם שניים בדמותם של הילארי קלינטון ודונאלד טראמפ. לפעמים פחות זה יותר, אליס, וזו בדיוק הנקודה.
וזה בסדר, כל הטרלול האובר דרמטי שרץ כבר שנים על הבמה של א' קופר תמיד לווה בקריצה, באמת לא צריך לקחת שום דבר ברצינות. אבל מכאן ועד להישאר נאמן באופן מוחלט לצליל, עיבודים וגישה שהיו פופולריים ולגיטימיים לפני יותר מדי עשורים - יש הבדל גדול. אליס קופר הוא דמות איקונית, אין ספק, והוא גם הכניס שלושה-ארבעה שירים גדולים לפנתיאון הרוק, על כך אידיוט מי שינסה לערער. כפרפורמר, את מה שהוא יודע לעשות הוא גם היום עושה היטב וברמת מיומנות גבוהה. השאלה שצריכה להישאל כאן היא האם מה שהוא יודע לעשות צריך וראוי להיעשות גם היום. וזה לא בטוח בכלל.
