"סוכן וחצי": הומור נמוך עם אופציה לגבוה
הסטנד-אפיסט קווין הארט לא מתבייש במימדיו הצנועים (163 ס"מ בסך הכל). להיפך, הוא מפיק מכך את המירב בקומדיות אקשן לצד גברתנים חסונים וגבוהים ממנו. כך גם ב"סוכן וחצי" בו הוא יוצא להרפתקה עם דוויין ג'ונסון הענק. התוצאה המתקבלת מהחיבור בין השניים - ממוצעת
הקומדיה "סוכן וחצי" ("Central Intelligence") היא דוגמא נוספת לסוג הקומדיות בהן מתמחה קווין הארט. קומדיות פעולה במתכונת של "באדי מובי" על פי המסורת שעוצבה בשנות ה-80: "נשק קטלני" (1987) "מרדף חצות" (1988) ובעיקר - כמודל רלוונטי לסרטיו של הסטנד-אפיסט האפרו-אמריקני - "48 שעות" (1982), בכיכובם של אדי מרפי וניק נולטה. הקומדיה של הארט מתבססת על הניגוד הברור בינו ובין השותף המתחלף שלו. המאותגרות האנכית שלו (163 ס"מ) מהווה נקודת מוצא לבחירת הפרטנר.
ב"יוצאים לסיבוב" (2014) והמשכו "נראה אותך שוטר" (2016) הוא בתפקיד הנקניק שרוצה להיות - ולאחר מכן הופך להיות - שוטר, כשמולו אייס-קיוב בעל המראה המאיים והטמפרמנט העצבני (תכונות המפצות על הפרש גבהים לא משמעותי של עשרה ס"מ). ב"נראה אותך אסיר" (2015) הוא חננה המתחזה לקרמינל קשוח ומדריך בהלכות קשיחות ברוקר פחדן ולבנבן שעומד להיכנס לכלא (וויל פארל, 191 ס"מ). מובן, אם כן, שזו הייתה רק שאלה של זמן עד שתגיע קומדיה של הארט שבה יתייצב מולו הר השרירים השחום וחיוך הקולגייט הזורח המוכר כדוויין ג'ונסון (196 ס"מ).
את הגימיק הזה ראינו, כמובן, כבר ב"תאומים" (1988) קומדיית הפעולה בכיכובם של ארנולד שוורצנגר ודני דה ויטו. שם, אגב, פער הגבהים המשמעותי יותר (147 ס"מ של דה ויטו מול ה-188 של שוורצנגר) הקנה לקומדיה הבינונית ההיא גוון גרוטסקי, שכאן - עם כל הרצון הטוב - חסר.
אז ראינו את השניים יחד בכרזה של הסרט. גרסה כזו או אחרת שבה שתי הדמויות מחזיקות אקדחים, אבל הארט מגיע לגובה החזה של ג'ונסון. צחקנו צחוק גדול (כמובן). וחוץ מזה, יש עלילה? יש בדיחות? או שאפשר להסתפק בגימיק? התשובה צפויה למדי: מדובר בקומדיה סבירה שתצחיק את חובבי ההומור של הארט. הוא כבר עשה סרטים פחות מוצלחים (ומן הסתם עוד יעשה), ולכן מי ששוקל ללכת לסרט כי הארט משחק בו, צפוי, מן הסתם, ליהנות.
בפרולוג מוצגים שני הגיבורים - קלווין ג'וינר (הארט) ורובי ווירדיקט (ג'ונסון) בשנתם האחרונה בתיכון במרילנד. שניהם נמצאים בשתי קצוות הספקטרום של הפופולאריות, אבל לא באופן שהייתם מנחשים. ג'וינר הוא הכוכב האהוב של בית הספר, נערץ על ידי התלמידים והמורים כאחד, ומי שכולם צופים לו עתיד מזהיר. ווירדיקט (משחק לשון לא מתוחכם במיוחד) הוא ג'ונסון, שראשו הוצמד דיגיטלית לגופו הכבד אך קליל התנועה של סייון קלפי (המככב בשירות שיתוף קבצי הווידאו Vine). הוא מוקצה מבחינה חברתית, קורבן להתעללויות המונעות מהשילוב בין משקל עודף, אופי עדין, ונטייתו לשיר במקלחת בעוד משמניו מקפצים.
אקט של התעללות פומבית, ומעשה קטן של חסד אותו מבצע ג'וינר, מכינים את התשתית לקראת המפגש המחודש בין הדמויות עשרים שנה מאוחר יותר. ג'וינר לא ממש הגשים את הבטחת נעוריו. הוא עובד כרואה חשבון עם קריירה מדשדשת וצעירים שעוקפים אתו בדרך לקידום. כל מה שנותר מימי הזוהר היא אשתו מגי (דניאל ניקולט), אהובתו מאז ימיו כזכר אלפא. אך הכל עומד להשתנות כשייפגש עם האדם שפנה אליו בפייסבוק והקרוי בשם בוב סטון.
סטון (די דומה ל"דה רוק") הוא שמו החדש של ווירדיקט, שהפך לאחר שש שעות מכון כושר יומיות, כפול עשרים שנה, למכונת לחימה בשירות ה-CIA. הבדיחה שתרוץ לכל אורך הסרט היא שמתחת למעטה הפלדה, סטון הוא עדיין ווירדיקט. הוא אומנם יודע לפרק עצמות של גדוד גברים שלם, אבל הוא גם נותר רגיש ועדין, ובעיקר מי שנושא את צלקות העבר.
מעטה השרירים הוא פיצוי יתר, ציפוי לערמת מרשמלו ענקית. עבורו ג'וינר נותר כפי שהיה - מושא להערצה, מושלם בכל מעשיו, ומי שלא מסוגל לטעות בדבר. הפער בין המראה והיכולת לבין הנער השמן והפגוע המסתתר בתוכו מהווים את נקודת הזכות העיקרית של הסרט - גם אם הבדיחה הזו נחלבת שוב ושוב.
מובן שהמפגש עם סוכן ה-CIA יטלטל את חייו של רואה החשבון. מתברר שסטון נרדף על ידי הארגון שאליו הוא שייך. סטון, כך נטען בפני ג'וינר, יצא מכלל שליטה וחיסל את השותף שלו. מכאן מתחיל מהלך עלילתי גנרי של הצמד שאחריו רודפים כוחות, בעודם מנסים להסתדר יחד, להתגבר על הרודפים, ולפתור את התסבוכת שאליה נקלעו. הסרט כולל מפגש עם כמה שחקנים חביבים (איימי ראיין, ארון פול, ג'ייסון בייטמן), ואלמנטים קונספירטיביים שאין סיבה מיוחדת לזכור אותם גם במהלך הסרט.
בינוניותו של הסרט היא סוג של מחמאה, או לחילופין עקרון מנחה עבור הקהל שלא מחפש יותר מזה. הוא לא שוקע לתהומות של הומור הפרשות, כמו לא מעט קומדיות עכשוויות. יש בו רמה מסוימת של פיתוח דמויות (שום דבר שמתקרב ל"בלשים בע"מ"), ויש בו את קצב הדיבור א-לה-אדי מרפי כסוג של אקשן, ואת האקשן כהומור נטול משמעות פיזית. הבמאי (שהוא גם אחד משלושת התסריטאים) רוסון מארשל ת'רבר כבר עשה סרטים טובים יותר ("דודג'בול" מ-2004) ורעים יותר ("אנחנו המילרים" מ-2013). בקיצור, עוד יום במשרד.
"סוכן וחצי" (ארצות הברית) - במאי: רוסון מארשל ת'רבר. שחקנים ראשיים: קווין הארט, דוויין ג'ונסון, ג'ייסון בייטמן, איימי ראיין וארון פול. אורך הסרט: 114 דקות.
