הבירות עפו כמו ממטרה: עם הקהל האירי בפאב. צפו

אם אופ"א הייתה מארגנת אליפות מקבילה בין האוהדים ביורו - לא במכות, את זה הם עושים ספונטני - האירים היו רצים חזק מאוד לתואר. הם קולניים יותר מכולם, מחזיקים ברפרטואר עמוק של שירים ובעיקר לא מפסיקים לשאוג לשנייה, והכל בלי שמץ של אלימות. הקבוצה האהובה על אוהדי אירלנד: בירה גינס. קבוצה שנואה: אנגליה.

הירוק האירי שוטף את רחובות בורדו בימים האחרונים לקראת המשחק הסופר-חשוב מול בלגיה, ואלפים עדיין זורמים בדרך, לפחות לפי מה שטוענים האוהדים. בינתיים, התאספו מאות - כמה מפתיע - לפאב אירי במרכז העיר כדי לראות את הקרב של האי הבריטי בין אנגליה לוויילס. בשולחן לידי יושב אירי בן 20 פלוס ולידו חמש כוסות בירה מלאות. "למי כל זה?", אני שואל. "לי", הוא עונה בלי למצמץ.

(צילום: עוז מועלם)

(צילום: עוז מועלם)

(צילום: עוז מועלם)

האנגלים עולים למגרש וזוכים לשריקות בוז מהדהדות. "England's going home", שרים האירים בלעג, בפרפרזה על "Football's coming home" של אנגליה. וויילס מקבלת תשואות והאירים קוראים בשמו של גארת' בייל. השער של כוכב ריאל מדריד מרים את הפאב והבירות עפות כמו ממטרה לכל כיוון. האירי עם חמש הכוסות נשאר רק עם שתיים עד למחצית.

(צילום: עוז מועלם)

(צילום: עוז מועלם)

ג'יימי וארדי משווה ומשתיק לגמרי את האירים, שטוענים לנבדל ומתווכחים עם השופט על המסך. אחר כך סטרידג' מרשית בדקה ה-91 והאירים שוב בדממה קלה, עד שהם נזכרים שהמשחק שלהם בכלל נגד בלגיה וחוזרים לשיר. "באנו להיות פה עד הסוף", אומר לי אוהד בן 62 ומראה מיילים. "תסתכל, הזמנתי מלונות ל-30 יום. אנחנו נהיה הפתעת הטורניר. תרשום: אירלנד היא הלסטר של היורו".

חזרתי לשולחן של האוהד עם חמש הבירות. הן נגמרו. גם האוהד. עד העונג הבא.