פרידה מענק הקרח
בישראל לא רבים מכירים את שמו, אבל השבוע הלך לעולמו אחד מגדולי הספורטאים בכל הזמנים, גורדי האו, האיש שמעמדו היה דומה לאלו של כל השמות הנצחיים. על האיש שאמו חטבה עצים בזמן שקיבלה צירים, והפך לסמל לקשיחות ואיכות בהוקי קרח, משנות ה-40 ועד ה-80
סידני קרוסבי (28) ניפח השבוע את המעמד האגדי שהוא הולך ומפתח בעולם ההוקי קרח, כאשר הוביל את פיטסבורג פינגווינס לאליפות עם 2:4 על סן חוזה שארקס בסדרה הגמר. הפנומן הקנדי מחזיק כעת בשתי אליפויות, שתי מדליות זהב אולימפיות ועוד זהב אחד מאליפות העולם בשנה שעברה. השנה הוא גם הוכתר למצטיין של הפלייאוף, ונראה שהוא מסוגל להוסיף בקלות עוד תארים לרשימה. רק מה? הוא עדיין לא גורדי האו. אולי גם לא יהיה.
עד כמה שקרוסבי מתעלה בענף, ישנם מיתוסים שאי אפשר להשתוות אליהם. ביום שישי שעבר האו, "מר הוקי", הלך לעולמו בגיל 88, יומיים לפני המשחק האחרון בגמר הפלייאוף, ובכל העולם התאבלו על אחד הענקים האמיתיים.
זה עולם מוזר. אולי כאן בישראל השם שלו לא יאמר דבר לרוב האנשים, כולל אוהד הספורט, אבל מדובר באדם שרק אזכור שמו מעביר רטט בלבבות של מיליוני אמריקאים, קנדים ועוד חובבי הענף. הוא היה אחד מהספורטאים מהמדרגה הגבוהה ביותר, מהפנתיאון. כן, עבור רבים מותו התקבל באותה צורה של הפרידה ממוחמד עלי. בהלווייתו שנערכה ביום רביעי, גיבור הוקי קרח אחר, וויין גרצקי, היה אחד מנושאי הארון.
למי שלא הכיר, האו היה כוח משמעותי בליגה, מן הסתם, אבל לא לתקופה של כמה שנים חזקות שהותירו רושם. קשה להאמין לכך, אבל האו הוא השחקן היחיד בתולדות ה-NHL ששיחק בליגה במשך חמישה עשורים שונים. זו לא בדיחה. חמישה עשורים. בגיל 16, בשנת 1944, דטרויט רד ווינגס החתימו את שחקן ההתקפה המדהים שהפגין שילוב של יכולת חד פעמית וכוח פיזי. אחרי שעבד במפעל למטוסים במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא ערך בכורה בקבוצה ב-1946, ושיחק שם 25 עונות מרהיבות. הוא אמנם פרש בתחילת שנות השבעים, אך חזר לעונה אחת אחרונה בהארטפורד וויילרס ב-1980, מה שהוסיף לו עוד עשור לרשימה, לפני שבאמת פרש בגיל 52.
שש אליפויות, שישה תארי MVP של הליגה, 23 הופעות באולסטאר, ועוד המון שיאים – כולל אחד מופרך במיוחד: 2,592 נקודות בעונה הסדירה במשותף עם בנו מארק (בעצמו שחקן היכל התהילה), הכי הרבה
לצמד אב ובן. הוא לא היה השחקן המוביל בתולדות הרד ווינגס. גורדי האו היה הרד ווינגס.
לא פלא שהוא יצא כזה. הוא נולד בחווה, ילד שישי מבין תשעה, וסיפר כי אמו חטבה עצים בזמן שחשה את הצירים לפני לידתו: "היא הרתיחה קצת מים לבדה, חתכה את חבל הטבור וחיכתה שאבי יחזור". הקשיחות שלו סימלה אותו לאורך כל הדרך, ועד היום מוכר בענף המונח "שלושער גורדי האו" – משחק בו שחקן מבקיע, מוסר אסיסט ונכנס לקטטה. אותה קשיחות התבטאה לפני שנתיים, כאשר איבד את היכולת ללכת ואת רוב יכולת הדיבור לאחר שבץ, אבל לאחר טיפול נסיוני בתאי גזע החלים כמעט לחלוטין.
הוא היה אישיות, אדם משעשע ופופולרי, אחד שאהב את המשחק ולהיות אהוב ע"י הקהל. דורות על גבי דורות של שחקנים גדלו עליו. והעצב שטף את הענף עם מותו. הטוויטר התמלא בהספדים.
האגדה מספרת שחצי מהילדים בעיר הולדתו בקנדה נקראו על שמו לאורך השנים. אבל לא צריך אותם כד להנציח את הענק הספורטיבי הזה.
לפנייה לכתב/ת 
