אם לתשעה שחזרה בשאלה התחתנה עם בת זוגה
אולי קשה לנחש במבט ראשון, אבל ליאת צברי, הכלה המאושרת שהתחתנה בסוף השבוע עם בת זוגה מעיין לוי, הייתה עד לא מזמן חרדית, נשואה לגבר ואם לתשעה. עכשיו היא מספרת על 20 שנה של חיים בהכחשה ("פעלתי כמו רובוט, הייתי חייבת להשתחרר"), ועל חיי הנישואים הטריים עם 11 ילדים משותפים
אולי קשה לנחש במבט ראשון, אבל ליאת צברי, הכלה המאושרת שהתחתנה בסוף השבוע עם בת זוגה מעיין לוי, הייתה עד לא מזמן חרדית, נשואה לגבר ואם לתשעה. עכשיו היא מספרת על 20 שנה של חיים בהכחשה ("פעלתי כמו רובוט, הייתי חייבת להשתחרר"), ועל חיי הנישואים הטריים עם 11 ילדים משותפים.
הפכנו לחרדים, אבל היה ה'עניין הקטן הזה'
יום חמישי האחרון, מוקפות בחברים, בני משפחה ו־11 ילדים נרגשים, צעדו אל החופה ליאת צברי ומעיין לוי מכפר-יעבץ, ונשבעו אמונים זו לזו. אבל זו לא עוד מסיבת נישואים של זוג נשים, שכן ליאת, אם לתשעה ילדים, הייתה עד לא מזמן נשואה לגבר, וחרדית.
רגע אחרי שהחופה מסתיימת, הילדים, שעד אז עמדו בשקט מופתי, מתרוצצים ברחבי הווילה הקטנה במושב בשרון שבה מתקיים האירוע. ילדיה של ליאת, מהגדול בן ה-21 ועד הצעיר בן ה-8, לבושים כולם חולצות לבנות ושמלות חגיגיות. הם רוקדים, מחבקים כל אורח ומנופפים לי לשלום. כשאני שואלת את אחד מהתאומים בני ה־5 של מעיין איך הוא מרגיש, הוא קופץ כמה קפיצות וצועק: "אני מתרגש ושמח!"
ליאת בת ה-40 ומעיין בת ה-38 צוחקות ורוקדות. אבל אפילו ביום שבו הן אמורות להיות במרכז העניינים, הן לרגע לא יוצאות מ"מצב אמא": זה רוצה לאכול, זה רוצה תשומת לב, וזו רוצה ללבוש בגד ים ולקפוץ לבריכה לשחייה לילית. לירח דבש מפנק הן לא ייצאו, זה לא חלק מהלו"ז כשיש 11 ילדים לטפל בהם. אבל הן לא מתלוננות, להפך. כשאני שואלת אותן איך התחושה אחרי, הן רק אומרות שזה הערב המאושר בחייהן: מעיין קשרה קשר עם אהבת חייה, אבל בשביל ליאת, זו גם חגיגה של יציאה לחופשי.
המשיכה לנשים?
"בדיוק. אני נמשכת לנשים מאז שאני זוכרת את עצמי בערך, זה אפילו לא משהו שהייתי צריכה לחשוב עליו יותר מדי. פשוט ידעתי, בלי סיבוכים. היה דיסוננס. מצד אחד ידעתי שזה אסור, ומצד שני, התנסיתי. אמא שלי תמיד חשדה, היא ראתה אותי יוצאת עם חברות והייתה מבינה שהן יותר מסתם ידידות. לא היה קשה 'לראות עליי'. אני מצדי לא יצאתי מהארון, והיא לא פתחה בפני את מה שהיה ברור לשתינו".
"חיים של מישהי אחרת"
כשליאת הגיעה לגיל 18, החליטו הוריה לחתן אותה כמה שיותר מהר. "אמא שלי חשבה שלהתחתן יגרום לי להפסיק לעשות שטויות עם בנות", מסבירה ליאת. "היא חשבה שכולן מתנסות בגיל הזה, בטח בפנימיות. הרי היינו מוקפות בבנות, מה יותר הגיוני מזה? אני מצידי, חשבתי שאולי זה באמת הפתרון, אולי זה מה שיתקן אותי. חודש מהיום שנפגשנו כבר התחתנו. אמנם לא נמשכתי לבעלי, לא רגשית, בטח לא גופנית, אבל המוח פעל על אוטומט. כמו רובוט".
"הוא ידע שהיו לי קטעים עם בנות לפניו, הוא אפילו הלך לשאול רב לפני החתונה אם מותר לו להתחתן איתי. הרב הרגיע אותו, אמר לו שזה שטויות ושיכנע אותו ללכת על זה. הוא אמר שעם הנישואים תגיע גם המשיכה. אבל היא מעולם לא הגיעה".
איך הצלחת להחזיק מעמד במערכת היחסים הזו?
"הדחקתי כדי לעמוד בנורמות החברתיות של הקהילה שלי. פעלתי על אוטומט".
אפשר לפעול 20 שנה על אוטומט?
"גם אני שואלת את עצמי. אולי יש לי כוחות יוצאי דופן. כשרק התחתנו עוד היו קצת מחשבות, אבל אז מגיע הילד הראשון, ואז השני, והשלישי, ואין זמן יותר לספקות. פתאום אין לך יותר זמן לחשוב על עצמך ועל הצרכים שלך. יש מיליון פיות להאכיל, דברים לטפל בהם, ואין דקה להרהר ב'מה היה קורה אם'. אבל הדברים ביעבעו מתחת לפני השטח. זה עדיין היה שם".
ומתי דברים השתנו?
"לפני כמה שנים התחלתי לעבוד בחנות פרחים. שוב נחשפתי לעולם הלסבי. אם עד אז כל מה שהיה לי עם בנות היה התנסות מהוססת כזו של נערות צעירות שעדיין לא ממש מגדירות את עצמן, פתאום ראיתי נשים ששלמות עם עצמן. הן חיות את החיים שלהן, לא את החיים שאחרים תיכננו להן. הרגשות האלו ביעבעו והרגשתי שאני מגלה את עצמי מחדש".
ומה גילית?
"גיליתי שאני חיה חיים של מישהי אחרת. שאני נשואה ונאמנה לאדם שאני לא קשורה אליו בשום צורה, ושאני צמאה לאהוב באמת, כמו שהן חיות. לא חשבתי שאפשרי פשוט לקחת את הדברים וללכת אמרתי לעצמי שכשאהיה בת 50 אצא מהבית ואחיה את חיי, כשהילדים יתבגרו והעזיבה שלי לא תגרום להם נזק".
מאיזה נזק חששת?
"חששתי שזה יהיה טראומתי בשבילם, שהמשפחה תתנכר אליי, שיסתכלו עליי כמו על איזו מסכנה, מצורעת, לא נורמלית. הייתה לי חברה טובה בחנות, דיברתי איתה על הנושא המון, חלקתי איתה את הפחדים שלי, והיא עזרה לי להבין שלא משנה מתי אעשה את הצעד, יהיה פיצוץ, אז עדיף לגמור עם זה כבר".
המיאוס מחיים של שקר והדחקה גברו על הפחד של ליאת, ובתוך שנה מאז שהתחילה לעבוד בחנות הפרחים וגילתה את עצמה מחדש, היא עזבה את בעלה. "הבנתי שאני פשוט צריכה להשתחרר מהכלוב הזה שבניתי לעצמי", היא מספרת. "זה קרה במקביל לזה שמערכת היחסים עם הגרוש שלי הידרדרה. הוא היה לחוץ מאוד מזה שאני עובדת בקרבת לסביות, בכל לילה הוא היה מסתכל עליי בפרצוף מאוכזב וחשדני. הבנתי שאני לא יכולה לחיות עוד הרבה זמן בצורה כזו. הבנתי שאני לא נמצאת במקום שאני צריכה להיות בו. שאני חיה בשקר".
ואיך הוא הגיב להכרזה שלך?
”היו כמה פעמים במהלך השנים שביקשתי ממנו לעזוב, והוא מעולם לא הסכים. הוא, מבחינתו, תמיד אהב אותי, הוא חשב שזה יעבור ויירגע. אבל מה שנגמר במהלך השנים במריבה וחזרה מהירה לשגרה, הסתיים הפעם ברבנות. קצת לפני שהתגרשנו היתה ביננו הסכמה שהדברים לא יכולים להמשך כמו שהם. הוא הסכים שנסגור דברים יפה, אבל איכשהו, יום למחרת, הוא התחרט. אחרי חודש היה פיצוץ, ואחריו הוא כבר נאלץ לעזוב את הבית. בתוך חודש מהעזיבה שלו, היינו גרושים".
"האושר חזק מהפחד"
שבועות ספורים בלבד מהיום שבו חתמה ליאת על הגט, היא פגשה לראשונה את מעיין. "חברה משותפת הכירה בינינו", מספרת ליאת. "זו פגישה שאני מתענגת עליה כבר שלוש שנים. הכל היה שונה. ממקום קר כזה, אוטומטי, נכנסתי לקשר עם אהבה, דאגה, הדדיות, שיחות ארוכות. ככל שעובר הזמן זה רק מתעצם והופך יותר ויותר עמוק. זה רק מעמיק בי את ההבנה שעשיתי את הדבר הנכון, בדיוק בזמן הנכון, כדי לפגוש את אהבת חיי".
איך הילדים הגיבו לכל השינויים?
”הם קיבלו את הדברים בצורה הכי מדהימה שיכולתי לצפות. ידעתי שהגירושים יהיו קשים, אבל הם היו הרבה פחות קשים משדמיינתי. חלקם קפצו על הרכבת ממש כשסיפרתי להם שאני יוצאת בשאלה, ויצאו יחד איתי. חלק נשארו דתיים, וכיבדנו את זה. כולם בסופו של דבר עברו לחיות כחילונים במהלך השנה הראשונה לגירושים שלנו, אבל כשהם עוד היו דתיים הקפדנו לא להדליק מכשירי חשמל בשבת, ולתת להם את כל המרחב לעשות את הבחירות האישיות שלהם".
הם קיבלו את הזוגיות החדשה עם מעיין?
"חשבתי שהילדים יהיו נבוכים, שיתביישו בי, אבל מה שקרה היה לחלוטין הפוך. הילדים לקחו את היציאה מהארון בקלות, ואני מרגישה שהם אפילו גאים בי. במיוחד הבנות, הן מדברות על זה בחופשיות בבית הספר, ומשוויצות באמא שלהן. הבנים קצת יותר שקטים, פחות מתעסקים בזה, אבל גם הם קיבלו את זה בצורה מדהימה. הם אוהבים את מעיין ממש כמו אמא ביולוגית, והיא אוהבת אותם כמו את הילדים שלה".
למעיין בת ה-38 שני ילדים ביולוגיים משלה, תאומים בני 5, אותם ילדה במשותף עם גבר הומו. "אני לא בארון מאז גיל 16 בערך", אומרת מעיין. "רציתי ללדת ילדים במנותק ממערכת יחסים, אבל היה חשוב לי שתהיה להם דמות אב. הזוגיות הגיעה בהמשך".
אבל לא הכל ורוד. אמה של ליאת, כמו גם רוב בני משפחתה, לא הגיעה לחתונה של בתה. "זה מאוד קשה לה", מסבירה ליאת. "קשה לה עם מעיין, קשה לה איתי. בהתחלה היא לא הייתה מגיעה אלינו הביתה, ולא הייתה מרשה לי להגיע אליה הביתה עם מעיין. ממש לאחרונה נפתח איזה סדק. למסיבת יום ההולדת שלה הגענו ביחד, והן אמרו שלום אחת לשנייה, והתחבקו. ועדיין, בתוך תוכה היא לא שלמה עם הבחירות שלי. לחתונה היא לא הגיעה, היא אמנם שלחה לנו ברכה, אבל אמרה לי שלא תצליח רגשית להיות שם. קשה לה".
מה עם שאר בני המשפחה?
"חלק מהאחים שלי מתייחסים אליי בצורה רגילה. אחותי הגיעה לחתונה שלנו, וגם הקריאה בחופה ברכה שאמא כתבה לנו. גם שני אחים שלי הפתיעו ובאו לכמה דקות לומר מזל טוב".
החשיפה, מספרת ליאת, לא פשוטה לה, אבל משמעותית. "רציתי להיחשף רק למקרה שיש מישהי שם שקוראת את זה, ונמצאת במצב שאני הייתי בו", היא מסבירה. "חשוב לי להעביר את המסר, שהאושר והרווחה האישיים חזקים יותר מכל פחד. אם מישהי נמצאת במקום הזה, שלא תפחד לקחת את החיים שלה בידיים. זה פשוט שווה את הכל".
לפנייה לכתב/ת 
