צפו בקהל הכי טוב ביורו
40 אלף אלבנים שהגיעו לאצטדיון של ליון השתיקו לגמרי את הרומנים וסיפקו תצוגת עידוד בלתי נשכחת. לנו נשאר רק לקנא
1:00 בלילה, ליון מנומנמת מזמן, אין אנשים ברחובות, גם לא רכבים, אפילו לא זוגות שפוסעים ברומנטיקה על הגשר שליד הנהר. גם אחרונת המוניות כיבתה מונה. אבל כשמתקרבים למרכז, אם מצליחים להגיע בין שלל הפיתולים, נשמעים הדים של שאגות שמחה וצופרים. אוהדי אלבניה לא רוצים להתעורר מהיום המאושר בחיי הנבחרת שלהם, אז הם פשוט לא הלכו לישון. האושר, אין לו סוף.
אז אלבניה אולי אפילו לא תעלה לשמינית הגמר (היא תצטרך להמתין לבתים האחרים) אבל אירופה יכולה להתחיל לספור את הכדורגל האלבני ובוודאי את האוהדים שלה, שנכון לאתמול טוענים לתואר הקהל מספר אחת בטורניר. הכמות הייתה בלתי נתפסת, כמעט 40 אלף אלבנים היו באיצטדיון היפהפה של ליון והשתיקו לגמרי את הרומנים, בעצמם קהל לגמרי לא רע. רובם כמובן מגיעים מצרפת עצמה, שמלאה במהגרים אלבנים. תרבות העידוד שלהם היא חוויה בפני עצמה, והווליום מגיע לדציבלים שקוראים אתגר על איכות הסביבה. "זה היום המאושר בחיי", צורח אלבני מזוקן בן 60 פלוס ולא מפסיק לבכות, "הראינו לאירופה מי אנחנו. אף אחד לא ישאל יותר מי זו אלבניה! המדינה באקסטזה והלב שלנו מתפקע מאהבה. אני אזכור את המשחק הזה כל חיי".
ראיתי עיתונאים אלבנים מתחבקים אתמול עם השחקנים שלהם, וקינאתי. בקרוב אצלנו?
לפנייה לכתב/ת 
