ידעתי שהוא נשוי ובגלל זה רציתי אותו
"אם אהיה כנה עם עצמי עד הסוף, זה נוח לי שזה אף פעם לא יבשיל. יש בזה משהו ששומר עליי מהדבר הגדול ומשנה החיים הזה שנקרא זוגיות או נישואין. אני מסתכלת על הנשואים סביבי וזה נראה כאילו שהם חיים ליד, כאילו שהם לא באמת חיים"
מהרגע בו נעמה פנתה לקבוע פגישה ועד רגע המימוש שלה, עברו ארבעה חודשים. בכל פעם היא התקשרה, ליקטה פרטים, התעניינה, סיפרה קצת על עצמה ואמרה שהיא תחשוב על זה. היה ברור שיש שם משהו שמקשה עליה, גורם לה לעשות רק חצי צעד ולסגת.
כשכבר נפגשנו, הופתעתי לגלות שהיא נראית כמו סוג הבחורות שיודעות ישר מה הן רוצות, אך ככל שסיפור חייה הלך ונגלה בפניי, התגלו שתי נעמות - זו שמנהלת את חייה ״כמו שצריך״ מבחינת קריירה, חיי חברה וכדומה, ונעמה נוספת שדומה יותר לזאת שהשתתפה בשיחות הטלפון - בחורה מבולבלת, מיוסרת ומכורה.
"כבר שלוש שנים שאני בתוך הביצה הטובענית הזו. מדי פעם אני מנסה להוציא את עצמי מזה, אך נשאבת בשניות בחזרה פנימה. זה ממלא ומרוקן ואני מבינה שאני מכורה וצריכה עזרה", היא מודה בפניי, ולא, היא לא מדברת על סמים קשים או אלכוהול, היא מדברת על התמכרות לאיש אחד, נקרא לו עמוס, קולגה שלה שמצליח להסעיר את עולמה בכל יום מחדש, מספק לה ריגושים אין ספור ושנאה עצמית במינון לא פחות גבוה.
"ידעתי שהוא נשוי, ואני מודה שכבר על ההתחלה הוא מצא חן בעיני. אני מניחה שדי פלרטטתי איתו עד שיום אחד זה קרה, ומאז זה לא באמת מפסיק. אני לא מצליחה לחתוך את הקשר, ודי, אני כבר לא רוצה להיות שם". נעמה תיארה בפניי את היחסים, את הריגוש שבמפגשים, את ההודעות האוהבות, את הרגעים הגנובים במשרד ואת ההסתרה. רק קומץ חברות יודע על הסיפור הזה וזהו.
"כבר שלוש שנים שאני בסמי מערכת יחסים, אבל למעשה אני לגמרי לבד, ובתקופה האחרונה, כשכל החברות שלי מתחתנות, קצת בא לי למות. לי זה לא עומד לקרות, בטח לא עם עמוס, וכל עוד אני איתו, זה גם לא יקרה עם אף אחד אחר. אני יודעת שהוא לא יעזוב את הבית, רק לפני חצי שנה נולד לו עוד ילד, והוא מבהיר לי חד וחלק שלעולם לא יפרק את המשפחה. ועדיין…".
"הבעיה היא שאני אוהבת אותו בטירוף, ממש פיתחתי אליו סוג של אובססיה, והמחשבה על לנתק את הקשר הזה, גורמת לי בעת ובעונה אחת לעצב תהומי וגעגועי נפש. ואני מרגישה כל כך לבד. החברות המעטות שיודעות על עמוס כבר התעייפו מלשמוע את החפירות שלי. הן הטילו על זה וטו ודוחקות בי לחתוך את הקשר, וזה לא פשוט לי, אני לא מצליחה לעמוד בזה לבד".
תהליך הגמילה מתחילה בהכרה בבעיה
אני מקשיבה לה, ומבינה עד כמה היא מנהלת מאבק ממושך עם עצמה. כמו קביעת הפגישה הזו בינינו, כל החלטה לוקחת ממנה יותר מדי אנרגיה. על מנת ״לצאת״ מסבך כזה, הדבר הראשון שחשוב זה להכיר בבעיה, בדיוק כמו שעושים בכל התמכרות. פשוט להודות בפני עצמנו שיש לנו בעיה. נעמה מבינה את זה, ומרגע ההבנה לקח לה עוד שנה בערך גם להודות בזה באוזניי אחרים.
השלב הבא הוא להבין הוא למה נכנסנו לזה מלכתחילה ולמה נשארנו שם. כשאני שואלת אותה את זה, תשובתה מרובדת ויש בה המון סעיפים: היא מתחילה בכך שיש לה חיבור ומשיכה עמוקים לעמוס שהיו שם מהרגע הראשון. דווקא הטבעת על אצבעו עשתה לה את זה יותר. משהו בו שידר בשלות וביטחון, וכשזה התממש לא הייתה מאושרת ממנה בעולם, הייתה שם תחושת ניצחון.
לא רק נעמה, אלא נשים רבות מוצאות שגברים נשואים הרבה יותר מושכים מגברים רווקים. ב-2009 התפרסם מחקר מטעם אוניברסיטת אוקלוהמה, שבמהלכו הוצגו לכ-100 נשים תמונות של אותו הבחור, כשמחצית מהנשים קיבלה אותו תחת הטייטל "רווק", והמחצית השנייה תחת הטייטל "נשוי". התוצאות הראו שרק 59% מהנשים העדיפו את הגבר הרווק בעוד 90% מהן בחרו בנשוי! הסיבות לכך מגוונות, אבל השורה התחתונה היא שגברים נשואים הם אטרקטיביים יותר, מסתבר.
להשיג את הלא מושג
אחרי ההסבר הבסיסי הזה, שאולי עונה על למה נעמה נכנסה לזה, אבל לא על למה היא נשארת שם כבר שלוש שנים, נעמה לאט לאט התחילה לפרק ולהציף. "תמיד נמשכתי ללא אפשרי. אני חושבת שזה גם האתגר, התחושה שהשגתי את הלא מושג".
כשאני ממשיכה להעמיק איתה ושואלת אודות זוגיות מתגלה עוד מימד – "אם אהיה כנה עם עצמי עד הסוף, זה נוח לי שזה אף פעם לא יבשיל. יש בזה משהו ששומר עליי מהדבר הגדול ומשנה החיים הזה שנקרא זוגיות או נישואין. אני מסתכלת על הנשואים סביבי וזה נראה כאילו שהם חיים ליד, כאילו שהם לא באמת חיים".
הכנות והעומק של נעמה מרגשים בעיניי. במילים אחרות ועם מודעות גדולה, היא פשטה את שני הפחדים שמנהלים אותה - הפחד מאינטימיות והפחד משגרה. בלקיים מערכת יחסים עם מישהו שלעולם לא יהיה שלך, יש רק את הצד של הסערה, הדרמה והתשוקה. הרבה תשוקה. שום דבר לא בטוח ובכל רגע זה עלול להיגמר, ובעיקר - אין את הפרטים הקטנים והמעצבנים של היום-יום, כמו הגרביים הזרוקות בסלון, הקרש בשירותים או הוויכוחים הקטנים על הכלים והזבל.
אחרי ההצפה של כל הפחדים, המניעים והמעצורים, אנחנו מתחילות לעבוד. נעמה הגיעה לקצה שבו היא כבר לא נהנית מהקשר הזה, אלא מנהלת יחסי אהבה-שנאה עם עמוס, עם הקשר שלהם ועם עצמה. התחלנו לנסות להבין איך מתנתקים מזה. נעמה, כמו הרבה אנשים אחרים, ידעה את התשובות בעצמה, אבל הפער בין ההבנה ליישום הוא גדול.
התחלנו קודם כל לחזק את היתדות הפנימיים. לעבוד על תפיסות הזוגיות שלה, על הפחד מאינטימיות, ההערכה העצמית ותפיסת ה"מגיע לי". היא הגדירה את הפגישות הללו כתהליך של היכרות והתאהבות שלה בעצמה. תוך כדי היא גם התחילה להרגיש איך האובססיה שלה לעמוס הולכת ונחלשת, עד שהרעיון להיות בלעדיו כבר לא נראה לה כל כך נורא.
ואז הגיע הרגע בו כל הדיבורים, המחשבות והרצונות התנקזו לנקודת העשייה. הגיע הרגע לעשות מעשה - היא הבשילה לכדי ניתוק. עזבה את העבודה - צעד שהיה מתבקש אך היה לה קשה ומתסכל. עמוס, שהיה מודע לתהליך שלה, שיחרר אותה באהבה. הם ניתקו קשר והיא מחקה אותו מהפייס, מחקה את המספר ועד שהחלה את עבודתה החדשה אפילו הספיקה לטוס לחו״ל, לבדה.
כל התהליך הזה, שמתנקז לו פה לכמה פסקאות, לא היה פשוט בכלל. אבל משנעמה הצליחה לצלוח את זה, ובמבט לאחור, היא הבינה כמה כל רגע היה יקר וחשוב עבורה, ושמגיע גם לה לקבל את כל החבילה.
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
