מהצפון באהבה
40 אלף אוהדים של צפון-אירלנד מלווים את הנבחרת שלהם, והם לא שונאים אף אחד, אפילו לא את אנגליה. הערב (ג', 19:00) הם נגד גרמניה
בטורנירים הגדולים כמו היורו או המונדיאל, השתרש לו מנהג נפוץ בקרב אוהדי הכדורגל, שגם אותו המציאו כנראה הבריטים. מתרכזים בכיכר מרכזית בעיר המארחת, מארגנים כדור, מישהו בועט כמה שיותר גבוה לקול תשואות הנוכחים, ומי שתופס מרוויח את זכות הבעיטה הבאה. משחק הרחוב הזה יכול להימשך גם שעה, כשהכדור נוחת לעיתים על מכוניות חונות, נכנס למרפסות, ולא פעם נתקע על אחד העצים.
ככה העבירו את הזמן גם כמה עשרות אוהדים של צפון-אירלנד לפני המשחק מול אוקראינה בליון, עד שאחד הבועטים שלח טיל שניפץ חלון באחד הבניינים הסמוכים. באותו רגע החלה מגבית בין האוהדים, וכעבור כרבע שעה התייצב אחד מהם בפתח בדירה שניזוקה, עם 700 יורו לתיקון הנזק. כאלה הם האוהדים הצפון-אירים. הכי רחוק שאפשר מהחוליגנים.
כשפגשתי חבורה כזו אתמול במרכז פריז, לקראת המשחק הערב מול גרמניה, ושאלתי על אירלנד, קיבלתי סוג של נזיפה. "צפון-אירלנד!" תיקן אותי ראיין שהגיע לכאן עם אחיו סקוט. "אין לנו שום קשר לרפובליקה של אירלנד. אנחנו שתי מדינות לגמרי נפרדות. כמו ישראל וסוריה".
אתם שונאים את האירים?
"ממש לא. הם בסדר גמור".
אם יהיה משחק ביניהם לבין אנגליה, בעד מי תהיו?
"בעד הרפובליקה של אירלנד. היינו גם בעד וויילס במשחק נגדם. אנחנו לא שונאים גם את האנגלים, אבל הם שחצנים".
לא שונאים, כמו שאומרים באנגלית, זה אנדרסטייטמנט. האוהדים הצפון-אירים באים מאהבה. הדבר הקרבי היחיד אצלם הוא שם הארגון - GAWA, ראשי תיבות של: צבא ירוק ולבן. בפלייליסט הבלתי נגמר שלהם יש רק שירי תהילה לכוכבים, שום דבר שעשוי להרגיז או להקניט את היריבה. השיר הכי מפורסם, שגם מודפס על דגלי האוהדים, הוא: "אנחנו לא ברזיל, אנחנו צפון-אירלנד".
על רקע המוטו הזה, במסיבת העיתונאים אתמול נשאל המאמן החייכן שלהם, מייקל אוניל, מה יש לברזיל ללמוד מהם. הוא צחק והשיב: "לא הרבה. אולי נחישות ואמונה עד לרגע האחרון".
חוץ מזה, בוודאי שאין להם שום דבר נגד האנגלים. בניגוד לאירלנד החופשית, שדרשה עצמאות מוחלטת, הצפון-אירים נאמנים לרעיון הממלכה המאוחדת. אם הם יעלו לשמינית הגמר ויפגשו דווקא את וויין רוני ושות', יהיה באצטדיון אירוע יוצא דופן: אותו המנון בדיוק — "גוד סייב דה קווין" — יושמע פעמיים.
גם ענייני הדת, שגרמו בעבר לאירועי הדמים בבירה בלפסט, חלפו מן העולם. הרפובליקה האירית, שרוב תושביה קתולים, דרשה עצמאות מוחלטת מבריטניה, בעוד שהפרוטסטנטים בצפון תמיד ראו עצמם חלק מהממלכה המאוחדת.
"היום זה כבר דור אחר", הסביר לי אחד מהם. "יש אצלנו מיעוט קתולי שאוהד את נבחרת צפון-אירלנד, ואצלם יש פרוטסטנטים שאוהדים את הרפובליקה של אירלנד. עכשיו הכדורגל הוא הדת. אנשים התבגרו והבינו שהטרור מזיק לכולם. זה תלוי כמובן בהנהגה".
אחרי המשפט האחרון, הוא שמח לבשר לי שקוראים לו בנג'מין, והוסיף: "כמו ראש הממשלה שלכם". למרבה הצער, אצלנו הדורות מתחלפים אבל לא משתנה שום דבר. אפילו לא בכדורגל.
ואיך הצלחתם לעשות זאת שוב?
"בזכות חשיבה נכונה לטווח ארוך. פתחו הרבה בתי ספר לכדורגל לילדים מגיל 5, והביאו להם את טובי המאמנים. כמו למשל ג'ים מג'ילטון וסטיבן קרייגן. הוא היה בעבר עוזר מאמן הנבחרת הלאומית, ועכשיו עובד על היסודות עם הילדים".
40 אלף צפון-אירים מלווים, לפי ההערכות, את הנבחרת שלהם ביורו. שניים מהם קיפחו את חייהם כאן. הראשון היה דארן רוג'רס בן ה-24 שנפל ממעקה בטיילת של ניס. מאז הפך המקום לסוג של אתר הנצחה, עם דגלים וכרזות. בדקה ה-24 מול אוקראינה בליון, רבבות הירוקים ביציע עמדו וכיבדו את זכרו. כמה דקות אחר כך לקה האוהד ארצ'י ריינה בן ה-64 בהתקף לב, ומאוחר יותר נקבע מותו. "הוא ישב ממש מאחורינו", מספר סקוט. "חייבים לעלות שלב גם בשבילם".
בהתחשב באומה בת פחות משני מיליון תושבים, הייצוג של הצבא הירוק ולבן בטורניר יוצא דופן. "30 שנה בדיוק חלפו מאז הטורניר הגדול האחרון שבו השתתפנו, במונדיאל במקסיקו", מספר מרק שהגיע יחד עם בנו. "זאת חוויה של פעם בחיים".
הדוור נגד אלופת העולם
אחד הסיפורים המעניינים בנבחרת הצפון-אירית, שנשמע יותר דומה לאגדה, הוא החלוץ קונור וושינגטון.
בזמן שנערך היורו הקודם, וושינגטון שיחק במדי קבוצה חצי חובבנית בשם סנט איב. את הפרנסה העיקרית שלו באותם ימים הוא עשה כדוור.
היום, כחלוץ קווינס פארק ריינג'רס, וושינגטון משחק בהתקפת צפון-אירלנד על הבמה הכי מרכזית ביבשת. "זה מדהים להיזכר בתקופה ההיא, כל-כך הרבה השתנה מאז", סיפר החלוץ. "הייתי קם בחמש בבוקר ויוצא לעבודה עד אחת או שתיים בצהריים. אחר כך מתאמן קצת באופן אישי, משחק גולף או הולך לישון, ובימי שלישי הייתי מגיע למשחק או אימון".
מאז הקריירה של הדוור הבועט התגלגלה כפי שהתגלגלה, גם מאמן הנבחרת גילה שלכל כדור שלו יש כתובת, וזימן אותו לנבחרת.
במסיבת העיתונאים עם הגרמנים אתמול, נשאל מאטס הומלס על ידי אחד העיתונאים הצפון-אירים: איך אתה, כאלוף עולם, מרגיש כשאתה משחק נגד מישהו שעד לא מזמן חילק מכתבים? הבלם הגרמני חייך ושלח לנמען יופי של תשובה: "אני מאוד אוהב סיפורי חיים כאלה. זו גרסה שמזכירה לי את הסיפור של ג'יימי וארדי, שגם הוא הגיע מקבוצה קטנה ולא מוכרת. זה כנראה הסוד של השחקנים האלה, הרצון להוכיח לכולם שפשוט פיספסו אותם".
דרבי המארחות הקודמות
שתי מארחות היורו הקודם ייפגשו הערב, אבל ההבדל עצום. בעוד פולין הבטיחה כמעט סופית מקום בשמינית הגמר, אוקראינה הפכה למודחת הראשונה מהטורניר בעקבות שני ההפסדים שלה, ותשחק רק לפרוטוקול.
נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו קרא לשחקנים לנצח ואמר: "המדינה מאמינה בכם, בחורים", אבל האווירה בנבחרת עגומה והקשר אנדריי ירמולנקו אמר: "אני מתבייש, זה מביך, לא יודע איך אחזור הביתה".
בפולין, לוקאש פביאנסקי צפוי להמשיך בשער במקום וויצ'ך שצ'סני הפצוע. המאמן אדם נוואלקה: "לא נזלזל באוקראינה למרות ההדחה. מי שעושה זאת סובל מכך".
לפנייה לכתב/ת 
