היונקים כמעט נכחדו עם הדינוזאורים
מחקר מראה כי מעל 90 אחוזים ממיני היונקים נמחו מעל פני האדמה על ידי אותו אסטרואיד שחיסל את הדינוזאורים בתקופה הקרטיקון, לפני 66 מיליון שנה, שיעור גבוה משמעותית ממה שסברו עד כה ואולם קצב ההתאוששות שלהם גרם להם למלא את החסר ואף להכפיל את מספר המינים בתוך 300 אלף שנה בלבד
במחקר שערכו חוקרים במרכז מילנר לאבולוציה באוניברסיטת באת' הבריטית, ופורסם בכתב העת Evolutionary Biology, הם בדקו דגימות מכל מיני היונקים הידועים מתום תקופת הקרטיקון בצפון אמריקה. התוצאות שלהם הראו כי מעל 93% ממיני הינוקים נכחדו בגבול שבין הקרטיקון לשלישון, אלא שהיונקים גם התאוששו הרבה יותר מהר ממה שחשבו בעבר.
עוד כתבות מאתר הידען - אתר עטור פרסים:
האם הגלקסיה שלנו והגלקסיה השכנה אנדרומדה כבר נוגעות זו בזו ויתנגשו מהר מכפי שאנחנו חושבים?
התגלה בן לוויה קבוע חדש של כדור הארץ ("ירח")
הירח אירופה חוזר למרכז זירת החיפוש אחר מים וחיים
המדענים ניתחו מאובנים שהתגלו במערב צפון אמריקה, שגילם החל משני מיליון שנה לפני גבול הקרטיקון-שלישון, עד 300,000 שנים אחרי נפילת האסטרואיד. הם השוו את מגוון מינים לפני ואחרי אירוע הכחדה זה כדי להעריך את חומרת האירוע, ואת מהירות ההתאוששות של היונקים. הסתבר ששיעורי ההכחדה היו גבוהים בהרבה מהערכות קודמות שהתבססו על מסדי נתונים מצומצמים יותר.
ד"ר ניק לונדריץ' ממרכז מילנר לאבולוציה במחלקה לביולוגיה וביוכימיה של אוניבריסטת באת', הסביר: "המינים הפגיעים ביותר להכחדה הם גם הנדירים. המינים הנוטים לשרוד שכיחים יותר ולכן אנו נוטים למצוא אותם. רשומת המאובנים נוטה לטובת מינים ששרדו. אם הדבר נראה רע עד כה, הכללת נתונים רבים יותר מראה כי ההכחדה הייתה הרבה יותר חמורה מאשר האמנו בעבר".
החוקרים אומרים כי הסיבה לזלזול בחומרת האירוע על ידי מדענים בעבר נבעה פשוט מחוסר נתונים, ככל שאנו אוספים יותר מאובנים אנו מגלים יותר ויותר מינים שנכחדו.
בעקבות פגיעת האסטרואיד, מתו רוב הצמחים ובעלי החיים. הניצולים ניזונו כנראה מחרקים ומאכילת צמחים ובעלי חיים מתים. בשל מיעוט המזון שרדו רק מינים קטנים. החיות הגדולות ביותר ששרדו ביבשה לא היו גדולות יותר מחתול. העובדה שרוב היונקים היו קטנים מסייעת להסביר מדוע הם הצליחו לשרוד.
עם זאת, החוקרים מצאו כי היונקים גם התאוששו מהר יותר מאשר סברו עד כה. הם לא רק צברו בחזרה את המגוון שהיה לפני הכחדת מרבית המינים, אלא אף כמעט הכפילו את מספר המינים. ההתאוששות לקחה רק 300,000 שנים, זמן קצר במונחים אבולוציוניים.
ד"ר לונגריץ' מוסיף: "כיוון שיונקים התאוששו במהירות לאחר ההכחדה, אנו נוטים להניח שהיא לא פגעה בהם קשה ואולם הניתוח שלנו מראה כי היונקים נפגעו יותר מאשר רוב קבוצות בעלי החיים, כגון לטאות, צבים, תנינים, אבל הם הצליחו גם להתאושש טוב יותר מהם. אלו לא היו שיעורי הכחדה נמוכים, אבל היכולת להתאושש ולהתאים את עצמם לתנאים החדשים, הובילו את היונקים להשתלט על העולם".
לדבריו, "באופן מפתיע, ההתאוששות מן ההכחדה התקיימה באורח שונה בחלקים שונים של היבשת. המינים שנמצאו במונטנה היו שונים מאלו שנמצאו בוויומינג הסמוכה. אפשר היה לצפות לראות את אותם ניצולים בכל רחבי היבשת, אבל זה לא מה שמצאנו. אחרי אירוע הכחדה זה, אירע פיצוץ של גיוון, שנוצר בשל התרחשות ניסויים אבולוציוניים שונים בו זמנית במקומות שונים".
ד"ר לונגריץ' סיכם: "זה אולי סייע לזרז את ההתאוששות. עם כל כך הרבה מינים שונים המתפתחים לכיוונים שונים בחלקים שונים של העולם, לאבולוציה הייתה סיכוי גבוה יותר למצוא שבילים חדשים".
לפנייה לכתב/ת 
