תוכנית חמש הנקודות
למה לא אנחנו? מדי פעם המחשבה המעצבנת הזו מתגנבת לנו, הישראלים לראש. איך נבחרות כמו אלבניה, צפון-אירלנד, וויילס או איסלנד נמצאות בצרפת? הנה חמישה דברים שיכולים לעשות ההבדל
סביר להניח שאין ישראלי שעוקב אחרי טורניר היורו
ושבשלב מסוים של המשחק לא מתגנבת לראשו אותה מחשבה טורדנית שלא מרפה: למה הם ולא אנחנו? אתה רואה נבחרות כמו אלבניה, צפון-אירלנד, וויילס ואיסלנד, ושואל את עצמך מה הן עשו שהביא אותן לשם, לדשא בצרפת, בזמן שאנחנו שוב נשארנו בסלון מול מסך הטלוויזיה?
הנה חמש נקודות שלטעמי עושות את ההבדל:
1. צניעות. הנבחרות האלו באות בלי שום אגו. גם הכוכב הכי גדול שלהן (גארת' בייל, למשל) עובד קשה ונותן את כל כולו בכל שנייה בטורניר.
נותן את הכל. גארת' בייל(צילום: EPA)
2. גישה. אל תבלבלו בין צניעות להתבטלות, וזה מוביל להבדל השני: אני בטוח שאף אחת מאותן נבחרות "קטנות" לא עולה לדשא בגישה המתבטלת שתמציתה "אי-אפשר, כי אנחנו משחקים מול איטליה, אנגליה, גרמניה או פורטוגל". ברגע שאתה מגיע מראש בגישה כזו, השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא לא אם תפסיד, אלא באיזה הפרש.
3. מיקוד. מה שהקטנות מוכרות בטורניר מתמקד בדברים שכל ספורטאי ונבחרת, בלי קשר לכישרון מולד, יכולים לעבוד עליהם ולשפר — מחויבות, ארגון וריכוז. את שלושת המרכיבים האלו אנחנו בהחלט יכולים וחייבים לדרוש מנבחרת ישראל. את הדיבורים על דור מוכשר יותר או פחות אפשר לזרוק לפח, כי אחרי הכל, ובטח כשבוחנים את היורו הנוכחי, הם לא יותר מתירוצים.
גישה. לא מתבטלים גם מול צרפת. האלבנים(צילום: EPA)
4. תעוזה. כשכל השחקנים שלו מחויבים ומאורגנים, המאמן יודע שהוא יכול להעז יותר. אני לא רואה שום סיבה למה נבחרת אלבניה, עם עשרה שחקנים במשחק הפתיחה שלה מול שווייץ, תגרום לכך שהשוער של היריבה יהיה מצטיין המשחק, ואנחנו נמשיך לתת לפחד לנהל אותנו.
5. מנטליות. הטענה הכי נדושה ומקוממת של הפרשנים נוגעת למנטליות של הכדורגלן הישראלי. תסלחו לי, אבל מדובר בקשקוש נטול אחיזה במציאות. הרי מאותו בית ספר שבו גדל הכדורגלן הישראלי יוצאים לוחמי סיירות, טייסים וגאוני היי-טק, שמממשים את היכולות שלהם בצורה המרבית. לא ייתכן שדווקא לצעיר שבחר בכדורגל יש מנטליות בעייתית. הכל עניין של דרישות, מקצוענות והצבת יעדים.
ומילה אחרונה שלא קשורה לנבחרות גדולות או קטנות, אלא למחויבות וללהט. כשאני רואה את שחקני איטליה, באיזו גאווה ועוצמות הם שרים את ההמנון, עוברת בי צמרמורת, למרות שאין לי מושג מה תוכן ההמנון. אני בטוח שכל תושב באיטליה גאה שזו חבורת השחקנים שמייצגת אותו. ביום שהשחקנים בכחול-לבן יגיעו ללהט הזה, נדע שעשינו צעד ראשון בכיוון הנכון.
לפנייה לכתב/ת 
אלישע לוי
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
