אליפות בכדורסל רחוב
טיירון לו הוא עוד אחד מצוות העובדים של לברון. בקבוצה שבה הכוכב ממנה ומפטר מאמנים, אין פלא שבמקום לשחק חמישה נגד חמישה, חמישה שחקנים משחקים אחד נגד אחד † גולדן סטייט הפסידה את התואר בגלל שנגררה לסגנון של קליבלנד
כמה מילים על אימון
כשצסק"א מוסקבה זכתה באליפות היורוליג, המצלמות הופנו למאמן דימטריס איטודיס. סיפור יפה. עוזר נצחי שגבר על מורו ורבו ז'ליקו אוברדוביץ' ממרר בבכי מרוב התרגשות. תמונה יפה. כשמכבי ראשל"צ זכתה באליפות ישראל כולם מיהרו לראיין את אריק שיבק. מאמן שהביא את הפועל אילת לגמר פוטר בתחילת העונה ורץ עם ראשל"צ מהמקום השמיני לאליפות. סיפור יפה.
כשלסטר זכתה באליפות אנגליה בכדורגל העיתונאים עטו על קלאודיו רניירי, לוזר אולטימטיבי שהפך לווינר גדול. סיפור ענק. כשקליבלנד קאבלירס זכו באליפות ראשונה בהיסטוריה, המאמן טיירון לו נראה ממרר בבכי לבד על הספסל. עברו דקות ארוכות עד שהוא קם, עמד בתור לקבל חיבוק מלברון ג'יימס, והתפוגג.
טיירון לו היה עוזרו של דייויד בלאט. הדיבורים על לויאליות שעוזר צריך להפגין למאמן מפוטר, שייכים לתרבות הספורט המזרח תיכונית. עוזר מאמן ראוי לגנאי כאשר הוא חופר למאמן בור מאחורי גבו, אבל כשמאמן משלם מחיר, אין בעיה שהעוזר שלו יחליף אותו. אין מקום לענישה קולקטיבית. מה זה, נוהל שכן?
שום דבר לא מעניין בסיפור הזה חוץ מלברון ג'יימס. היתר הם תפאורה, כולל לו. עוד אחד מצוות העובדים של לברון. משתדל לא להפריע. בקבוצה שבה הכוכב ממנה ומפטר מאמנים, אין פלא שבמקום לשחק חמישה נגד חמישה, חמישה שחקנים משחקים אחד נגד אחד. חבל שגולדן סטייט שכחה מה הביא אותה לאליפות הקודמת, אבל מתברר שגם זו דרך לקחת אליפות, אפילו ברמות הכי גבוהות. אותי הכדורסל הזה מגעיל.
מי שהופתע איך בלאט, שהגיע לגמר בעונה שעברה, לא מצא ג'וב ב־NBA העונה, שלא יתפלא אם עתיד דומה צפוי גם ללו, כשיסיים את דרכו בקאבס. כשלברון לוקח כדור אחר כדור, מזיז את כולם הצידה ולוקח עוד זריקה קשה, אני שואל את עצמי: איך עובד טיירון לו על התקפה באימונים? האם הוא מעמיד את כולם בצד כדי להביט איך ג'יימס או אירווינג משחקים אחד על אחד?
כמה מילים על להיות כוכב
לא להתבלבל, מדובר בשחקנים הכי טובים בעולם. סדרה של שבעה משחקים הוכרעה בשתי פעולות אישיות מדהימות: שלשה של אירווינג על הפרצוף של סטף קרי – אולי להזכיר לו שכדורסל זה יותר מתחרות קליעה, ובאחת החסימות הגדולות בעולם, של קינג ג'יימס, שרדף לאורך מגרש שלם אחרי אנדרה איגודלה, וניקה את הלוח בגבהים בהם החמצן דליל. מעניין למדוד באיזו מהירות לברון רץ, ולאיזה גובה הוא ריחף.
יש יותר מדרך אחת לזכות בתואר. אפשר לקחת קבוצה על הגב, ואפשר להצטרף לקבוצה שמועמדת ממילא לאליפות. הדרך הראשונה היא הקשה, וג'יימס עשה את זה בשתי הדרכים. קשה למצוא שחקנים שמסוגלים לקלוע 40 נקודות למשחק, בטח לא בסדרת גמר NBA, בטח לא באותו משחק. ג'יימס ואירווינג עשו את זה. זו הרמה הכי גבוהה שאפשר לקלקל משחק כדורסל.
במערכון "המורה לאנגלית" מסביר שייקה אופיר מה ההבדל בין מונולוג לדיאלוג: Monologue is one person talking to himself. Dialogue is two persons talking to themselves
בקיצור: קליבלנד קאבלירס.
כמה מילים על אגו
אני מודה שיש משהו מזוכיסטי בהנאה, מצפייה בשחקנים הגדולים בעולם, כשהם עושים במכנסיים ברגעי האמת כמו כל בן אנוש. שחקן גדול זה אגו גדול. עסקת חבילה. קשה להגיע רחוק בספורט בלי אגו גדול, אבל יש מייקל ג'ורדן ויש לברון ג'יימס. יש כריסטיאנו רונאלדו ויש לאו מסי.
הגדולים באמת יודעים לקחת אחריות, אבל גם לוותר על האגו. מייקל ג'ורדן עשה כמעט הכל, אבל פעמיים ויתר על הזריקה האחרונה בעונה, והשאיר את סטיב קר וג'ון פקסון חופשיים לצלוף סלי אליפות. ראיתם פעם את רונאלדו מוותר ונותן לשחקן אחר לבעוט עונשין? בריאל מדריד ובנבחרת פורטוגל יש שחקנים לא רעים. כמה פעמים אפשר לבעוט לחומה או לחוץ, לפני שתיתן למישהו אחר לנסות?
רציתי שהווריורס ינצחו. לצערי הם נגררו לכדורסל של קליבלנד. מלהקת רקדנים שבה הכדור והשחקנים נמצאים בתנועה בלתי פוסקת, הם הפכו לחבורת מאובנים שהולכת ודועכת ממשחק למשחק. מאמינה לסיפורים של עצמה. נכון, היו נסיבות, אבל הן לא הסיבה להפסדים. ההרחקה של דריימונד גרין, הפציעה של קרי. אבל הקונספירציה של הקומישינר, אדם סילבר, להאריך את הסדרה כבר הייתה סימפטום לפרנויה. ירידה מהפסים.
בתיאוריה, גולדן סטייט שסיימה את העונה הרגילה בשיא ניצחונות (73) ולא הפסידה שני משחקים ברציפות, לקחה אליפות כשהובילה 1:3. במציאות היא הפסידה את כל שלושת משחקיה האחרונים! בפועל היא הפכה לראשונה שמפסידה אליפות מיתרון 1:3.
המפה היא לא השטח, והסטטיסטיקה היא לא המשחק.
כמה מילים על אנדרדוג
רציתי שגולדן סטייט תזכה בעוד תואר, אבל לא התאכזבתי מהזכייה של קליבלנד. תמיד אעדיף את אלה שזוכים בפעם הראשונה ובוכים מאושר, על אלה שאוספים עוד תואר לארון המלא, מחליקים כאפות, הולכים לחגוג במסעדה ומסמנים וי. אחרי לסטר, הפועל באר־שבע ומכבי ראשל"צ. מה יותר טבעי מאליפות של הקאבס? שנת האנדרדוג.
קבוצה לא יכולה להיות בנויה על חמישה או 11 מהנדסים. אמנם למהנדסים משלמים משכורת יותר גבוהה מפועלים, אבל אין אליפות בלי שחקני צווארון כחול. לוס אנג'לס לייקרס הייתה הקבוצה של קארים ומג'יק, אבל לקורט רמביס היה תפקיד חשוב. לד"ר ג'יי היה את בובי ג'ונס. לא בטוח שמייקל ג'ורדן היה זוכה בכל כך הרבה תארים, אלמלא היה לידו דניס רודמן.
לקאבס יש את טריסטן תומפסון. יש שמייחסים את השכר הגבוה שלו, לעובדה שאת תומפסון ולברון ג'יימס מייצג אותו סוכן. זה נכון, אבל לטריסטן יש תפקיד חשוב במערך של הקאבס. הוא מפעיל לחץ בלתי פוסק על הריבאונדרים היריבים, ומרתק אותם לסגירה בריבאונד במקום לברוח מוקדם למתפרצת. תומפסון הוא חיל האוויר שמסייע לסיירת.
למדוד שחקן רק במשכורת שהוא מקבל זה לעשות לו עוול.
לפנייה לכתב/ת 
