הצילו! הילד שלי לא הולך לקייטנה
כשבנה בן ה-11 של נירית צוק הודיע לה שהוא לא הלך לקייטנה היא לא הבינה איך נרדמה בשמירה ולא מצאה לו תעסוקה לחודשיים. הוא מצידו חשב שירוויח כסף במהלך השבועות הקרובים אבל בסוף ויתר על הכול לטובת אהבה של קיץ
החופש הגדול הגיע, ופתאום גיליתי שנרדמתי בשמירה. אני לא יודעת בדיוק איך זה קרה, אבל גיליתי שאני לא מוכנה לחופש הזה. ובפועל זה אומר שהילד שלי לא נרשם לאף קייטנה. אני מנסה להבין איך הגעתי למצב העגום הזה. מנסה לברר מה קרה השנה שהיה שונה משנים עברו, אבל אין לי מושג. אני תוהה האם לא רשמתי אותו לקייטנה בשל מחירי הקייטנות הגבוהים שגררו עימם את מחאת ההורים, ונתנו תחושה שאם כולנו ננקוט עמדה, ולא נרשום את הילדים - נשפיע. אני שואלת את עצמי האם באמת ובתמים האמנתי שיהיה שינוי?
עוד על החופש הגדול:
- שעמום החופש הגדול - אפשר גם אחרת
- הורים ומסכים - בואו נפסיק לשקר לעצמנו
- "הבן שלי לא יכול ללכת לקייטנה ואין לו מענה"
ואולי זה לא קשור רק למחיר הקייטנה אלא דווקא לשפע האטרקציות שכל קייטנה מציעה. אולי זה מה שבלבל אותי. כי בשלב כלשהו דווקא חיפשתי לילד קייטנה אבל מרוב שיש לקייטנות שמות מפוצצים ומסלולים ייחודיים (החל מרופאים צעירים ועד כלבנים מאושרים) קצת הלכתי לאיבוד.
הייתה לי תחושה כאילו אני רושמת את הילד לאחת המגמות בתיכון ולא לקייטנה שמטרתה חופשה והנאה. כך או כך, הגיע רגע האמת ופתאום הבנתי שאם לא ארשום את הילד שלי לקייטנה כלשהי באופן מידי, הוא פשוט יבלה חודשיים שלמים בבית, בשעמום הולך וגובר. ובדיוק כשקלטתי את הרעיון בשלמותו - הגיע הווטסאפ הבא:
האמת היא שלא הייתי בטוחה שהילד באמת ישתגע. עצמתי את עיני, וניסיתי לברר כיצד יראה יום חופש טיפוסי בביתנו. דמיינתי יום חופש שגרתי שבו הילד הולך לישון באמצע הלילה וקם ב-12:00, במקרה הטוב. מול עיני ראיתי כיצד שגרת החופש רוקמת עור וגידים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הילד מתעורר, וככה בדיוק כפי שהוא, מתיישב כמו זומבי מול הטלוויזיה. במשך שעות על גבי שעות הוא פשוט בוהה בה. מיותר לציין שהוא בוהה בה כשהטלוויזיה משדרת סרטים וסדרות בקול רם, כשאני מדי פעם מגיחה מחדרי ומבקשת שינמיך את הטונים הצורמים כי אני מנסה לעבוד. המראה הזה צמרר אותי. היה לי ברור שבמצב הזה לא יהיה זה הילד שישתגע, אלא דווקא אני. אבל אז הגיע הווטסאפ הבא.
ניסיתי להתנחם בכך שהילד מנסה לפחות לעשות משהו יעיל עם עצמו. הוא באמת לא אשם שהוא נמצא בגיל ההתבגרות, במקום טוב באמצע. גיל שבו חלק גדול מהילדים אינו רוצה להיות בקייטנה, ומצד שני אין עבודות קלות אותן הם יכולים לעשות. אפילו ניסיון שהיה לא מזמן בכנסת להקדים את גיל העבודה נכשל, אז מי אני שאמצא לילד עבודה שאותה הוא יכול לעשות? אבל הילד, מסתבר, גילה יזמות ויצירתיות וניסה בכל הכוח לחשוב מחוץ לקופסה.
בשלב כלשהו, לאור כל ההתכתבויות, פשוט השלמתי עם המצב. 'אין מה לעשות', חשבתי, כנראה שהילד באמת כבר גדול מדי לקייטנה. כנראה שהדבר היחידי שאפשר יהיה לעשות הוא לקבוע כללים לחופש הגדול. ניסיתי לא לחשוב על החברים שיתנחלו יחד עם הילד בבית, על כמויות האוכל, הרעש והבלגן. ניסיתי לנשום עמוק ולהגיד לעצמי שגם בעבר לא היו קייטנות ואנשים הסתדרו. אבל בדיוק כשהצלחתי לשכנע את עצמי, הגיע הווטסאפ הבא.
אם היה הגיוני שבשלב הזה אוציא מפי קריאת שמחה הסטרית, וארוץ לרשום את הילד לקייטנה, הרי שזה לא קרה. פשוט נעצרתי. הבטתי בווטסאפ הזה ופתאום קלטתי. עזבו אתכם מקייטנות, הילד שלי מתבגר אמיתי.
הכותבת היא עיתונאית ומנכלית מגזין עשר פלוס להורים למתבגרים
עוד בנושא - מה עושים שהילד לא רוצה ללכת לקייטנה? תמר כהן לביא עם עצות להורים:
לפנייה לכתב/ת 
