לגור במזה"ת, להרגיש בריו. ברזיל הקטנה בלבנון

בקצה המזרחי של עמק הבקעא בלבנון, שם הגבעות מקושטות בעצי דובדבנים, מנשבת במשך שנים ארוכות רוח לטינית בכפרים לוסי וסולטן יעקוב. בשני הכפרים גרים יותר מאלף ברזילאים, רובם יודעים פורטוגזית שוטפת.

במבט ראשון לא רואים כמה הכפרים מושפעים מהתרבות הברזילאית. בתי האבן דומים לשאר הבתים בעמק וגם קול המואזין נשמע בסמטאות. אך עדיין, כמעט בכל שיחה ניתן לשמוע את הפורטוגזית מתערבבת עם הערבית.

מייסון, לילווה ופטימה בכפר סולטן יעקוב(צילום: AP)

עמק בקעא בלבנון(צילום: AP)

המטבח המקומי ברזילאי ללא ספק. המאפייה הפורטוגזית של כריסטינה הינדי, למשל, מוכרת פאו דה קז'ו, אמפנדס וגם ממתקים ומשקאות טרופיים, כמו משקה חלב קוקוס והמשקה המוגז "גוארנה" שנחשבים למשקאות פופולאריים. למרות שאין נתונים רשמיים, אחד הנציגים המוניציפליים אומר ש"99 אחוז" מהקהילה ממוצא ברזילאי. כמעט כל התושבים סיפרו כי יצא להם לגור בדרום אמריקה.

כשנבחרת הכדורגל של ברזיל משחקת, מספר ראש הכפר סולטן יעקוב חאמד ג'רוש, "כולם מניפים את הדגל הברזילאי". אף אחד לא מחמיץ משחק. "אתה מרגיש כאן כאילו אתה בברזיל", אומרת פטימה וובה, חברת מועצת הכפר שנולדה בברזיל.

ארוחת בוקר ברזילאית במסעדת טינה(צילום: AP)

משקה חלב קוקוס למקומיים(צילום: AP)

ההגירה מלבנון החלה בסוף המאה ה-19. העזיבה באזורים ההרריים הייתה מורגשת במיוחד בעקבות מלחמות, מצוקה כלכלית ורעב. חלק היגרו לאמריקה - ארה"ב, מכסיקו, ארגנטינה, קובה וכמובן ברזיל. משרד החוץ הברזילאי מעריך שיש בין שבעה לעשרה מיליון ברזילאים ממוצא לבנוני. הנשיא המכהן, מישל תמר, הוא בן של מהגרים לבנונים – למרות שמשפחתו גדלה בהרים בצפון המדינה ולא בעמק בקעא.

רבים מהמהגרים האלה שמרו על קשרים טובים עם מולדתם, גם דרך נישואים. תושב בכפר לוסי אומר שבממוצע יש כל קיץ 20 חתונות בין גבר או אישה מהכפר לאדם מברזיל. רבים מהזוגות בוחרים להישאר, או לפחות לשמור על הבית בלבנון.

יזדה מכינה פסטלים במאפייה של אחותה(צילום: AP)

(צילום: AP)

כריסטינה, בעלת המאפייה, נולדה בסאו פאולו ב-1970 ועברה ללוסי עם הוריה ב-1985. שנה אחר כך היא התחתנה עם גבר צעיר מהכפר, לפני שחזרה איתו למולדתה. הם עברו לברזיל בגלל שבעלה הוא חקלאי, ובלבנון "היבול היה חלש".

בערך עשור אחר לוסי ובן זוגה חזרו ללבנון עם בתם. הסיבות לחזרה היו דומות: "הכלכלה הברזילאית חלשה, אין שם ביטחון". תושבים אחרים סיפרו שהרגישו בודדים והתגעגעו למורשת הלבנונית ולכן חזרו.

"אתה רוצה להתחתן עם מישהו שאתה חולק איתו את המסורת והדת", אמרה יזדה, אחותה הצעירה של כריסטינה. הקהילה ברובה מוסלמית והתושבים שנסעו לדרום אמריקה בדרך כלל שמרנים בכל הקשור לדת.

עדיין, רבים בקהילה שעברו לברזיל נשארו. ג'רוש, ראש המועצה, מעריך שבין 4,000 ל-5,000 מקומיים מהכפר וילדיהם גרים בברזיל. משפחות רבות מרוויחות את כספן באמצעות ייבוא מברזיל או ייצוא למדינה.

הבתים בלוסי ובסולטן יעקוב גדולים יותר מהממוצעים באזור. כמה מהם מגודרים ויש להם גינות מטופחות. ג'רוש אמר שבקיץ הכפרים עמוסים במבקרים, וחלק מהתושבים שעזבו חוזרים להשקיע בבתיהם ולהינות מחברת המשפחה והחברים. "יש לנו אולם לחתונות", אומר ראש המועצה. "לכולם יוצא להכיר אחד את השני. חלק נשארים, חלק חוזרים. אבל יש תמיד אנשים שבאים והולכים".