דראפט ה-NBA: יום חגם של הלוזרים
פילדלפיה, בוסטון, פיניקס ודנבר - כולן מחזיקות בשלוש בחירות מתוך 30 בסיבוב הראשון של דראפט השנה. זה משאיר המון מקום לאופטימיות לקראת העתיד, אבל האם זה באמת יעזור להן לשקם את הסגלים הכושלים שלהם ולשאוף לאליפות? אל תבנו על זה. וגם: בן סימונס ייבחר ראשון, ברנדון אינגרם שני, ומה אחר כך? זו התחזית שלנו
ארצות הברית היא לא מקום ללוזרים. התחרות היא נשמת אפה המורם מעלה של האומה האמריקנית. מי שחלש, לא יוצלח, איטי או נמוך יישאר לדדות מאחור. הווינרים, להם בטח לא אכפת. הם צופים קדימה בגאווה, רואים רק את המטרה הבאה. כך חשים כיום לברון ג'יימס, קיירי אירווינג, קואץ' לו וחבורתם. עכשיו הם לא מסובבים את הראש לאחור בשביל אף אחד - אפילו לא בשביל דיוויד בלאט.
והלוזרים? כשהם מביטים אל האופק, הם רואים את השקיעה של עצמם, וקצת אחר כך את קליבלנד קאבאלירס. הם רוצים להיות שם, מתישהו במציאות, או לפחות בחלום. ולשם כך, יש את הדראפט. יום חגם של הנמושות, כשלפחות מותר להם לחלום.
החלומות הללו, רובם יתנפצו, אבל לפחות הם נולדים. זוהי שעת החסד של הקבוצות הגרועות בליגת ה-NBA. הן מקבלות פרסי ניחומים על ההישגים העלובים שלהן בעונה האחרונה. השאלה מה הן עושות עם ההזדמנות הזאת - לבחור בתחילת הסיבוב הראשון של הדראפט.
האם זוהי הזדמנות חד פעמית לשיפור משמעותי - כמו במקרה של הקאבס שהתברכו בג'יימס ואירווינג כבחירות ראשונות בדראפט (2003 ו-2011) וגם באליפות הקיץ, או כזו שתחזור על עצמה שוב ושוב בעתיד כמו במקרה של פילדלפיה 76 שרק אוגרת בחירות דראפט (חמישה מהנבחרים - נורלנס נואל, מייקל קרטר וויליאמס, ג'ואל אמביד, אלפריד פייטון וג'אליל אוקפור - לוקטו בין 11 הראשונים בשלושת הדראפטים האחרונים), אוספת שחקנים צעירים ולא מצליחה להרכיב מהם שום דבר.
הלילה (ה') הסיקסרס שוב יקבלו הזדמנות לטעון את עצמם בכישרון נוסף, הפעם ממש בפתיחת הדראפט. עם מינויו לתפקיד המנכ"ל ב-2013, סם הינקי בנה תוכנית חומש לבנייה מחדש של הקבוצה. הוא ניקה את הסגל מכל ותיקיו וצבר בחירות דראפט מכל הבא ליד (17!! בסך הכל בשלוש השנים האחרונות) כדי ליצור גרעין של צעירים כישרוניים שיצמחו ביחד כמועמדת עתידית לאליפות, כמו במכללות - בריא, אופטימי, והרבה יותר זול. אלא שמדובר ב-NBA ולא במכללות, סגל צעיר ומלא פוטנציאל לא מבטיח שהוא יתבגר, ובטח לא יתגבר מספיק מהר. נערי הינקי לא התגבשו לשום דבר, הקבוצה המשיכה להתבזות העונה ובסופה הפך המנכ"ל למנכ"ל לשעבר.
בריאן קולנג'לו שהחליפו בתפקיד יילך על אסטרטגיה שמרנית יותר, וינצל את הבחירה הראשונה שבידיו כדי להתחיל לעבוד עם בן סימונס. הפורוורד הרב-תכליתי והמוכשר כל כך מלואיזיאנה סטייט הוא המועמד הוודאי להיבחר ראשון, למרות שספק אם הוא מרוצה מכך (סימונס נמנע מלערוך אימונים אישיים בפילדלפיה והביע אי נחת מהאפשרות שינחת שם הלילה). שתי בחירות סיבוב נוספות שהשאיר הינקי כנדוניה, תהפוך את הלילה של קולנג'לו למעניין ופורה עוד יותר.
הסיקסרס הם לא היחידים שצפוי להם לילה ארוך ורב החלטות. גם בוסטון סלטיקס, פיניקס סאנס ודנבר נאגטס מחזיקות בשלוש בחירות בסיבוב הראשון כל אחת. תחשבו על זה, ארבע קבוצות ניכסו לעצמן 12 מתוך 30 בחירות הסיבוב הראשון. זה מראה עד כמה הן נואשות לעתיד טוב יותר, או עד כמה הקבוצות המצליחות לא באמת מאמינות בדראפט, או מוכנות למשכן את משאביהן הכספיים והאנושיים עבורו.
הקאבלירס למשל לא יבחרו בסיבוב הראשון, והמנכ"ל דיוויד גריפין יודע למה. עד לא מזמן, הם היו במעמד של הסיקסרס - לוזרים שמתפלשים בקרקעית הליגה. מאז 2011, הקאבס בחרו שלוש פעמים במקום הראשון בדראפט (אירווינג, הפלופ המוחלט אנתוני בנט ואנתוני וויגינס שהועבר למינסוטה) זה לא הביא אותם לשום מקום. לולא הכתרתו המחודשת של קינג ג'יימס בקליבלנד, האליפות הייתה נותרת בגדר חלום רחוק ולא בר הגשמה.
אין דבר מוחלט ובטוח בדראפט. מדובר בהימור מושכל, שמתבסס על תחקיר ומעקב מעמיקים, אבל אם הנוסחה הטובה ביותר להצלחה הולכת יד ביד עם אי הצלחה. הדרך המהירה ביותר מהדראפט לסדרת הגמר של ה-NBA עוברת דרך קבוצות טובות שסובלות מפציעה של כוכב מוביל, מעידה חד פעמית, או סתם חוסר מזל. לפעמים שנה אחת רעה תביא שבע שנים טובות. מאזן גרוע חד פעמי יניב בחירת דראפט גבוה. אם יבחר השחקן הנכון, למקום הנכון במארג הקבוצתי המגובש, הדרך חזרה לפסגה קצרה יותר.
כך קרה בסן אנטוניו שלא הייתה זוכה בשירותיו של טים דאנקן בבחירה הראשונה בדראפט 1997, לולא נפצע דיוויד רובינסון בעונה שקדמה לו. שנתיים בלבד לאחר מכן, השניים הביאו תואר ראשון לספרס. וכך גם במקרה של אירווינג. הוא לא היה נופל לידי הקאבלירס אם לברון היה נוטש. ושובו של המלך לממלכתו - היא מה שהפכה את הכוכב הצעיר וחבריו מלוזרים עלובים, לווינרים אלופים.
וזאת התחזית: צפויה עננות גבוהה, ממטרים, וטריידים (אז אל תבנו עלינו יותר מדי):
1. פילדלפיה: בן סימונס, לואיזיאנה סטייט - פורוורד אתלטי וגבוה שמכדרר, מוסר ולוקח ריבאונד. עושה הכל, חוץ מלקלוע מבחוץ. ציר לא רע לבנות סביבו את הסיקסרס מחדש.
2. לוס אנג'לס לייקרס: ברנדון אינגרם, דיוק - קובי בראיינט אאוט, ומי אין? אינגרם. אולי. יש מי שרואים בפורוורד השדוף תואם קווין דוראנט. הלייקרס היו מעדיפים להחתים את המקורי כפרי-אייג'נט.
3. בוסטון: מרקוס כריס, וושינגטון - זה השלב בו דברים מתחילים להיות מעניינים. לא מעניינים מספיק כדי שדני איינג' יבחר בגארדים האיכותיים שלרשותו. יש לו מספיק כאלה בסגל. הוא צריך גבוהים, ומוכן להמר על אחד קופצני כמו כריס.
4. פיניקס: באדי הילד, אוקלהומה - רוב הפרשנים מייעדים לסאנס את דראגן בנדר. אבל התורן הקרואטי לא מספיק טוב, בטח לא עכשיו. הסקורר המצטיין מהבהאמס מוכן ומוזמן לתרום כבר עכשיו, או אחרי שהרכז אריק בלדסו יסולק.
5. מינסוטה: דראגן בנדר, מכבי תל אביב - הטימברוולבס מאכלסים רבים מבין יוצאי הבלקן. זה אומר שאין להם בעיה לפנות לשם לפתרונות יצירתיים והם זקוקים לאחד כזה שקולע מבחוץ בעמדת הפאוור פורוורד - בין אנדרו וויגינס לסנטר קארל אנתוני טאונס. בנדר הוא כזה, למרות שהוא באמת לא טוב מספיק. הוא היה פלופ בישראל, ויהיה כזה גם במינסוטה.
6. ניו אורלינס: קריס דאן, פרובידנס - אנתוני דיוויס צריך מישהו לעבוד איתו ובהקדם, והרכז הגבוה והאתלטי הוא הבשל מכולם לעבוד איתו כבר עכשיו.
7. דנבר: ג'יילן בראון, קליפורניה - לנאגטס יש גבוהים אירופים בבישול איטי. הסווינגמן האתלטי יזריק קצת חריף לפחות במשחק המעבר.
8. סקרמנטו: ג'מאל מארי, קנטאקי - מרקו בלינלי לא ממש מספק את הסחורה, אפילו לא מבחוץ. הקומבו-גארד המוכשר ייקח לו את המקום וגם יבלום את המכה של עזיבתו הצפויה של ראז'ון רונדו.
9. טורונטו: יאקוב פלוטיל, יוטה - אם אתה סומך רק על יונאס ולנצ'יונאס מתחת לסלים, אתה בבעיה. ופטריק פיטרסון לא יפתור לך אותה מהספסל. הענק האוסטרי אולי כן. הוא היה הביג-מן האפקטיבי ביותר במכללות. לא שזה אומר משהו בליגה של הגדולים.
10. מילווקי: ווייד בולדווין, ואנדרבילט - הבאקס הם הקבוצה הצעירה בליגה, וצריכים מישהו שיקלע מבחוץ ויעזור בניהול המשחק. בימינו שחקן עונה שנייה במכללות, נחשב לבוגר, ובולדין הוא אופציה סבירה לשתי המשבצות.
11. אורלנדו: דומנטס סאבוניס, גונזאגה - הוא לא גבוה ומוכשר כמו אביו, אבל למג'יק יש כבר ענק מזרח אירופי בדמות ניקולה ווצ'ביץ'. הפורוורד הליטאי יסייע לצדו.
12. אטלנטה: מלאכי ריצ'רדסון, סירקיוז – הוא היה אחד ההפתעות הנעימות בטורניר ה-NCAA, וההוקס זקוקים לחוצפה ולאנרגיה שלו כסקורר. כי כמה זמן אפשר לסמוך על היד של קייל קורבר מבחוץ. סיבה טובה מספיק לקחת את הבחירה מיוטה בטרייד אמש.
13. פיניקס: דיונטה דיוויס, מישיגן סטייט - הוא אינו יציב כמו חברו ואלנטיין, אבל הוא ארוך ואתלטי וזה מה שדרוש לסאנס.
14. שיקגו: ברייס ג'ונסון, צפון קרולינה - זה נחשב אולי מוקדם מדי לפורוורד המוצלח הזה, ולא ברור למה. לבולס בכל אופן יש קבוצה טובה, שעלולה לאבד את ג'ואקים נואה ופאו גאסול. גם אם הם ישארו, ג'ונסון יעזור לדחוף את הקבוצה לפלייאוף.
15. דנבר: דאג'ונטיי מארי, וושינגטון - פוינט גארד? שוטינג גארד? למה לא גם וגם? הוויזארדס לא הולכים לשום מקום בקרוב. כשיתבגר ויתחזק, יוכלו לרוץ איתו.
16. בוסטון: סקאל לביסייר, קנטאקי - הטענות לגבי הסנטר יוצא האיטי נוגעות לכך שהוא לא ממש יודע מה הוא עושה על המגרש. אבל מימדים לא מגיעים מלימודים.
17. ממפיס: דנזל ואלנטיין, מישיגן סטייט – הגארד המוכשר סובל מדיאגנוזה לא אופטימית בנוגע למצבה של ברכו, ועוד יותר מכך - מתסמונת MVP המכללות. אבל הגריזליס שמוכנים להפוך לקבוצת עילית ישמחו לקבל מנהיג בוגר ורב-תכליתי – גם אם יש לו גיבנת בדמות תואר השחקן המצטיין.
18. דטרויט: הנרי אלנסון, מארקט - הכל סובב סביב אנדרה דראמונד, והפורוורד הנייד והאינטליגנטי בנוי לסחרחורת הזו.
19. דנבר: פורקאן קורקמאז, אנדולו אפס - בחירה שלישית ואחרונה לנאגטס בסיבוב הראשון תשמש לשיפור הקליעה משלוש עם הצלף הטורקי בן ה-19.
20. אינדיאנה: תון מאקר, אוסטרליה - הפייסרס מתגעגעים עדיין למטרייה האווירית שסיפק להם ג'רמיין א'וניל. כמוהו גם מאקר מגיע הישר מהתיכון, אבל עם 2.15 מטר והמון באזז מאחוריו.
21. אטלנטה: דמיאן ג'ונס, ואנדרבילט – אל הרפורד עשוי להיפרד מההוקס כשחקן חופשי, וזה דורש היערכות מתחת לסלים. הסנטר האגרסיבי יגבה – איתו ובלעדיו.
22. שרלוט: טימותי לוואבו, מגה לקס סרביה – הסווינגמן ניקולה באטום עשוי לעזוב דרך שוק השחקנים? להורנטס יש צרפתי אחר צעיר יותר לאותה משבצת.
23. בוסטון: מאליק ביזלי, פלורידה סטייט – אחרי שהסלטיקס דאגו לפרונט-קורט השוטינג גארד המוכשר נופל לחיקם, והם יהנו מההפקר ויתחזקו בצלף דינמי.
24. פילדפיה: דיאנדרה במברי, סנט ג'וזף - אם כל כך הרבה צעירים לא מגובשים, מה זה משנה איזה עוד מרכיב יתווסף לקלחת הנוזלית הזו. אז למה לא להביא גיבור מקומי, שהוא גם שחקן לא רע?
25. לוס אנג'לס קליפרס: צ'ייק דיאלו, קנזס - בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן מתחת לסל זה הרבה, אבל לא מספיק. הפורוורד ממאלי לכל הפחות יאפשר קצת מנוחה לשניים.
26. פילדלפיה: אנטה ז'יז'יץ', ציבונה זאגרב - הייתכן שעוד קרואטי עם קשר למכבי במכבי תל אביב ייבחר בסיבוב הראשון? זה יכול לקרות, לא מעט בגלל הרוטציה הארוכה מדי של גבוהי הסיקסרס, שתשאיר את אחיו הצעיר של אקס הצהובים אנדרייה ז'יז'יץ' באירופה להשתלמות של עוד שנה שנתיים.
27. טורונטו: דיימונד סטון, מרילנד - למועמדים לאליפות אף פעם אין יותר מדי גבוהים אתלטים, והראפטורס בהחלט רואים את עצמם ככאלה, ואת הסנטר הנייד כמרכיב חשוב.
28. פיניקס: בן בנטיל, פרובידנס - חושבים שהסאנס אלגנטים מדי? הפורוורד האגרסיבי ינסה לשנות את הדעה הקדומה.
29. סן אנטוניו: חואן הרננגומס, אסטודיאנטס מדריד - דברים ישתנו בספרס בלי טים דאנקן, אבל לא החיפוש אחר כשרונות באירופה, או בספרד.
30. גולדן סטייט: סטיבן צימרמן, נוואדה לאס וגאס - מה הווריורס צריכים שאין להם? אולי רק סנטר דומיננטי לפני שאנדרו בוגוט מתפרק סופית. קל להגיד, קשה לעשות. צימרמן לפחות גבוה ונייד מספיק כדי לנסות עמוד בקצב של סטפן קרי.
לפנייה לכתב/ת 
