הבריטים מצביעים אירופה וחולמים על אימפריה
ב-3 הסמלים הגדולים והמוכרים ביותר של האיחוד - התנועה החופשית, מטבע האירו ומדיניות הרווחה - בריטניה אינה שותפה. אז על מה היא מצביעה היום?
כשאתם שומעים את צמד המילים "האיחוד האירופי", מה אתם מדמיינים? גבולות פתוחים ותנועה חופשית? מטבע אחיד ומשותף? מדיניות רווחה? אם עניתם "כן" על אחת או יותר מבין השאלות הללו אז אתם לא לבד. אלה בדיוק הסמלים המרכזיים של האיחוד האירופי, וכך הוא גם נתפש על ידי יותר מ-90 אחוזים מהציבור הרחב כשהם נדרשים לענות על השאלה ולהסביר מהו האיחוד האירופי.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ומה עוד משותף לאותן שלוש שאלות? שהממלכה המאוחדת אינה חלק מאף אחת מהן. רשמית, משאל העם שמתקיים היום (יום ה') בבריטניה עוסק בשאלה אם צריכה הממלכה המאוחדת לפרוש מהאיחוד האירופי או להישאר בו. אבל האמת היא שזו שאלה סמנטית בלבד, שאלה שמחביאה בתוכה שאלה אחרת לחלוטין. כי בריטניה מעולם לא הייתה לגמרי חברה באיחוד האירופי, אלא תמיד מדינה במעמד מיוחד. לקח לה כמעט חצי יובל להצטרף לשוק המשותף, היא לא הצטרפה לאיחוד המוניטרי ושמרה בקנאות על הלירה שטרלינג, נמנעה מלהחיל את "אמנת שנגן" בנושא הגירה גם במתכונתה המקורית בשנת 1986, וגם בהטמעתה לתוך המסגרת החוקית של האיחוד האירופי בסוף שנות ה-90, והצליחה להפוך את מגילת הזכויות החברתית (יבשת הרווחה אם תרצו) של האיחוד האירופי ללא-מחייבת, כדי שהיא לא תיאלץ להחיל אותה על עצמה.
כך שבפועל, בשלושת הסמלים הגדולים והמוכרים ביותר של האיחוד האירופי - התנועה החופשית, מטבע האירו ומדיניות הרווחה - בריטניה אינה שותפה.
עיקר הסיפור איננו רק בירוקרטיה, כלכלה חופשית והגירה
אז מה השאלה האמיתית ששואלים את עצמם תושבי בריטניה היום בקלפי? שאלה אחרת לגמרי, שאלה רגשית שנוגעת במעמקי הזהות הבריטית. מה מקומם בעולם והאם הם עדיין אימפריה? אלו שמאמינים שכן ושבריטניה יכולה לחזור לימי גדולתה יצביעו לצאת מהאיחוד האירופי, ואלה שלא וקיבלו את מעמדה החדש באירופה ובעולם יצביעו להישאר בגוש בן 28 המדינות.
כל הדיבורים על בירוקרטיה, כלכלה חופשית, צמיחה, מיתון, ריבונות, שליטה, שלטון גרמניה, הגירה, גבולות, טרור, מימון, סוציאליזם או משבר - הם דיבורים שמעלים סוגיות חשובות בהחלט, אבל הן לא יותר מאשר רציונליזציה של העמדה הרגשית שבה אתה תומך כבר עכשיו.
שאלה רגשית
לכן העמים הקלטים - שהם הסקוטים והאירים (ובמידה מסוימת גם הוולשים והקורנים) - עמים שיש להם תפיסת אימפריה וזהות בריטית מסוג אחר לגמרי, צפויים לתמוך בהישארות באיחוד האירופי, בשעה שהאנגלים המזוהים יותר עם האימפריה הישנה ועם הבריטיות צפויים לתמוך בהיפרדות ובדרך עצמאית.
ומכיוון שבסופו של דבר מדובר בשאלה רגשית וגם בשאלה של זהות, אין כאן תשובה נכונה או לא נכונה לגבי מה בריטניה צריכה לעשות.
מי שעבורו בריטניה צריכה להיות מעצמה עצמאית וגדולה אז מוכן גם לספוג הפסדים כלכליים ופגיעה ברווחה ובסחר בטווח הקצר, ואפילו הארוך, בשביל האפשרות לייצר לבריטניה מעמד מיוחד משלה. לאחד מחדש את השורות בתוך הממלכה, לטפח את היחסים שהוזנחו עם מדינות חבר העמים, עם הקולוניות והטריטוריות המעטות שעדיין נשארו ברחבי העולם או אפילו לשאוף למחוזות חדשים, מחוזות שאליהם האיחוד האירופי טרם ניסה לפנות. לכן נייג'ל פרג', יו"ר "מפלגת העצמאות הבריטית" (UKIP) האירו-סקפטית, חזר לא פעם על האמירה כי "תוצר לאומי הוא לא הכול בחיים", ולכן בוריס ג'ונסון, ראש העיר לונדון לשעבר, טען שוב ושוב כי "בגלל אירופה שכחנו מה זה להיות בריטים".
לעומת זאת, מי שכבר קיבל את מעמדה החדש של הממלכה המאוחדת, והשלים עם מצבה הבינלאומי, גם מוכן לקבל את ההנהגה של גרמניה באיחוד האירופי, את הבירוקרטיה הלא פשוטה ולעתים מסורבלת של בריסל, את הכלכלה האירופית שלעתים נראית זרה לעיניים אנגלו-סקסיות או את איבוד הריבונות, והגירעון הדמוקרטי. מחירים לא פשוטים שאין לזלזל בהם, אבל בהחלט נסבלים בשביל מקום - אפילו אם משני - בשולחן העמים האירופי.
לכן ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון הדגיש שוב ושוב כי "האיחוד האירופי לא מושלם, אבל הוא האיחוד היחיד שיש לנו", ולכן ניקולה סטרג'ן, ראשת ממשלת סקוטלנד, חזרה וטענה כי היא "מאמינה בעצמאות ובדמוקרטיה של עמים, אבל גם בצורך לשתף פעולה למען עתיד משותף".
ההמנון הלאומי של הממלכה המאוחדת הוא "אלוהים נצור את המלכה", ואין יותר סמלי מכך שאותה מלכה, שחוגגת בימים אלו יום הולדת 90, מציגה בסיפור חייה את מה שעבר על הממלכה ועל האימפריה - מילדות שבה משפחתה שלטה בתת-היבשת ההודית ובחלקים נרחבים מאפריקה והמזרח הרחוק ועד לבגרותה שבה בריטניה הגדולה היא פשוט רק בריטניה.
עומר גנדלר הוא חוקר ומרצה ליחסים בינלאומיים ומפעיל את הבלוג תוצרת חוץ
לפנייה לכתב/ת 
