הסכר שמאיים לייבש את הירדן והכנרת
בצפון הירדן הוקם סכר שמיועד להזרים מים בעיקר לחקלאות, אבל מאבק סביב צינור בתחתיתו עלול להוביל לייבוש חלק מהנחל שכולל אתרי תיירות - ולהחמיר עוד יותר את מצב האגם הגדול
במשך עשרות שנים מסתמכים חקלאים בצפון וגורמים נוספים על מים שנשאבים ישירות ממקורות הירדן והכנרת. המים מסופקים להם על-ידי אגודת מים חקלאית בשם "מים בגליל", שבימים האחרונים מקימה בירדן ההררי סכר, כדי שתוכל לשאוב עבורם מים גם בקיץ כשהזרימה נחלשת. למרות ההנחיות והסיכומים, צינור שהיה אמור להיות מונח בתחתית הסכר כדי להעביר כמויות מים שיחזיקו את הנחל בחיים גם בקיץ - לא הותקן במקום, והחשש הוא שלא יהיו מים במורד הירדן לצורכי פנאי ונופש ולכנרת.
בינתיים, אף שזרימת המים בירדן מידרדרת ומתקרבת למינימום הנדרש לשימור החיים בו, רשות המים לא התערבה ולא דרשה לפרק את הסכר או לבנות בו את המערכות הנדרשות באופן מיידי.
סוגיית הסכר מתרחשת על רקע המחסור ההולך ומחריף בגשמים בצפון, שמביא לדעיכה מתמשכת בהיקפי המים שזורמים בדן, בחצבני ובבניאס - מקורות הירדן שמהווים גם את מקורות המים המרכזיים של הכנרת. הירידה בכמויות המים שזורמים בנחלים לא מפחיתה את צורכי החקלאות, ולפעמים אף מגבירה אותם. כדי למנוע מצב שבו יהיה קושי לשאוב מים החלו בשנים האחרונות להקים - באישור רשות המים ובתיאום עם רשות הטבע והגנים וגופים נוספים - סכר בולדרים גדול שיחסום את זרימת המים, יאצור אותם ויאפשר שאיבה ללא בעיות.
כדי שהסכר לא יחסום את כל זרימת המים לירדן ההררי, שבו גם אתרי תיירות שמתבססים על זרימת מים חזקה - בנוסף לכל מי שמגיע למקום ליהנות, לטייל ולשכשך רגליים - נקבע שיש להניח בתחתיתו צינור שיוכל להזרים כמות מספקת של מים לנחל באופן קבוע. אחרי דיונים ומחלוקות נקבע שיש צורך שיזרמו 1.5 קוב לשנייה לפחות. כשהצינור מונח בתחתית הסכר, כמות המים שעוברת בו תלויה בקוטרו, וכך ניתן מצד אחד לאגור מים במעלה, ומצד שני להזרים מספיק מים דרומה לירדן ההררי ולכנרת. להערכת המומחים, זרימת מים נמוכה יותר תביא לייבוש חלקים מהנחל.
בימים האחרונים, בשל מחלוקות שונות על מיקומם של הצינור והסכר, התברר שהסכר הוקם ללא הצינור. מנתוני השירות ההידרולוגי עולה שבימים האחרונים נרשמה ירידה בזרימת המים בנחל, ובשעות מסוימות היא כבר הגיעה למינימום שנקבע. ברשות הטבע והגנים חוששים שכבר בתקופה הקרובה יזרמו בנחל כמויות נמוכות משהוסכם - כמות שמלכתחילה נמוכה מדי לדעתם - והסכר עלול לעצור את המים באופן מלא או להזרים כמויות נמוכות מהנדרש כדי שהנחל ימשיך לחיות.
"המים הם החיים של הנהר כמובן", אומר יונתן הררי, אקולוג בתי גידול לחים ברשות הטבע והגנים. "יש את התיירות ויש את המערכות האקולוגיות. אם לא תזרום כמות המים שנקבעה, יהיו אזורים בירדן ההררי שיתייבשו - לא יראו מים מעל פני האדמה. הדגים ובעלי חיים אחרים שחיים במים ימותו. המערכת האקולוגית תקרוס. ב-2014 לא הייתה זרימה רציפה של מים וזה מה שקרה. בשנה שעברה פעלו כמו שהוסכם, ועכשיו יש ויכוח על הצינור".
לדבריו, "ברגע שאין מים המערכות האלה קורסות. זה לא ששעתיים לא יהיה מים ויחזור. חייבת להיות זרימה רציפה, ובמצב הנוכחי עלולים לא לזרום מספיק מים".
רפי נוי, מנכ"ל "מים בגליל", טוען שאי-אפשר להשאיר את החקלאים בלי מים ושגורמים אחרים אִפשרו לו להניח את הסכר בלי הצינור. "רשות המים אישרו לי להניח. הגשתי תוכניות כמו שצריך, והנחנו סכר. כשבאנו להניח צינור ביקשו שאשלח שוב אישורים, ואז רשות הניקוז והשירות ההידרולוגי לא אישרו להניח. אז הנחנו סכר. כרגע עוברים מים, ואנחנו רחוקים ממצב שבו הירדן יתייבש".
ומה יהיה עם החקלאים? "כל שנה מניחים את הסכר, אז השנה רצו לעשות שינוי. מה חשבו, שעד שלא ייתנו לי אישור לא אניח סכר, אז אייבש את כל השטחים החקלאיים?", תוהה נוי.
ברשות המים אומרים כי לא אישרו את הנחת הסכר ללא הצינור, בשל מחלוקות על מיקום הצינור, והנושא נמצא בבדיקה. ברשות הניקוז אמרו כי התוכניות נעצרו בשלב זה עד לבחינתן הכוללת.
השבוע עלתה סוגיית שאיבת המים מהירדן ומקורותיו גם בכנסת, במסגרת דיונים שבהם התברר כי חקלאי הצפון שנהנים מכך משלמים על המים מחיר של עשרות אגורות בלבד לקוב, בעוד חבריהם מהדרום שרוכשים מים מהמערכת הארצית משלמים 2.6 שקלים לקוב. באוצר מנסים כעת להשוות את תעריפי המים לכל החקלאים, אך נתקלים בהתנגדות עזה מצד חקלאי הצפון ונציגיהם.
לפנייה לכתב/ת 
