סליחה שיצאתי מניאק: גברים מתנצלים
יובל יצא עם שתי נשים במקביל, אודי משך זמן לחינם עם בחורה למרות שידע שהוא לא בעניין וערן ניתק קשר עם האהבה הראשונה שלו בגלל שמועה בלבד: בני ה-30 משתפים את תומר און במקרים בהם הם פגעו בנשים, ומקווים עד היום שהנפגעות ימצאו מקום בליבן כדי לסלוח
כשביקשתי מחברי הגברים בפייסבוק לצאת אל האור ולדבר על טעויות שעשו בעבר כשנפרדו מבחורות שיצאו איתן, בשרשור הפומבי ענו רק בחורות. אחת מהן הציעה להפוך את הכתבה לאירוע בכיכר העיר, ולמכור כרטיסים כדי שכל הנשים תגענה כדי לזרוק עגבניות על הגברים הללו. ואולי בדיוק בגלל הגישה הזו, כשגבר כבר רוצה להתנצל, הוא מבין שלא יסלחו לו מראש והוא מעדיף פשוט לוותר מאשר להסתכן בלקבל עגבנייה לפרצוף.
אז קיבלתי פניות מגברים, אבל הם העדיפו לפנות אלי מבוישים בהודעה אישית ולהישאר עלומי שם. חלק מהסיפורים הכרתי עוד קודם, ואת כל הגברים אני מכיר באופן אישי, ויכול לערוב לכך שהם אנשים טובים באמת. פשוט פעם היינו ילדים ועשינו כל מיני טעויות.
שיחת הטלפון שקטעה את הדייט
בשביל הספתח, אסתכן בעגבנייה או שתיים לכיווני, ובמצוות "נאה דורש נאה מקיים" אספר על נטישת בחורה שביצעתי בעצמי. זה אמנם היה רק דייט ראשון ולפני מספר שנים, אבל אני בטוח שהבחורה נותרה מזועזעת עד היום והסיפור הזה וודאי עולה אצלה מדי ערב בנות, כשהללו מתלוננות בתורן על רשעותו של המין הגברי.
אז ככה: שעה לתוך הדייט הטלפון שלי מצלצל ואני מספר לה שזה אבא שלי. זו שעה קצת מאוחרת וזה מוזר, אז האינסטינקט שלי הוא לא לענות ופשט לחזור אליו למחרת בבוקר. אבל הטלפון לא מפסיק, והיא מתעקשת שאענה כי היא באמת נשמה טובה ולא רוצה להפריד ביני לבין משפחתי - ואין פה טיפה אחת של ציניות.
אני עונה והיא רואה כיצד פניי מלבינים בבת אחת, ואיך אני אומר לדובר מעבר לקו "אני בא". נרעש, אני קם, מתנצל ושולף שטר לשלם על הקפה שעוד לא הספיק להתקרר. "אח שלי מת", אני אומר לה ויוצא מבית הקפה כדי לתפוס מונית והיא נותרת מאחור המומה.
הייתי מטומטם. לא הבנתי מה היה לי ביד
יובל נשוי היום באושר, אבל עד היום הוא זוכר את לירון. הוא פגש אותה בתקופת ההוללות שלו כשהיה יחצ"ן במועדון לילה תל אביבי. בכלל, כשהוא חושב על הימים ההם ועל מה שעשה, כל מה שהוא רוצה זה להתקלח. בזמנו, אסף עשרות ומאות טלפונים מדי ערב כדי להגדיל את רשימת המוזמנים (ובעיקר המוזמנות) למועדון. לירון הייתה אחת מיני רבות, ובכל זאת מצאה חן בעיניו מאוד, למרות שהיה לה חבר.
גם לה היה את המספר שלו ואחרי חודשים של הכרות היא יצרה איתו קשר, והוא הבין שהזוגיות שלה הסתיימה. אלא שהיתה בעיה אחת: באותו הזמן הוא כבר היה בזוגיות משלו. רק כשיצא מהקשר, יכלו השניים לחדש את התשוקה ולהיפגש. "אני גרתי אז בראשון והיא בהוד השרון", הוא נזכר. "לפעמים אני הייתי מגיע אליה אבל לפעמים היא הייתה מגיעה אליי, ולא חיכתה רק שאני אחזר אחריה ואבוא אליה, מה שגרם לי נורא להעריך אותה. אבל אתה יודע, יש לנו קטע מטומטם כזה שאנחנו רוצים את מה שאנחנו צריכים להתאמץ בשבילו... היום, אם הייתי רווק והייתי מכיר מישהי כזאת – הייתי מבין שהיא מכרה זהב. אבל אז הייתי טמבל".
למה הוא היה טמבל? ובכן, היה לו סיפור לא סגור עם בחורה בשם נטלי, ובאותם ימים היא הסתננה בחזרה לחייו בהודעות ושיחות והטריפה אותו. ערב אחד, כשלירון הייתה אמורה להגיע אליו, נטלי גם רצתה להיפגש. לירון למעשה נסעה עד אליו, ורק אז הוא אמר לה שהוא רוצה לסיים את הקשר. "איזה גועל נפש", זועק יובל בזעם עצמי. "לפחות תחסוך לה את הנסיעה! מה אתה לא מתבייש?! מה אתה מטומטם?! מה אתה דפוק?!". אחרי שהלכה, זכה בדייט הנכסף עם השנייה, נטלי. רק שבמקום לשכב איתה, הוא רצה לדבר... על לירון! עם התחלה כזו, לא פלא שלימים גם הקשר הזה לא צלח, והוא נשאר קירח מכאן ומכאן.
יעל, אני מתנצל
אודי נשוי באושר לאישה נהדרת והוא כבר אבא לשני בנים חמודים. אבל הוא עדיין לא סולח לעצמו על כך שהוליך שולל את יעל. הוא היה בן 27 והיא עדיין היתה בצבא. הוא בדיוק נפרד מאקסית מיתולוגית שהוא מאוד אהב, ויעל, מצידה, התאהבה. אודי הרגיש את פער הגילאים אבל היא הייתה יפיפייה, מעניינת וחכמה, והוא הקשיב לרגש ולא לשכל. הם יצאו שלושה חודשים והיה לו ברור לגמרי שהיא בעניין, "אבל הרגשתי שזה לא מתיישב לי על הלב. שזה פשוט מוקדם ואני לא יכול לתת את מה שאני רוצה", הוא משתף.
לבסוף, נאלץ בניגוד לרצונו להשתמש במשפט הנוראי שהיה היחיד שהתאים לסיטואציה "זו לא את, זה אני" וממש התכוון לזה. אודי מודה שהוא מאמין שטעה בזמנו, כי למרות גילה היא הייתה בוגרת מאד, ואין באמת שום סיבה שעצם המספר ישחק תפקיד כשהוא לא. בדיעבד, הבין אודי שליבו לא היה יכול להיפתח אליה בגלל שעדיין היה נעול על המיתולוגית.
היום אודי מטיף שאם אין לך את התחושה מהרגע הראשון, או אם אתה אחרי קשר רציני, אל תיקח ריבאונדים כי בסוף מישהו ייפגע. על עצמו הוא מעיד שבדיעבד לא היה נשאר כל כך הרבה זמן כשזה היה ברור לו שזה לא יקרה. "נשארתי כי חשבתי שיכול להיות בינינו משהו, אבל עוד לא הייתי מוכן. כשנפרדנו היא קיבלה את זה בהבנה. התחבקנו, ועד עכשיו אני זוכר את הדמעה שלה שזלגה על הזרוע שלי".
אני יודע שיצאתי שטחי ומרושע
ערן טוען שיש לו כישרון מפוקפק לסיים קשרים בצורה לא טובה, ככה שאחריו כל בחור שהאקסיות שלו נתקלות בו מצטייר כמלאך וכחומר לחתונה. הוא עמוס בסיפורים שמוכיחים את טענתו. קורע לב מכולם הוא דווקא הסיפור על האהבה הראשונה בחייו, אי שם בכיתה ז'. היא הייתה חברה של חבר שלו, והוא רצה אותה מרחוק. כעבור שנה, כשנפרדה מהחבר, אזר אומץ והציע לה חברות. מבחינתו, זו הייתה אז הגשמת חלום. הוא הרגיש כאילו כבש את היקום כולו.
אך כעבור שלושה חודשים הוא טס לשנתיים לחו"ל עם המשפחה. הם שמרו אמנם על קשר במכתבים, אבל כשהגיע לביקור פגש את חבריו והם סיפרו לו שהיא השמינה מאד. מבועת, ילדותי וטיפש, הוא לא יצר איתה קשר, וכשחזר לחו"ל גם ההתכתבויות פסקו. הוא אפילו לא ידע שהשמועה לגבי השמנתה, שטחית ככל שתהיה, שגויה.
הוא גילה זאת ממקור ראשון כשחזר לארץ והתחיל תיכון, וקיבל ממרפי מתנה עוקצנית במיוחד: את דנה, איתו בכיתה. "הייתי מת לשבת איתה לקפה. הייתי מספר לה את כל הסיפור. היא לא יודעת עד כמה הייתי מאוהב בה, לאורך כל השנה, ואיך רציתי להציע לה חברות תקופה ארוכה ולא היה לי אומץ. הייתי מספר לה איזה אידיוט הייתי ומה הרגשתי כשפגשתי אותה בתיכון אחרי שחזרתי".
הייתי משנה את הגישה שלי
הדר עבר מהצפון לעיר הגדולה. הוא וחברה שלו היו ביחד באש ובמים שנתיים, ולמרות שתל אביב משלבת אש ומים לא רק במזרקות אלא גם באופייה המפתה, הדר מעיד על עצמו שנותר תמיד נאמן. האהבה שלהם הייתה חזקה. ולמרות שאהב את העיר והחיים הטובים שהציעה, מיצה את החוויה עם תום חוזה השכירות של הדירה שלהם והודיע לחברתו שהוא חוזר לצפון.
היא נרעשה מההודעה החד-צדדית. חברה טובה שלה בדיוק עברה לגור קרוב, ומבחינתה העיר הייתה המקום הנכון להיות בו. הדר הבהיר לה שזה לא פתוח לדיון ושהוא עוזב. באחד הימים, כשהגיע לדירה שלהם, הופתע לגלות שהיא הקדימה אותו. כל הדברים שלה נעלמו. שיחות השלום כשלו כי היא נפגעה וכי הוא עמד על דעתו לעזוב, ויהי מה. הוא עזב את העיר בלעדיה.
לימים הסתבר לו שבכתה הרבה ולקח לה הרבה זמן להשתחרר מהפרידה. "הייתי משנה את הגישה שלי. אולי הייתי נשאר עוד תקופה בתל אביב. למילים יש הרבה כוח", למד לימים הדר. עוד הוא למד שחודשים ספורים אחרי שנפרדו, גם היא נפרדה מתל אביב.
לפנייה לכתב/ת 
