היום: הכרעת דין במשפט הנאשם ברצח נשותיו
22 שנה אחרי מות אשתו הראשונה ו-7 שנים אחרי מות אשתו השלישית ישמע שמעון קופר אם בית המשפט מרשיע אותו ברציחתן. סנגוריו: "הוא לא הרוצח"
בית המשפט המחוזי בלוד צפוי להכריע היום (יום ג') את דינו של שמעון קופר, תושב קיבוץ אייל בן 55, שמואשם כי רצח את אשתו הראשונה אורית קופרשמידט ז"ל ואת אשתו השלישית ג'ני מור חיים ז"ל.
הרצח הראשון שיוחס לקופר, שכונה "האלמן הכפול", נכלל בכתב אישום שהוגש נגדו ב-2012. שנה לאחר מכן תוקן כתב האישום והתווסף לו סעיף בגין רצח אשתו הראשונה. כתב האישום הוגש בעקבות תחקיר התוכנית "עובדה" בערוץ 2.
בכתב האישום נטען כי שתי הנשים מצאו את מותן בנסיבות דומות. קופר התחתן עם קופרשמידט ב-1983. בעודו נשוי הוא הכיר אישה אחרת, סיפר לה שהוא גרוש והוסיף כי הוא עובד בשירות הביטחון הכללי, ולכן נדרש להיעדר מהבית לעתים קרובות. כך הצליח קופר לנהל שתי מערכות יחסים במקביל.
בשלב מסוים חשדה בו האישה השנייה. היא התעמתה עמו והוא שיקר לה וסיפר לה כי הוא מעוניין להתגרש מקופרשמידט. בשלב מסוים קופר והאישה השנייה רצו לגור בבית מרווח יותר, יחד עם ילדיה מנישואיה הקודמים. בשלב זה, כך לפי כתב האישום, החליט קופר להמית את קופרשמידט.
יום לפני מות רעייתו, ב-17 בינואר 1994, סיפר קופר לאישה שעמה ניהל רומן כי עליו לישון בביתו עם קופרשמידט על מנת "להשגיח על הילדים". הוא אף הבטיח לפילגשו שיישן בסלון. לפי כתב האישום, לפנות בוקר רצח קופר את רעייתו בדרך שלא הותירה סימן בגופה.
למחרת, כך לפי האישום, הוא פיזר סביבה כדורים וחפיסות ריקות של תרופות הרגעה כדי ליצור מצג שווא שלפיו היא התאבדה. קופר הזעיק את אביה של רעייתו ורק לאחר מכן את מד"א. אביה של המנוחה ביקש שינתחו את הגופה, אך קופר התנגד בשלב ראשון. לאחר מכן הוא התרצה. בבדיקת הרעלים בגופה של קופרשמידט לא נמצא חומר שיכול היה לגרום למותה, ובשל כך סיבת המוות נקבעה אז כ"בלתי ברורה".
במהלך ימי השבעה התנהג קופר בצורה מוזרה. הוא נעדר מרבית מהזמן, ואף הגיע עם האישה שעמה ניהל רומן ועם אביה כדי לארוז את חפציו ואת חפצי ילדיו כדי להעביר אותם לבית בנתניה. בתום השבעה עבר קופר לגור עם ילדיו ועם האישה השנייה, ובהמשך אף מכר את ביתו.
אחרי כמה שנים התגרש קופר מאשתו השנייה ופגש את ג'ני מור חיים, אם לשניים מקיבוץ אייל. הוא סיפר גם לה על עבודה בשירות הביטחון הכללי, ואף שבמהלך שירותו הצבאי נפל בשבי הסורי. על אשתו הראשונה אורית הוא סיפר למור חיים כי היא נפטרה מסרטן. הוא עבר לגור עם מור חיים בקיבוץ יחד עם ילדיו. הוא אף הגיש מועמדות לחברות בקיבוץ, ושגם התגלה כי הנתונים שמסר על אודות עברו הצבאי הם שקריים.
קופר ומור חיים נישאו, ולפי כתב האישום, בזמן שהשניים היו יחד הכיר קופר את ד"ר מריה זקוטסקי, רופאה מרדימה מבית החולים מאיר בכפר סבא. לה הוא סיפר כי הוא גרוש, וכי הוא חי עם גרושתו. גם אותה הוא שיתף בדבר עברו בשירות הביטחון הכללי ובהמשך ניהל עמה חיי זוגיות מלאים.
לפי כתב האישום, קופר החליט להמית את מור חיים. ב-2007 הוא החל לנקוט פעולות כדי להבטיח את זכותו בבית בקיבוץ אייל "במקרה שג'ני תלך לעולמה". קופר ומור חיים חתמו על צוואות הדדיות, ובצוואתה היא הורישה לו את הכול עוד לפני ילדיה. קופר פנה לבירור זכויותיו בדירה וקיבל חוות דעת משפטית שדנה במקרה שמור חיים תעזוב או תמות.
עוד צוין בכתב האישום כי בשנים 2009-2008 סיפר קופר למשפחת מור חיים שג'ני במצב בריאותי רעוע. הוא טען שהיא סובלת מהפסקות נשימה בלילות ושהוא עזב את עבודתו כדי שיכול לשמור עליה. הוא אף לקח אותה לבדיקות, אך אלה לא העלו דבר. בשנים אלה הקפידה מור חיים על אורח חיים ספורטיבי.
כתב האישום חשף תוכנית שטנית שהכין קופר על מנת להרוג את אשתו השלישית. הוא פנה לרופאה המרדימה שעמה ניהל רומן ואמר לה כי הוא "צריך לצאת לחו"ל לרצוח אדם בשליחות ביטחונית". הוא ביקש מהרופאה חומר קטלני שממית ולא משאיר סימן בגוף. הוא אף תיאר בפניה את הקורבן שמידותיו תואמות את אלה של מור חיים.
הרופאה ארגנה לקופר את החומר, גנבה כמות קטלנית מבית החולים ואף תדרכה אותו. היחסים בין השניים התקרבו, היא העבירה את רכושה למחסן בקיבוץ אייל וקופר מצדו הבטיח לה כי הוא יעבור לגור איתה. קופר הואשם שרצח את מור חיים בלילה שבין 20 ל-21 באוגוסט 2009. גם במקרה זה הוא פיזר כדורים וחפיסות כדי ליצור מצג שווא של התאבדות. הבדיקה לגילוי רעלים לא איתרה דבר.
הפתולוג קבע אז שמותה של מור חיים נגרם מהפרעה של קצב הלב. בתום השבעה נכנסו קופר וזוגתו הרופאה להתגורר בבית בקיבוץ. הרופאה, שלא ידעה על כוונתו של קופר לרצוח את מור חיים, הורשעה בהסדר טיעון בעבירות מינוריות של גניבת תרופה ואספקת חומר מסוכן בדרך רשלנית. על כך נגזרו עליה שישה חודשי עבודות שירות.
הסנגורים: "התקף לב"
פרקליטיו של קופר, עורכי הדין דן באומן ובר עוז מהסנגוריה הציבורית, טענו בסיכומי המשפט כי קופרשמידט הייתה אהבת נעוריו ולא היה לו כל מניע לגרום למותה. הם טענו עוד כי לא הוכח שמערכת היחסים עמה הייתה במצב גרוע וכי על גופה לא נתגלו סימנים שמעידים על מוות בכוונה תחילה.
לגבי מור חיים טענה ההגנה כי היא מתה מהתקף לב. הסנגורים ציינו כי הרופאה המרדימה אישרה את הקונספציה המשטרתית ולכן בדתה סיפור לאחר שהסתבכה אף היא באישום.
לטענת הסנגורים, "הנאשם איבד פעמיים את הנשים שלו, שעמן חי שנים רבות והקים משפחה. אורית הייתה אהבת נעוריו וילדה לו שני בנים, שהם הדבר החשוב לו בעולם. הנאשם איננו אדם פשוט, ניתן לגלות לעתים אי-דיוקים באמרותיו בלי שום קשר לפטירתו של נשותיו, ואולם בשום פנים ואופן הוא איננו הרוצח".
מנגד, התובעת מפרקליטות מחוז מרכז טענה כי הנאשם "לא יכול להציג בדל של גרסה נאמנה. מכלול הראיות רב וברור. הדמיון בין המעשים גדול".
לפנייה לכתב/ת 
