הסדרה החדשה של אדיר מילר: תחליף ראוי לרמזור
עמוסה בהופעות אורח של כוכבים והרבה הומור עצמי, "צומת מילר" מצליחה לספק לא מעט רגעים משעשעים. בעזרת צוות שחקנים מצוין וסצנות מדויקות, הסדרה על חייו של הקומיקאי מסתמנת כמרענן לגיטימי לקיץ הנוכחי
אם קוננתם על לכתה של "רמזור", סיכוי טוב שתמצאו ב"צומת מילר", הקומדיה החדשה של אדיר מילר (שעלתה הערב, ה', בערוץ 2) מחליפה ראויה. מילר מגלם בה את עצמו, אדיר מילר הקומיקאי, ומנצל את ההזדמנות שלא היתה לו ב"רמזור" – בכל זאת מירי היה בסך הכל כוריאוגרף לערבי כיתה של חברות מסחריות, לא היתה לו קריירה כסלב ולא חברים מפורסמים שיכולים לעשות תפקידי אורח בתפקיד עצמם – וכך לתת את שני הסנט שלו על תעשיית הבידור בה הוא שוחה.
זה אומר שמילר חוטא בעקיצות כלפי עצמו – כמו בראיון עם דנה וייס שבו הוא מנסה להרגיז כמה שפחות אנשים ולצאת כמה שיותר פוליטיקלי קורקט, מוטיב שמזוהה עם מילר האמיתי. זה אומר גם הקנטות נשכניות לא פחות, באמצעות דמות הסוכן אותו מגלם בכישרון גל זייד (שדומה פה דמיון מצמרר לרמי פורטיס, אז הרווחתם עוד סלב לקולקציה), שהוא כמו שאר בני עמו הסוכנים - נטול סנטימנטים, קר, ציני ורודף בצע. זייד מבריק בתפקיד האיש הרע שמביים את המציאות כדי שהיא תיראה טוב בתקשורת.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מלאך של אמא": פוטנציאל עצום, ביצוע בעייתי
"קרב השפים הגדול": הקצפת של מאסטר שף
סדרות של סלבס המבוססות על החיים של עצמם הן סוג של בון-טון כרגע – אם זה "איש חשוב מאוד", עם יהודה לוי (דרמה), סייד קשוע עם "התסריטאי" (דרמה), יעל פוליאקוב עם "פוליאקובים" (דוקו-ריאליטי) ואפילו האקס המיתולוגי של מילר מ"רמזור", רן שריג, והדרמה "צ'קים", שמבוססת על הסיפור האישי שלו ונמצאת בשלבי עבודה מתקדמים. באופן טבעי, מילר לקח את "צומת מילר" לקומדיה. למרות שגילם בהצלחה תפקידים דרמטיים בקולנוע, הקומדיה היא המקום המתבקש שלו, בטח כשהוא כותב, מביים ומשחק.
"צומת מילר" לא מגיעה לעומקים הפסיכולוגיים ש"איש חשוב מאוד" או "התסריטאי" מתפלשים בהם, אבל היא בהחלט מספקת הצצות מנוסחות היטב לעולם האבסורדי שסלבס מתקיימים בו, ויחסי האהבה-שנאה שלהם עם הקהל. למשל, בסצנה המצוינת בה מילר מבקר ילדים בבית חולים ופשבר (זייד), הסוכן, מחלק את הנוכחים לשני טורים – חולים ובריאים, או בזו שאדיר נאלץ לחקות את ישראל קטורזה כדי לשמח ילד עיוור.
הפרק הראשון לבדו מספק הופעות אורח של גורי אלפי, דידי הררי, שלומי שבת דנה וייס ובעיקר אסי כהן, בהופעה שובת-לב, בעלילה שנראית כאילו יש לה נגיעה לפחות לדימוי הציבורי של כהן (מילר מתעצבן שאשתו סבורה שכהן מושך, ומאשים את האחרון ואת "החיוך הביישני, הצנוע הזה, אני אסי, אני מוכשר אבל מלא בחרדות וחסר ביטחון.." בזה שהוא "גורם לאחרים להיראות לא טוב"). כולי תקווה שלמילר יש המון המון חברים בתעשייה וש"צומת מילר" תעמוד במינון שהכתיבה לעצמה, גם בפרקים הבאים.
"צומת מילר" מורכבת מסצינות שנראות כאילו הן לקוחות ישירות מהרפרטואר של "רמזור" מבחינה סגנונית (כמו זו שבה מילר ואשתו
מדברים במטבח כשאסי כהן בחדר האוכל), ומצד שני בסצנות שנראות כאילו הן לקוחות מהחיים של מילר עצמו, בהן הוא מגלם דמות רצינית יותר, מינורית, מול המשפחה או מול נותני שירות, סצנות שבהן הרפרטואר הקומי שלו דווקא במיטבו ולטעמי הן מהמוצלחות שבסדרה. עם צוות שחקנים מיומן (בעיקר אדווה בולה, במשחק טבעי ומדויק, ומירי אלוני בתפקיד המאתגר של אמא מילר) שמאכלסים אותה, "צומת מילר" עשויה בהחלט לרענן את הקיץ הבוער הזה.
