איפה הגולים? / גיא לוזון
מיעוט השערים ביורו נובע מהגנות חזקות ומתואמות, אבל גם מחלוצים שלא מספקים את הסחורה. וגם: סוד ההצלחה של וויילס והונגריה, ומדוע דשאן הורס לנבחרת צרפת?
שלב הבתים של היורו הסתיים והנתון הראשון שקופץ מול העיניים, וגם בתחושה שלנו כצופים חובבי אקשן: מיעוט שערים. ממוצע של 1.92 שערים למשחק, הנתון הנמוך ביותר מאז יורו 1992, ויש לכך כמה סיבות.
זה אולי לא יפה לעין, אבל כמאמן זה מרשים לראות נבחרות מאורגנות, מחויבות ועם משמעת טקטית. כל שחקני השדה מחויבים לצמצום הפערים בין החוליות ובמקרים רבים המרחק בין שחקן ההגנה לשחקן ההתקפה עומד על 25 מטר. בתוך צפיפות כזו גם שחקנים טכניים מתקשים לייצר גולים. אם כבר עברת את 25 המטרים הדחוסים הללו, בקצה מחכה לך שוער מעולה. השוערים באליפות מציגים יכולת שיא ומספר הטעויות שלהם הוא מזערי בהשוואה למספר ההצלות.
איך שלא הופכים את זה, באירופה יש מצוקת חלוצים ובליגות הבכירות הכובשים המובילים הם מדרום אמריקה. נבחרות דומיננטיות עם אחוזים גבוהים של החזקה בכדור כמו גרמניה, אנגליה, פורטוגל, קרואטיה וצרפת חסרות סקורר קורע רשתות. כשכבר יש כזה (וארדי, קיין, ז'ירו, מנדז'וקיץ'), הוא לא מספק את הסחורה, בעוד במקרים אחרים הוצבו כחלוצים מרכזיים שחקנים שזו לא העמדה הטבעית שלהם, כמו נאני, גצה ומולר.
ומה עם זלאטן ולבנדובסקי? לצערם ולצערנו הם משחקים בנבחרות שלא היו מספיק דומיננטיות מבחינה התקפית. שימו את אחד משניהם בגרמניה או בספרד ותקבלו חגיגת שערים.
וויילס והונגריה מובילות עם שישה שערים בשלב הבתים, והנתון המדהים הזה נובע מאלמנט פסיכולוגי-טקטי: אף אחד לא ספר אותן התקפית. היריבות הגיעו בגישה לפיה מדובר בנבחרות שחייבים לנצח אותן, ותקפו עם הרבה מאוד שחקנים. שתיהן ידעו להתגונן ולצאת למתפרצות קטלניות. ובתחום הזה שווה לעקוב אחרי ראמזי ובייל, שיכולים לפתוח אקדמיה להתקפות מעבר.
הטעויות של דשאן
זה אולי יישמע מפתיע, אבל לטעמי צרפת היא אחת המאכזבות עד כה בטורניר. מסגל משופע בכישרון וכוכבים אתה מצפה לכדורגל הרבה יותר איכותי והופעות משכנעות. מי שאחראי לכך הוא דידייה דשאן, שטעה בהתנהלות שלו מול הסטארים של הטריקולור.
פוגבה וגריזמן הם כוכבים בקנה מידה עולמי. שניהם סומנו לפני הטורניר כמי שאמורים להוביל את צרפת לזכייה, וכל הזרקורים הופנו אליהם. גם אם השניים לא הרשימו במשחק הפתיחה
, לדעתי המאמן טעה כשהוריד אותם לספסל במשחק השני. כדי שכוכבים ינצצו וירגישו חופשיים להביא את היצירתיות שלהם לידי ביטוי, הם חייבים לדעת שיש להם גב ותמיכה גם אחרי משחק פחות טוב.
הכוכבים גדולים בעולם הם בסופו של יום אנשים צעירים ורגישים מאוד. ברגע שמישהו שרט להם את הביטחון, הם כבר מהססים, פוחדים להעז ולטעות. ואם ארזים כמו פוגבה וגריזמן פוחדים לטעות, מה יגידו אזובי הקיר? אין פלא שגם היתר נגררים למשחק עצור וחסר תעוזה. דשאן עירער את כל הנבחרת.
דוגמה הפוכה קיבלנו ממאמן פורטוגל פרננדו סנטוס, שלמרות יכולת פושרת של כריסטיאנו רונאלדו בשני המשחקים הראשונים, לא הפסיק לפרגן לו. במשחק המכריע היה זה כריסטיאנו שהעלה את פורטוגל לשמינית הגמר.
לפנייה לכתב/ת 
