בלונדי בהופעה: ארון ראמזי לא עוצר
מי שהיה אמור להפוך לגארת' בייל הרבה לפני גארת' בייל, פורח ביורו ומצליח לעשות את מה שנכשל בו עד עכשיו: להיות עקבי. מחר (ש', 19:00) בדרבי מול צפון אירלנד הוא יכול לקחת את וויילס עד לרבע הגמר. רק שמישהו לא ימות בראשון בבוקר. תשאלו את הקשר, הוא יסביר לכם למה התכוון המשורר
וזה תמיד נתקע איפשהו. בזמן שבייל עשה לאט לאט את ההסבה ממגן שמאלי לשחקן התקפה מושלם, וויילס וארסנל המשיכו לחכות. לפעמים זה נראה כבר אבוד. אבל ביורו 2016 הכל הבשיל.
אי אפשר לומר שראמזי מעולם לא מימש את הפוטנציאל. כשהוא כשיר, ארסנל נהנית ממנו ומההבלחות של הכישרון. רק שזה לא קורה מספיק ובאופן מרוכז.
היכולת של בייל בטורניר עושה עוול עצום לראמזי שנשאר מעט בצל. תריצו לאחור את המשחק מול רוסיה, ותראו איך שניהם יחד חותכים את ההגנה הכבדה שמולם. ואולי זה בעצם כל הסוד - ראמזי, עם ראש בלונדיני בוהק ומחומצן, היה צריך מישהו כמו בייל לצדו כדי שיעזור לו להראות מה יודע ויסיר חלק מהנטל שמצפים ממנו לשאת מאז ימי החצ'קונים שלו.
עוד לפני הטורניר, המאמן כריס קולמן טען שהחשיפה שמקבל בייל רק תעזור לראמזי להתבלט. הוא גם הוסיף כי ראה ממנו את "התצוגות הטובות ביותר שראה מקשר וולשי, של שליטה מוחלטת במשחק". הכל בא לידי ביטוי כעת, גם "הדמיון והביטחון" שקולמן אוהב אצלו.
ראמזי הוא בעיקר אנקדוטה בשנים האחרונות, האיש שנקשר אליו מיתוס לפיו מפורסם הולך לעולמו אחרי שהוא כובש. וויטני יוסטון וסטיב ג'ובס, למשל, נמצאים ברשימה. הוא שונא את הסיפור הזה ולא מרבה להתייחס אליו. הוא רוצה שידברו עליו בתור הכוכב שהוא. בגיל 25, בצרפת, זה קורה.
מוקדם יותר ציינו את המילים "כשהוא כשיר". וכאן טמון שורש הבעיה. פעם אחר פעם, גופו מגלם את הטרגדיה המקצועית הקבועה של ארסנל, שלא מצליחה להימנע מעומס נצחי בחדר הטיפולים. והוא מבלה שם לא מעט.
הבעיה העיקרית היא השרירים, במיוחד באזור הירך. בשנים האחרונות זה קורה שוב ושוב. מתיחות בשריר הירך האחורי, פציעות בחלקים אחרים באותו אזור. רק העונה הוא החמיץ חודשיים בגלל שני מקרים כאלה. הוא מתחיל משהו יפה, וחוזר לצפות מהספסל. הוא מוערך בארסנל, ולא מצליח להחזיר לה.
בזכות היכולת שלו בטורניר, אפשר היה לראות לאחרונה כמה פוסטים זועמים של אוהדי התותחנים. אחד ציין כי יש לו כבר ביורו שני בישולים, ובכל העונה היו לו רק ארבעה בקבוצה. וזה לא קורה בגלל חוסר רצון או כישרון. הכל קשור להיעדר מומנטום.
תחשבו על הפריצה שלו לרחבה מול סלובקיה לקראת הסיום שהובילה לשער הניצחון של האל רובסון-קאנו. על התנועה לעומק וההקפצה הקטנה בשער הראשון נגד רוסיה. יורו 2016 הוא הבמה בה ארון ראמזי
, אחרי שנים ארוכות, תופס את תשומת הלב של כל מי שאיבד סבלנות ושכח ממנו. מחר (ש', 19:00) מול צפון אירלנד בדרבי הבריטי הלוהט, הוא יכול לקחת את וויילס לגבהים המטורפים של רבע גמר אליפות אירופה, עם שער, בישול או יצירת מהלך מבריק.
אל תתנו לתת המודע שלכם להטעות אתכם. הסיבה שאתם לא יכולים להוריד את העיניים מהבחור הזה היא לא הבלונד. זה החשמל שהוא מייצר. וגם אם תמשיכו להתרגש מבייל, אל תשכחו שוב מראמזי. אם הירכיים יחזיקו מעמד, אולי זה אפילו יימשך אל תוך העונה.
לפנייה לכתב/ת 
