יד הגורל: אירלנד רוצה לנקום בצרפת
7 שנים לאחר שערוריית השיפוט הגדולה ונגיעת היד של תיירי הנרי שהשאירה את ה"בויז אין גרין" בבית ואת הטריקולור שלחה למונדיאל, מרטין אוניל ושחקניו מחפשים להדהים את המארחת (א', 16:00) ולהפוך להיות הנבחרת האירית הגדולה בהיסטוריה
עד יום רביעי בערב היו לנבחרת אירלנד
שני רגעים גדולים בהיסטוריה. הניצחון על אנגליה ביורו 1988 והניצחון על איטליה במונדיאל 1994. אלו היו שני רגעי השיא בתולדות הימים של נבחרת שמעולם לא נחשבה לאחת מאריות אירופה, ואשר ב-22 השנים האחרונות לא היו לאוהדים שלה יותר מדי סיבות לחגוג.
אבל החל מעכשיו יש ל"בויז אין גרין" רגע גדול נוסף. הניצחון ביום רביעי בערב, שוב על נבחרת איטליה בסטאד פייר מורואה, אצטדיונה של ליל, ייזכר עוד שנים ארוכות, ואנשים יספרו לחבריהם היכן בדיוק הם היו, ועם מי הם ישבו, כאשר רובי בריידי נגח בעוצמה לרשת האיטלקית בדקה ה-85 והעלה את האירים לשמינית גמר יורו 2016.
הנגיחה שתיזכר עוד שנים רבות. רובי בריידי מול סיריגו(צילום: getty images)
אירלנד העפילה בפעם הראשונה לטורניר גדול ב-1988, והוגרלה ל"בית מוות" עם אנגליה, בריה"מ והולנד. כולם דיברו אז על המשחק מול אנגליה הגדולה בשטוטגרט ולא רבים נתנו סיכוי לאירלנד. אבל אז הגיע ריי האוטון קשר ליברפול, ונגח את שערו הראשון בנבחרת, שהיה גם שער הניצחון ההיסטורי מול האנגלים הבטוחים בעצמם.
הניצחון התקבל באי הירוק בהתלהבות עצומה. צריך לזכור, אירלנד היא מדינה עצמאית, שלחמה על עצמאותה מול האנגלים ששלטו באי בתחילת המאה הקודמת. המרד האירי גבה אלפי קורבנות ולמרות שעברו מאז כמאה שנה, אין אהבה גדולה בין האירים לאנגלים. וכל ניצחון ספורטיבי של אירלנד הקטנה על אנגליה הגדולה מתקבל כאירוע לאומי. בדיוק כפי שקרה באליפות העולם האחרונה בראגבי.
הניצחון על אנגליה היווה ציון דרך היסטורי עבור הכדורגל האירי. אולם הוא גם נתן לנבחרת סיכוי להעפיל לחצי גמר היורו, ולאחר 1:1 מול הסובייטים אירלנד הייתה צריכה נקודה מול הולנד הגדולה כדי להעפיל לחצי הגמר.
ניצחון ענק על הכובשים האנגלים. ריי האוטון(צילום: getty images)
הנבחרת של ג'ק צ'רלטון נלחמה באומץ מול רוד חוליט, מרקו ואן באסטן, פרנק רייקארד וחבריהם, ונכנעה רק 7 דקות לסיום לשער של וים קיפט. אם לא השער הזה, הולנד לא הייתה זוכה ביורו של 1988, התואר היחיד בתולדותיה, ולא היינו זוכים לראות את שער הפלאים של ואן באסטן בגמר מול ברית המועצות.
אירלנד אומנם הודחה, אבל חזרה הביתה לקבלת פנים של גיבורים. אחד מכוכבי הנבחרת ההיא היה רוני ווילן, הקשר הג'ינג'י הנמרץ של ליברפול. הוא היה אחד משורה של כוכבים ששיחקו אז במדים הירוקים, רבים מהם הגיעו מהקבוצות הבכירות באנגליה, כמו פול מגראת' וקווין מוראן ממנצ'סטר יונייטד, ג'ון אולדרידג' מליברפול, נאייל קווין מארסנל ופרנק סטייפלטון הוותיק, אקס ארסנל ויונייטד.
שש שנים לאחר מכן העפילה אירלנד למונדיאל בארה"ב, ובמשחקה הראשון ב"ג'איינטס סטדיום" בניו ג'רזי הדהימה כשניצחה את איטליה של רוברטו באג'יו 0:1. שוב היה זה ריי האוטון שהבקיע את השער ההיסטורי. הפעם אירלנד העפילה לשמינית הגמר, ושם הפסידה 2:0 להולנד.
גם שש מאוחר יותר הוא עשה. האוטון מול זנגה במונדיאל 94(צילום: getty images)
ווילן, אז כבר בן 32, היה בסגל הנבחרת האירית במונדיאל בארה"ב וכמו כל מי שהיה שם, לא ישכח לעולם את החוויה. היום ווילן הוא אחד הפרשנים הבכירים בטלוויזיה של אירלנד, ולפני המשחק מול איטליה הוא אמר: "אם השחקנים הללו ינצחו, הם יהפכו לגיבורים בדיוק כמונו, השחקנים של הנבחרת הגדולה ההיא משנות ה-80 וה-90".
ואכן, זו כרגע התחושה הכללית באירלנד. כולם מודעים לכך שאיטליה עלתה למשחק עם הרכב משני, שאנטוניו קונטה עשה שמונה שינויים בהרכב אחרי שהנבחרת שלו כבר הבטיחה את העלייה ואת המקום הראשון בבית, ושלהעפיל מהמקום השלישי לשמינית הגמר בטורניר של 24 נבחרות, זה סיפור אחר. ובכל זאת, האופוריה בעקבות הניצחון היא פשוט גורפת.
מרטין אוניל בן ה-64, שהיה בכלל שחקן בנבחרת צפון אירלנד בצעירותו, מונה לתפקיד המאמן הלאומי בנובמבר 2013. הוא אימן בעבר את נוריץ', לסטר, סלטיק, אסטון וילה וסנדרלנד, זכה באליפויות וגביעים, אולם מבחינתו ההישג הנוכחי הוא הכי גדול בקריירת האימון שלו.
"אני לא חושב שאי פעם הרגשתי יותר גאה מאשר כעת", הוא אמר מייד אחרי שריקת הסיום. "היו לי כבר לילות נפלאים בכדורגל, אבל זה היה הכי מיוחד. והכל היה כל כך אמוציונלי בסיום. הגיע לנו לנצח, אם כי לומר את האמת, חשבתי שאיבדנו את הסיכוי כשווס הולהאן החמיץ כשהיה לבד מול השוער".
אז מה אם הוא עשה שמונה שינויים בהרכב? קונטה(צילום: EPA)
ואכן, שתי דקות לפני שער הניצחון החמיץ הולהאן ברשלנות ונראה היה שהסיפור של אירלנד נגמר. אבל החלוץ של נוריץ' לא הוריד את הראש, יצא להתקפה נוספת והגביה את הכדור במדוייק לראשו של חברו לקבוצה, רובי בריידי.
אוניל הזכיר כי לא מדובר בניצחון חד פעמי ומקרי וכי מדובר בתהליך. אירלנד ניצחה במהלך המוקדמות את גרמניה 0:1 בדאבלין וסיימה איתה בתיקו בחוץ. בפליי אוף היא גברה על בוסניה, הנבחרת שעקפה את ישראל בבית המוקדם ואשר שיחקה במונדיאל בברזיל.
בניגוד לנבחרת אירלנד המיתולוגית של שנות ה-80 וה-90, שהיו בה כוכבים של ממש, הפעם לא מדובר בנבחרת של כוכבים. אף אחד מ-23 השחקנים בסגל לא יכול להיות מוגדר ככוכב, למרות שלא מעטים משחקים בפרמייר-ליג. השם הגדול היחיד הוא רובי קין בן ה-36, אבל הוא נמצא בסגל בעיקר בשל העבר המפואר שלו.
אוניל קיבל הרבה מחמאות על השינויים שעשה בהרכב לקראת המשחק מול איטליה, ובעיקר במרכז ההגנה. הוא הוריד לספסל את שני הבלמים ג'ון אושיי בן ה-35 וקיראן קלארק, שהבקיע את השער העצמי מול שבדיה, והעלה במקומם שחקנים מליגת המשנה, שיין דאפי מבלקבורן וריצ'רד קיואו מדרבי קאונטי.
קיבל מחמאות על השינויים שביצע בהרכב(צילום: getty images)
לאט, אבל בטוח, אוניל מצעיר את הנבחרת הכי מבוגרת ביורו (הגיל הממוצע של הסגל הוא כמעט 30) והמטרה היא להמשיך את מסלול ההתקדמות לקראת העפלה למונדיאל 2018 ברוסיה.
אחת התמונות המרגשות ביותר בסיום המשחק היה החיבוק של מרטין אוניל ועוזרו רוי קין. עושה רושם ש"קינו", מי שהיה אחד השחקנים הקשוחים והאלימים ביותר בכדורגל האנגלי, התרכך והתעדן עם השנים. בתמונה השניים נראים כמו זוג אוהבים שעומדים להתנשק.
במסיבת העיתונאים המחוייכת, יום לאחר הניצחון הגדול, נשאל אוניל מה אמר לקין באותו רגע וענה: "אמרתי לו שיגלח את הזקן, כי הוא גירד לי את הסנטר. ואז אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יחבק אותי יותר אף פעם. הוא אמר לי שאני מכוער, ואני לגמרי הסכמתי איתו ורק הוספתי שגם הוא לא נראה בדיוק פול ניומן".
אבל עם כל הכבוד למרטין אוניל ולרובי קין, הגיבור הלאומי החדש של 4.5 מיליון תושבי הרפובליקה של אירלנד – ושל עוד מיליוני מהגרים ובני מהגרים אירים בכל רחבי העולם - הוא מבקיע השער, בריידי.
"אמרתי לקין שיגלח את הזקן". אוניל על עוזרו(צילום: getty images)
השם בריידי הוא לא עוד שם כשמדובר בכדורגל האירי, שכן גדול שחקני המדינה הוא ליאם בריידי, הכוכב הגדול של ארסנל בשנות ה-70 ושל יובנטוס בתחילת שנות ה-80. לליאם בריידי, שגם הוא משמש כיום כפרשן בטלוויזיה, אין שום קשר משפחתי לרובי, אולם שניהם החלו לשחק כדורגל באותו בית ספר.
מייד אחרי שריקת הסיום רץ בריידי ליציע שבו ישב אחיו וגם חברתו קרי האריס, אם בתו בת השנתיים האלה. כולם בכו שם ללא מעצורים מרוב התרגשות, כשהשלושה התחבקו בתוך ים של אוהדים וצלמים.
רגע מרגש. בריידי עם אחיו רגע לאחר שריקת הסיום(צילום: AP)
בתוך ההתרגשות העצומה הקשר דיבר על השער שכבש, והוא לא הפסיק לדבר: "הרגשתי שהגוף שלי לקח את הרגליים לתוך הרחבה. אני פשוט בשמיים. זה לא יאומן. אני מביט מסביבי ושומע מה המשמעות של השער והניצחון עבור כל כך הרבה אנשים. גדלתי כשאני מתכונן לרגע הזה, חלמתי עליו מאז שהייתי ילד קטן. לעשות זאת מול המשפחה שלי זו התחושה הכי טובה בעולם. כשכבשתי, זו הייתה חוויה חוץ גופית".
גיבורה גדולה חדשה היא מריה בריידי, אימו של רובי, שסיפרה לעיתונאים: "כשהוא הבקיע פשוט צרחתי. לא יכולתי להאמין. הייתי בהלם כמעט שעה אחרי זה. כל האמוציות שקיימות עברו דרכי. ואז יצאנו לרחוב שליד הבית, אני וכל המשפחה וכל השכנים, וחגגנו כל הלילה".
בריידי חוגג את אותו שער היסטורי(צילום: AP)
כן, לא רק ברחוב של אמא של רובי בריידי חגגו בליל יום רביעי, אלא בכל רחבי אירלנד, וכמובן שגם בעיר ליל. כ-30 אלף אוהדים בירוק ליוו את הנבחרת במשחק מול איטליה, ויצרו אווירה מדהימה. זקני העיר ליל טוענים כי בליל רביעי התקיימה מסיבת הרחוב הגדולה ביותר בהיסטוריה של העיר.
ובניגוד לאוהדים האנגלים והרוסים, מדובר באוהדים שמחים, עליזים, שוחרי שלום ומלאים בחוש הומור. הרשת מלאה במאות סרטונים של אוהדי נבחרת אירלנד, כשתמיד הם בראש טוב, תמיד מעלים חיוך. לא במקרה הכותרת הראשית ב"לאקיפ" הייתה: "שהפסטיבל יימשך" על רקע תמונה של אוהדי אירלנד.
רק שבשמינית הגמר תיפגש אירלנד עם המארחת צרפת, מה שמחזיר את כולם 7 שנים לאחור, למשחק הקודם בין שתי הנבחרות. זה היה בנובמבר 2009 בפאריז, בפלייאוף של מוקדמות המונדיאל.
צפו: האוהדים האירים כובשים את צרפת
30 אלף אוהדים שדוחפים את הנבחרת. האירים(צילום: גטי אימג'ס)
צרפת ניצחה 0:1 במשחק הראשון בדאבלין ובגומלין בסטאד דה פראנס רובי קין הבקיע, קבע 0:1 לאירלנד והכניס את המשחק להארכה. ואז, כשהכל היה מוכן לפנדלים, השתלט תיירי הנרי על הכדור ברחבה האירית באמצעות היד, מסר לוויליאם גאלאס, שכבש מקרוב.
השופט השבדי מרטין האנסון אישר את השער השערורייתי, אל מול המחאות של השחקנים האירים והמאמן האיטלקי שלהם, ג'ובאני טראפאטוני. שום דבר לא עזר, צרפת ניצחה 1:2 והעפילה למונדיאל.
אירלנד דרשה מפיפ"א לקיים משחק חוזר ואפילו הנרי עצמו תמך ברעיון, אבל בסופו של דבר התוצאה נותרה על כנה. כמה שנים לאחר מכן הסתבר שפיפ"א שילמה להתאחדות הכדורגל של אירלנד כ-5 מיליון יורו, כדי שתחדל לעסוק בפרשה ולא תפתח בהליכים משפטיים.
המחאות לא עזרו ואירלנד הודחה(צילום: getty images)
שבע שנים אחרי, ובאירלנד יש רבים שמקווים שהגיע הזמן לסגור את החשבון. המילה "נקמה" הופיעה בלא מעט מקומות, אם כי מרטין אוניל ושחקניו נזהרים שלא להיכנס למחוזות האלה.
באירלנד יודעים שהם האנדרדוג המובהק במשחק הזה. צרפת טובה יותר והיא גם המארחת והנבחרת האירית כבר עשתה את שלה בעצם ההעפלה לשמינית הגמר. אולם הזכרונות מ-2009 עדיין טריים. ובסגל האירי יש שני שחקנים שהיו באותו משחק, רובי קין ואיידן מגידי.
המילה "נקמה" מופיעה בכל מקום. דמיאן דאף אחרי ההפסד ההוא(צילום: getty images)
גם הצרפתים מודעים לגודל הסיפור. ב"לאקיפ" פירסמו תמונה של הנרי מוסר עם היד ולידה הכותרת: "יש פה חשבון לסגור".
ג'ון אושיי, שנעדר מאותו משחק בשל פציעה, סיכם: "זה פשוט נהדר שיש לנו משחק חוזר מול הצרפתים. זו ההזדמנות שלנו לכתוב מחדש את ההיסטוריה". ואם זה יקרה ואירלנד תדיח את צרפת – יהיה מדובר בהישג שישים בצל את כל רגעי העבר הגדולים של ה"בויז אין גרין".
לפנייה לכתב/ת 
רובי בריידי
צילום: getty images
מומלצים
