האיש שיציל אתכם מהשעמום שנקרא ג'וקוביץ'
ספוילר לגמר טורניר ווימבלדון: נולה שוב יפגוש את מארי. אחרי שחסכנו מכם את הצפייה בהם, אנחנו מציעים לכם להתמקד בשבועיים הקרובים בדומיניק תים, המרענן הרשמי של הענף. וגם: הניוון בסבב הנשים והסיכויים של דודי סלע
בפעם הראשונה מאז 2011 פדרר יעלה על המגרש המרכזי באול אינגלנד קלאב ללא אף זכייה בטורניר הכנה, ואם מחברים את הנתון הזה לעצבנות הלא אופיינית והיכולת הבינונית שמאפיינות אותו לאחרונה ולפציעות מהן הוא סבל, קשה להעריך מה הסיכוי שלו להגיע לשבוע השני. בשתי התחרויות האחרונות שבהן לקח חלק פגש רק יריב ראוי אחד - דומיניק תים - וזה נגמר בהפסד שני רצוף. גם בשאר המשחקים ומול יריבים בדרגת קושי פחות גבוהה היה רחוק מלהרשים, ושחזור הגמר מול נובאק ג'וקוביץ' מ-2015 מרגיש גם לאוהביו ומעריציו כמו פנטזיה פרועה מדי.
בהיעדרם של השניים ג'וקוביץ' אמור לפגוש שוב את אנדי מארי בגמר, ואם ינצח אותו יהפוך לטניסאי הראשון בעידן הפתוח שזוכה בחמישה תארי גראנד-סלאם רצופים. זה חתיכת ציון דרך, תעודת כבוד וחותמת על הדומיננטיות העצומה שלו זה עונה שנייה רציפות, אבל עבור אוהדי טניס רבים מכל קצוות העולם הסטטיסטיקות המטורפות וההצלחות הקבועות של השחקן הכי טוב בעולם הן כבר אינן סיבה למסיבה, בטח לא היריבות האפרורית משהו מול מארי. התרגלנו לזה, לרע אם אתם נמנים על מחנות נדאל / פדרר ולטוב אם אתם אוהדים שרופים של "נולה".
על רקע סימני השאלה העצומים מסביב לפדרר, הנחת העבודה לפיה סטניסלאס ואוורינקה וקיי נישיקורי (שמסורתית לא מחבבים את הטורניר) לא יפתיעו גם הפעם והסיכוי הלא גבוה של שחקנים אחרים להפריע לג'וקוביץ' ומארי להגיע לעוד דייט בגמר (ולמנוע מג'וקוביץ' לאכול עוד חתיכה מהדשא), צריך גם הפעם להתמקד במרענן הרשמי של העונה בסבב – דומיניק תים. האוסטרי הוא כבר מזמן לא רק הבטחה לעתיד ופורע כבר עכשיו את השטרות כמעט בכל פעם שבה יש לו את ההזדמנות לעשות את זה. אחרי ההצלחה על החימר וההגעה לחצי גמר הרולאן גארוס תים הוכיח בתקופה האחרונה שבגיל 22 יש לו הכל מהכל, ולפיכך הוא לא מוגבל רק למשטח אחד.
בשטוטגרט למשל תים לא רק ניצח את פדרר בפעם השנייה ברציפות, אלא הניף גביע והפך לשחקן הפעיל השמיני בלבד שזוכה בעונה אחת בתחרויות על שלושה משטחים שונים. די מדהים אם נזכרים בכך שמדובר בשחקן שהתחרה בווימבלדון רק פעמיים והישג השיא שלו בתחרות מסתכם בלעבור את הסיבוב הראשון (ב-2015, אז ניצח את דודי סלע בארבע מערכות). שנה אחר-כך, כל דבר פרט להגעה לרבע הגמר ייחשב לאכזבה מבחינתו. אין סיבה לצפות ממנו לפחות מזה.
נשים: כרגיל, הכל פתוח
אצל הנשים, כמו אצל הנשים, אי אפשר לדעת גם הפעם מה יהיה. כמו ג'וקוביץ', גם סרינה וויליאמס לא ממש בדקה את עצמה על הדשא לפני הדבר האמיתי - היא במצב שבו היא מרגישה מספיק בטוחה בעצמה כדי לדעת שברגע שהאורות יידלקו הניסיון יעשה את שלו ואולי סוף סוף יסחוף אותה לתואר גראנד-סלאם מספר 22 (בדרך לשבירת השיא האלמותי של שטפי גראף).
כמו תמיד בשנים האחרונות, ה"בעיה" היא מה שקורה מתחתיה. גרבינייה מוגורוסה, אלופת הרולאן גארוס הטרייה והסגנית החדשה שלה, פתחה את עונת הדשא עם הפסד בסיבוב הראשון בטורניר מאיורקה לקירסטן פליפקנס. אגניישקה רדוואנסקה הודחה באותו שלב, רק בטורניר בירמינגהאם, גם כן על-ידי יריבה שהיא צריכה לנצח בכל תחרות שהיא (קוקו ואנדווי) וסיימה את טורניר איסטבורן כבר בשלב רבע הגמר למרות שדורגה ראשונה. אנג'ליק קרבר ניצחה רק שני משחקים יותר ממנה לפני שהופתעה על-ידי שוואי פנג הוותיקה, שמדורגת נכון להיום במקום ה-263 בעולם.
רצף התוצאות הלא מקרי הזה, של שחקניות שאמורות להיות בהיכון למקרה שסרינה תיתפס לא מוכנה ובפועל לא תמיד מראות שהן בעצמן שייכות לעשירייה הראשונה, מעיד בפעם המי יודע כמה על הבעייתיות הגדולה בסבב הנשים גם כיום - במצב שבו השליטה הנצחית לא זכתה אפילו בתואר גראנד-סלאם אחד מאז אליפות ווימבלדון הקודמת והדומיננטיות שלה הולכת ופוחתת עם הזמן. הפרישה של ויקטוריה אזרנקה הפצועה (שהתחילה את 2016 מעולה) לא מוסיפה אופטימיות למצב, ובהתחשב בכל הנסיבות עיקר העיניים יופנו למצטרפת החדשה לטופ 10 - מדיסון קיז האמריקאית. אולי היא תצליח להיות זו שמנצלת את התנודות הגדולות ביכולת של חברותיה כדי לעקוץ את המלכה ברגע הכי חשוב.
ומה יהיה עם דודי סלע?
בפעם הראשונה מאז יולי 2015 הוא הצליח להגיע לרבע גמר של טורניר ATP, גם אם בטורניר הזה המדורג ראשון הוא קווין אנדרסון (24 בעולם). כבר זמן רב שסלע לא חיבר רצף של שלושה ניצחונות בתחרות שהיא לא צ'לנג'ר, ומבחינתו זה קורה בדיוק בזמן הנכון, רגע לפני שהוא צולל לתוך שתיים מהמשימות העיקריות של העונה שלו (ווימבלדון והאולימפיאדה).
מתוך בחירה מודעת ורצון לצבור ביטחון ולהשיג כרטיס לאולימפיאדה סלע לקח חלק רק ב-2016 בשש תחרויות אתגר, והלכה למעשה הפך אותן לאזור המחיה שלו. אפשר לבקר את ההחלטה הזו ואפשר להבין אותה, אבל במבחן התוצאה ההתעקשות של סלע לא לעשות לעצמו את החיים קשים מדי שמה אותו במצב שבו הוא עמוק בתוך הטופ 100, בדירוג הריאלי שלו.
כשהוא יצא מאגף הצ'לנג'רים הוא נתקל באופן קבוע בשחקנים מהם העדיף לשמור מרחק, וברוב הפעמים גם התקשה מולם. היכולת שגילה בנוטינגהאם, גם בהפסד לאנדראס ספי (במערכה השלישית סיפק ניצוצות של טניס מושלם ונשאר חזק בעניינים לאורך כל הדרך, לפעמים בעזרת מהלכי טניס מרהיבים), השאירה מקום גדול לתקווה לגביו בטורניר הקרוב, אלא שההגרלה שזימנה לו את דויד פרר ציננה מעט את התקווה הזו.
לפנייה לכתב/ת 
