"עברתי ניתוח עיקור ואני רוצה לדבר על זה"

(צילום: אלעד גרשגורן)

תביטו על הגבר שבצילום. נראה טוב, נכון? תכירו, קוראים לו עמית הר-לב, הוא ישראלי, משכיל, הייטקיסט מצליח, חי בזוגיות ואב לשלושה. מה מבדיל אותו מכולנו? ההחלטה לעבור ניתוח לחיתוך צינוריות הזרע, שהפך אותו לעקר, ואם זה לא מספיק - גם לדבר על זה ברבים ובפנים גלויות.

"תגיד", אני שואלת אותו, "השתגעת? מתי איבדת את המאצ'ואיזם הישראלי המפורסם, שחלק גדול ממנו קשור לתחושת הגאווה מאותו איבר, שנקשרים סביבו מיתוסים מעולם המדידות והביצוע? מה נסגר איתך?"

"מתראיין כשליחות"

"תראי", הוא מסביר, "אני פוחד להישמע פלצני ומטרחן ומטיף, אבל אשכרה בא לי להוביל שינוי בתפיסה הגברית הישראלית. וכשם שבתחום המקצועי שלי אני מנסה להיות חדשן ופורץ דרך, כך גם בתחום הזה. ולכן, לא רק שאין לי בעיה לחשוף את 'המעשה' שעשיתי והפך אותי לגבר עקר, אלא שאני עושה את זה כסוג של שליחות", הוא אומר.

הר-לב (45), אב לתאומים בנים בני 7 ולתינוקת בת שנה, הוא שותף בחברת Core Scientific Creation, שמפתחת תחבושות מהפכניות לעצירת דימום במהלך

ניתוחים. הוא מספר שכבר מילדותו הוא נחשב למי ש"חושב אחרת". "ולכן", הוא אומר, "כל מה שאני עושה בחיים, בכל תחום, צריך לשבת לי נכון בראש. זה מייתר לחלוטין את ה'מה יגידו' שמגביל כל כך ומכניס מקלות לגלגלים. אף פעם לא התחברתי לזה, זה לא עצר אותי ולא מנע ממני משהו. להפך, זה תמיד דירבן אותי. כך היה גם עם הניתוח הזה. מרגע שהחלטתי, יצאתי לדרך בלי שמץ של היסוס, וכדרכי, שיתפתי בזה את כולם כי אני לא חי בתוך ארונות של בושה או הסתרה".

ההחלטה להפוך לעקר התבשלה במוחו לא מעט שנים, עד שלפני פחות מחודש הוא החליט ללכת על זה. "הגעתי לשלב בחיים שסיימנו עם הרצון להגדיל את המשפחה, וחשבתי לעצמי כמה זה לא הוגן שגבר ואישה חולקים זוגיות ושותפות מלאה, ורק בתחום הפוריות צד אחד בלבד של המשוואה, הצד הנשי, לוקח על עצמו את כל האחריות ומשלם את מלוא המחיר. למה זוגתי צריכה לדחוף לגוף שלה לאורך כל שנות הפוריות אמצעי מניעה הורמונלי? זה לא פייר. לכן החלטתי להפר ולשנות, לפחות לגביי, את התפיסה המסורתית המקובעת, הגוזרת רק על האישה שימוש רציף ובלעדי באמצעי מניעה, ולקחת על עצמי את האחריות המלאה בתחום הזה", הוא מסביר.

אולי יעניין אתכם גם:

מהו אמצעי המניעה הכי יעיל שרבים לא שמעו עליו? 

בת זוגו, בשנות ה־30 לחייה, לא השפיעה לדבריו על ההחלטה יוצאת הדופן. "זה בא ממני וזה לגמרי שלי. ולכן, מרגע שהייתי שלם עם עצמי, לא העמדתי את זה אפילו לדיון", הוא מתאר את הלך הרוח הזוגי שקדם לניתוח.

לפני כחודש, כאמור, תחת הרדמה מקומית וטשטוש (סדציה), בוצע ההליך שהפך אותו לעקר. "שעה וחצי אחרי הניתוח יצאתי מבית החולים הפרטי על רגליי בדרכי לארוחת צהריים במסעדה. בימים הבאים", הוא מתאר, "הכאב היה קל ונסבל, זה מרגיש כמו בעיטה לא חזקה מאוד באשכים".

איך הגיבה המשפחה? 

"סיפרתי מיד לכל האחים שלי, שגם אם לא התלהבו, לא הסתייגו. הם מכירים אותי ויודעים שאני תמיד הולך עם תחושות הבטן שלי, ולתפיסתם, מה שטוב לי - טוב להם".

בבית זה קל, אבל אילו תגובות קיבלת מהסביבה? 

"קשת התגובות הייתה מגוונת, אבל להפתעתי היא צומצמה לטווח הסובלנות. היו שאמרו לי, 'כל הכבוד', 'וואלה, אח שלי, איזו החלטה, לא הלחיץ אותך?', 'לא פדיחה שגבר מתעסק לך בביצים?', 'אתה מודע למה שעשית? פגעת באנרגיה הטבעית שלך' ועוד כאלה. מה שהקפיץ לי את הפיוז הייתה התגובה הכל כך ישראלית: 'ואם חס וחלילה יקרה משהו לאחד הילדים שלך ותרצה עוד ילד?'. התפיסה הזו, ליצור ילד כתחליף, שיגעה אותי. מה זה הקשקוש הזה?".

מה ענית לאותם מודאגי שושלת משפחתית?  

"הרגעתי את המודאגים למיניהם שאם הם חיים בחרדות, תמיד אפשר להקפיא זרע לפני ניתוח העיקור".

לא נתקלת בתגובה שמתייגת אותך כ"לא גבר" יותר?

"אני חי בסביבה מתקדמת של אנשים משכילים. הם מודעים לכך שיש שתי מערכות - זו של הפוריות, שעושה ילדים ונוטרלה אצלי; וזו של האונות - שעושה מין ונהנית וממשיכה לתפקד כרגיל גם אחרי הניתוח".

אתה לא חושש מתגובות בעקבות החשיפה? 

"ממש לא. למעשה, בדיוק להפך. אני מתראיין כי חשוב לי שעוד גברים ייקחו על עצמם אחריות בתכנון המשפחה ויעברו את הניתוח הפשוט הזה. במובן הזה, ובלי ציניות ואגו, אני נושא בשורה ורוצה לפרוץ לאחרים את הדרך".

חצי מיליון בשנה 

ניתוחים לחיתוך צינוריות הזרע צוברים בשנים האחרונות פופולריות. רק בארה"ב, כפי שפורסם לאחרונה ב"ניו־יורק טיימס" עוברים עיקור בין 500 אלף ל־600 אלף גברים בשנה. רשויות הבריאות של ניו־זילנד וקנדה מדווחות, כל אחת בנפרד, כי כמחצית מאוכלוסיית הגברים בני ה־50 ומעלה באותן מדינות עוברים עיקור.

על הניתוח שעבר הר־לב מסביר מי שניתח אותו, ד"ר רענן טל, אורולוג בכיר במרפאות פוריות הגבר במרכז הרפואי רמב"ם וברמת החייל. "במהלך הניתוח, שאורכו כ־10 דקות, שוכב המנותח על גבו כשהוא רדום באמצעות טשטוש עמוק ואלחוש מקומי. המנתח מבצע חתך זעיר של 10־5 מ"מ במרכז שק האשכים. דרך חתך זה שולף הרופא את צינור הזרע, שנמצא במקום נגיש מאוד, וחותך אותו. את אותה פעולה הוא מבצע גם באשך השני. כדי לשפר את התוצאה נהוג גם לצרוב או לקשור את הקצוות החתוכים. מוסיפים תפר אחד קטן שנספג מעצמו במקום החתך, ואחרי התאוששות קלה החולה משתחרר מבית החולים", הוא מסביר.

לדבריו, "חשוב לציין שהעקרות אינה מיידית. כעיקרון, נהוג לבצע במנותחים בדיקת זרע שישה חודשים אחרי הניתוח. זאת למרות שעל פי הניסיון הבינלאומי שנצבר, ניתן להסתפק בתקופה של שישה שבועות, או לבדוק את הזרע אחרי 16 שפיכות".

החשש העיקרי, חוץ מהפגיעה בדימוי, הוא שהניתוח אינו הפיך? 

"על פניו הניתוח הופך את הגברים לעקרים, ולכן הם יכולים לקיים יחסי מין ללא חשש מהיריון. אבל הניתוח במידה מסוימת כן הפיך. לגבר שיתחרט ניתן יהיה לשאוב זרע ישירות מהאשך. ייצורו של הזרע לא נפגע, רק יציאתו שנחסמה הורגת אותו. בזרע שהוצא ניתן להשתמש בטיפולי פוריות".

הגרסה המקבילה הנשית, אגב, היא קשירת חצוצרות, אבל הפעולה ההפיכה הזו, שאותה עוברות כמיליון נשים אמריקאיות בשנה, כרוכה בהרדמה מלאה, באשפוז ובדרגת סיכון גבוהה יותר, ועלותה למערכת הבריאות גדולה פי 4 מניתוחי העיקור.

ניתוחי העיקור בישראל אינם נמצאים בסל הבריאות ומבוצעים רק בבתי חולים פרטיים. עלותם: 10,000־5,000 שקל.